המשטר החדש בסוריה קיבל ירושה כבדה ממשטר אסד והבעת' בדמות מערכת חינוך מגויסת, בלתי־יעילה, שחוקה ומפוצלת. אחמד א־שרע וממשלתו החלו במלאכת הרפורמות, והציבור הסורי עוקב אחריהן בדריכות ואינו חוסך את שבט ביקורתו.
ב־1 בינואר, פחות מחודש לאחר שנפלה דמשק בידי המורדים הסורים, הודיע המשטר על כוונתו להכניס תיקונים חדשים לתוכנית הלימודים במערכת החינוך.
אך טבעי הוא שמשטר חדש יידרש בשלב מוקדם לקדם שינויים במערכת הממלאת את התרומה המכרעת ביותר בעיצוב דור העתיד של אזרחי המדינה, לא כל שכן כאשר מדובר במשטר בעל בסיס מהפכני שקם על חורבותיו של קודמו. הרפורמות בסוריה מעניינות שבעתיים ולו משום שהן מאפשרות למשקיפים מבית ומחוץ לעמוד על טיבו של הכיוון שאליו הולכת ממשלה המורכבת מחברי ארגון שאך לאחרונה נתפס ברוב העולם כארגון טרור ג'יהאדיסטי.
על רקע זה ניתן להבין את העניין הרב שעוררה הודעת המשטר על הרפורמות הראשונות. עוד לפני ששר החינוך החדש נד'יר אל־קאדרי סיים להציג את השינויים הספורים (לעת עתה), וכבר מלאו הרשתות ומדורי הפרשנים ביקורות ופרשנויות המנסות לאתר אינדיקציות ראשונות לרוח המשטר. רובן דנו את הרפורמות לשבט, ומקצתן – לחסד.
הסקירה שלהלן אינה מבקשת לקבוע מסמרות בעניין הרפורמה, אלא להציג מקבץ פרשנויות המלמדות על ההקשר הרחב שאליו נכנסים התיקונים במערכת החינוך. המשטר "הישן" הותיר אחריו הרס ונזקים שיכולים להיראות כבלתי־הפיכים, ואלו באים לידי ביטוי גם בתחום החינוך. בין אם כוונותיו רצויות ובין אם לאו, פרשנויות אלו מלמדות אותנו כי המשטר החדש ייאלץ לעבוד קשה כדי לתקן מערכת מקולקלת.
כצעד מקדים ומיידי, הוא הודיע על החלפת דגל סוריה הקודם בכל מוסדות החינוך לדגל המהפכה החדש-ישן
ההודעה על התיקונים – והתגובות המיידיות
השנה הקלנדרית החדשה נפתחה כאמור בהכרזתו של שר החינוך החדש נד'יר אל־קאדרי על רשימה של תיקונים בתוכנית הלימודים מגיל יסודי ועד תיכון. לא בכדי הוא השתמש במונח "תיקונים" (תעדילאת) ולא "רפורמה" (אצלאח), שכן הרשימה שהציג שר החינוך היא קצרה יחסית.
בהצהרתו הביע שר החינוך את נכונותו לחזק את הזהות הלאומית במערכת החינוך ו"להתמקד באירועי המהפכה". כצעד מקדים ומיידי, הוא הודיע על החלפת דגל סוריה הקודם בכל מוסדות החינוך לדגל המהפכה החדש-ישן.
התוכנית החדשה מייד חוללה סערה ועוררה שיח ציבורי בסוריה ומחוצה לה. החשש הוא כי השינויים במערכת החינוך משקפים את כוונת המשטר החדש להחיל משטר דוגמטי אסלאמיסטי בניגוד להצהרות ולהרגעות ששיגר מייד לאחר התבססותו. זמן קצר לאחר פרסום רשימת התיקונים, החלה מחאה ציבורית נגדם, ולאחר שזו לא זכתה למענה ממשרד החינוך, החלו להתקיים הפגנות ספונטניות מול בניין משרד החינוך בדמשק, ואלו השמיעו ביקורת ישירה על שר החינוך.
המחאה הציבורית והרשתות החברתיות הגועשות הן תופעות חדשות בסוריה. היו פרשנים שראו בכך התפתחות חיובית, ללא קשר למשמעות התיקונים ולתוכנם, שכן הציבור הסורי מעז לראשונה להשמיע את קולו ולהשתתף בדיאלוג לאומי לאחר שזה נשלל ממנו באלימות בימי שלטון אסד.
מה נכלל בתיקונים שעורר מהומה כה גדולה? בכתבה שפורסמה באל־ג'זירה למוחרת ההכרזה, הוצגו כמה מהשינויים הבולטים ואת המחלוקת שהתפתחה סביבם.
תומכי הלאומיות כוללים את ההיסטוריה הקדם־אסלאמית בסיפור הלאומי, וזאת בניגוד לתפיסת העולם האסלאמית, הרואה בתקופה הקדם־אסלאמית תקופת בערות
סוגיה אחת נגעה לשינויים סמנטיים המדגישים מרכיבים אסלאמיים. בעוד המשטר רואה בשינויים אלו שינויים קוסמטיים ו"דיוקים", כפי שהגדיר זאת שר החינוך, היו שראו בהם עדות לאסלאמיזציה של מערכת החינוך. כך, ביטוי כגון "ערך אנושי" הוחלף ב"אחוות האמונה"; הביטוי "נתיב הטוב" מוצע להיות מוחלף בביטוי "דרך האסלאם", והקריאה "על האדם להקריב את חייו למען המולדת" שונתה ל"על האדם להקריב את חייו למען אללה".
סוגיה נוספת שעוררה סערה קשורה לזיכרון ההיסטורי הסורי. באחד השיעורים הושמט שמה של זנוביה, מלכת תדמור שבסוריה בזמן התקופה הרומית. השמטת שמה מתוכנית הלימודים קשורה לסתירה בין תפיסות הזיכרון של הלאומיות הערבית ובכללה הסורית לבין הזיכרון האסלאמי.
תומכי הלאומיות כוללים את ההיסטוריה הקדם־אסלאמית בסיפור הלאומי, וזאת בניגוד לתפיסת העולם האסלאמית (ובוודאי האסלאמיסטית), הרואה בתקופה הקדם־אסלאמית – ג'אהליה (תקופת בערות). לפיכך, היו שביקרו את המשטר החדש על כך שהוא מסלף את ההיסטוריה של סוריה. תומכי המשטר הסורי והתיקונים המוצעים טוענים מכל מקום להגנת המשטר כי שמה של זנוביה הושמט רק משיעורי "חינוך אסלאמי" (אך לא אזכור פועלה) ולא מספרי היסטוריה.
הצעד המשמעותי והשיטתי ביותר היה מחיקת כל הביטויים והאזכורים הקשורים למשטר אסד. צעד זה לא עורר סערה בפני עצמו, זהו אך טבעי שמשטר מהפכני ימחה את זכרו של המשטר הקודם, בייחוד כשמדובר באזכורים חיוביים (כפי שנראה להלן).
א־ד'הבי מדגיש כי הבעת'יזציה הייתה כרוכה במיליטריזציה של מערכת החינוך – שהשתקפה במדים האחידים ששיוו לתלמידים מעמד של ארגונים פרה־מילטריים
עם זאת, ברשתות הושמעו גם דעות של אזרחים סורים שטענו כי אין בסמכות הממשל החדש לערוך תיקונים, הואיל ומדובר בממשלה זמנית. אלו ביקרו את הממשלה על שאצה לה הדרך לערוך תיקונים לפני שזכתה ללגיטימציה מצד אזרחי המדינה. תיקונים במערכת החינוך, הם טוענים, מותנים באשרור של חוקה חדשה שתיכתב על ידי ועדה שתמנה הממשלה הנבחרת.
כנגדם, יש מי שטען שכל טענה על היעדר לגיטימציה (המושמעת לרוב מפי תומכי המשטר) היא בבחינת סטנדרט כפול. משטר אסד אף הוא לא קיבל לגיטימציה ציבורית מעולם, אך עובדה זו לא מנעה ממנו לערוך שינויים כבירים במערכת הלימודים.
על כל פנים, המחלוקות והמחאות לא נעלמו מעיניו של שר החינוך. עם הישמע הביקורת, פרסם שר החינוך הודעה שנסוגה מעט מהשינויים או למצער מהדרך שבה הם הוצגו. בהודעה זו הוא הדגיש כי:
"אנו מוודאים שתוכניות הלימודים בכל בתי הספר בסוריה יוותרו על כנן עד שתורכב ועדה בדיקה מיוחדת שתדייק אותן. כרגע טיפלנו רק בהשמטת כל מה שנוגע למשטר אסד שאיננו עוד, והחלפנו את דגל המשטר הישן בדגל המהפכה הסורית בכל ספרי הלימוד". אל־קאדרי הוסיף כי מה שהם תיקנו "מתמקד בעיקר בתיקונים עובדתיים של שגיאות שעליהן נשען משטר אסד בכתיבת תוכנית הלימודים בתרבות אסלאמית".
בדרך לדה־בעת'יזציה של מערכת החינוך
העיתונאי והיוצר הסורי פארס א־ד'הבי כותב במגזין התרבות ד'פה ת'אלת'ה כי כל דיון על מערכת החינוך אינו יכול להתעלם מהנזקים ארוכי הטווח שגרמה מערכת החינוך של הבעת'. כפי שמעידים פעילים סורים רבים בוגרי מערכת החינוך, בחצי היובל האחרון הייתה תוכנית הלימודים אידאולוגית, מגויסת ודוקטרינלית בהשראת הגרסה הסורית של מפלגת הבעת'.
רבות סופר על האינדוקטרינציה הסורית ועל האופנים שהוספגה באוכלוסייה בכל תחומי החיים, וביתר שאת בקרב מוסדות החינוך הממשלתיים, האוניברסיטאות והבירוקרטיה. אחד מתחומי הפעולה הבולטים שלה היה החינוך – החל בבית הספר היסודי וכלה במוסדות להשכלה גבוהה.
לפיכך, הזדרזה הממשלה החדשה לנטרל את ההיבטים החיצוניים של הבעת'יזם במערכת החינוך. בתוך רשימת התיקונים נקבע בין היתר כי הסטודנטים באוניברסיטאות לא ייאלצו עוד ללבוש מדים אחידים בצבע כחול, וכי תלמידי היסודי והתיכון ישילו בהדרגה את המדים האחידים בצבע הזית, את האפוד ואת תגי הכתף והחגור הצבאי.
א־ד'הבי מדגיש כי הבעת'יזציה הייתה כרוכה במיליטריזציה של מערכת החינוך – מיליטריזציה חיצונית שהשתקפה במדים האחידים ששיוו לתלמידים מעמד של ארגונים פרה־מילטריים, אך גם מיליטריזציה מנטלית-קוגניטיבית שבמסגרתה נמנעו מערכות החינוך מלטפח חדשנות ויצירתיות, ובמקומן טיפחו חשיבה מסוג קליטת מידע המבוססת על חזרה ושינון. הערכת התלמידים נקבעה בהתאם ליכולת השינון ולא בהתאם לאיכות ההבנה והפרשנות.
שיטת חינוך זו קידמה "קהות קוגניטיבית של המוח הצעיר", לדבריו. שנים של קהות קוגניטיבית בתהליך של אילוף פדגוגי לצד שימוש באלימות ובטרור נועדו לסכל כל תקווה לשינוי ולהיפוך היוצרות.
האינדוקטרינציה בחינוך של משטר הבעת' מילאה תפקיד כמו־דתי. מורשת הלמדנות הערבית והאסלאמית מכילה שתי גישות שונות לשימור הידע הדתי ולפיתוחו. הגישה הראשונה היא שינון וחזרה במשך דורות על הטקסט המקודש וקריאה שלו כפשוטו תוך השבתה מוחלטת של פרשנות ושל חשיבה עצמית. שיטה זו מכונה בערבית "תקליד" (חיקוי) או "נקל" (שינון או מסירה של מסורת).
שיטת השינון והשעיית התבונה יצרה מערכת לימודים מיושנת ובלתי־יעילה. אפילו במדעים מדויקים כמו מתמטיקה לא חרגו הלימודים מעבר לפתרון משוואות מתמטיות פשוטות
גישה אחרת דוגלת בהפעלה של סמכות פרשנית והיא מעודדת מאמץ אינטלקטואלי רציונלי בניתוח הטקסט המקורי ובהצעת פרשנויות חדשות לו. שיטה זו מכונה בערבית "אג'תהאד", כלומר הפעלת מאמץ שכלי לפסיקת הלכה שאין לגביה אזכור מפורש במקורות או "עקל" (תבונה).
במובן זה מילא משטר הבעת' את תפקיד "האימאמים של המסירה" הדוגמטיים, התופסים את הפעלת התבונה כאיום קיומי. א־ד'הבי דורש כי מדובר בתופעה שכיחה במדינות הסוגדות לאידאולוגיה אחת. כפי שהאדם הדתי שונה על שאמרו לו חכמי הדת, כך חסידי המשטר חוזרים באופן רפטטיבי על סיסמאותיהם של פוליטיקאים ושל הוגים כאילו היו אלה דברי אלוהים חיים.
כך נכנס הבעת' לרשימת הדתות והאידאולוגיות החובקות־כול כמו הקומוניזם או המאואיזם. באופן הזה הפכו אמרותיו הבלתי־משמעותיות של בשאר אל־אסד לאמיתות נשגבות שמצאו את מקומן בתוכנית הלימודים הסורית מבית הספר היסודי ועד לאוניברסיטאות הלאומיות.
מעבר להיבט האינדוקטריני, שיטת השינון והשעיית התבונה יצרה מערכת לימודים מיושנת ובלתי־יעילה. אל־ד'הבי מראה כי מקצועות הלימוד כולם נלמדו כמצוות אנשים מלומדה, כך שאפילו במדעים מדויקים כמו מתמטיקה לא חרגו הלימודים מעבר לפתרון משוואות מתמטיות פשוטות. הוא מסביר כי בניגוד ללימוד של מדע מבוסס הוכחות, לא התבקשו התלמידים להבין את ההוכחות מאחורי המשוואות ואת משמעותן, ולפיכך גאומטריה ואלגברה במובן הרחב שלהן נותרו מחוץ לתחום.
העולם המודרני והקדמה מבוססים על מחקר, פיתוח וחדשנות, שאילת שאלות ופתרונן, אך לא נמצא לכך מקום בחינוך הסורי. לפיכך, הוא מסכם, לא ייפלא כי דירוג האוניברסיטאות במדדים העולמיים הלך וירד, ומושגים כגון חדשנות ויצירתיות נעשו למוקצים בקמפוסים.
את מה שלא עשתה מלאכת עיצוב התודעה, עשו האלימות, הענישה הפיזית והחינוך הפרה־מיליטרי שהנהיג המשטר בבתי הספר. לדברי א־ד'הבי, האלימות הסורית במוסדות החינוך נצרבה בעורו של כל תלמיד סורי שהתחנך בסוריה של הבעת' משנות השבעים ועד דצמבר 2024.
ההכרח הוא להחליף את מערכת החינוך במלואה במערכת חינוך העומדת בקצב החדש של התקופה
התלמידים בבתי הספר היו נתונים למשמעת צבאית שהייתה מלווה בענישה פיזית ברוטלית, אשר הגיעה לשיאה בתרגולים הצבאיים אשר כונו גם דֻרוס אל־פֻתווה (פתווה בערבית הוא כינוי כללי לגבורה ואבירות, אך בתקופה המודרנית הוא אומץ ככינוי לתנועות צבאיות למחצה שחבריהן הם נערים). בשיעורים אלו, המורה, בדרך כלל יוצא צבא, היה פוקד על התלמידים לזחול על גחונם, לגלח את שערם, לשים את ראשיהם תחת מים קרים כקרח, וכן היה נוהג להעניש פיזית את מי שלא סר למרותו. שיעורים אלו הותירו צלקות נפשיות בדורות רבים של צעירים סורים.
לאור הסיבות הללו, א־ד'הבי סבור שעם כל הביקורת, המוצדקת לעיתים, יש לתת הזדמנות למשטר החדש בתחום החינוך. רפורמה יסודית היא צו השעה, וזה הזמן לשוב ולעיין בה ולהטמיע בה את השינויים הנדרשים. עיקרם של אלו לשיטתו הם מתן דרור לתלמידים, ניתוק של כבלי המסורת, טיפוח החדשנות וההתנסות ככלי למידה. ברם, אם משרד החינוך מעוניין לבצע רפורמה, לא די לו להסתפק בשינויים סמנטיים בעלי נופך דתי או לחלופין להמיר את אמרותיו של רודן אחד (אסד) באמרותיו של מנהיג אחר.
שינוי בתוכנית הלימודים, הוא מסכם, תקודד מחדש את תהליך ההעברה של הידע בסוריה ותסייע בהקמת מערכת חינוך המבוססת על חשיבה ועל חדשנות אשר יקטעו שעתוק מתמשך של אינדוקטרינציה רב־דורית. מטרתה של מערכת החינוך אינה רק להעמיד פונקציונרים, רופאים ומהנדסים, אלא היא נושאת בחובה משמעות אנושית, הומניסטית שתעצב את סוריה החדשה לדורות קדימה.
ההכרח הוא להחליף את מערכת החינוך במלואה במערכת חינוך העומדת בקצב החדש של התקופה; מערכת חינוך שתאפשר לתלמידים להתמודד עם אתגרי העולם המודרני על ידי שימוש בשכל, בניסיון ובחוויה האישית. תפקידם של מוסדות חינוך, הוא מסכם, אינו מתמצה במילוי הזמן הפנוי, והן אינן מתפקדות כפס ייצור רעיוני, אלא הן מעבדות המייצרות בני אדם חלוצים, תרבותיים, הומניסטיים עם שאר רוח.
עיצוב תודעה אנושית חדשה בסוריה הוא המשימה הגדולה ביותר של הממשלה החדשה, וחשיבותה עולה, להבנתו, אפילו על כתיבת החוקה.
הציבור המקומי מעדיף את תוכנית הלימודים הסורית על פני תוכנית הלימודים שהאוטונומיה הכורדית מציעה, וזאת בשל היעדר ההכרה בתוכנית זו, איכות ההוראה והפוליטיזציה שלהם
מדינה אחת, שלוש מערכות חינוך: איך לייצר איחוד?
מדבריו של א־ד'הבי ניתן לטעות ולחשוב כי כיאה למשטר אידאולוגי ואוטוריטרי הונהגה בסוריה מערכת חינוך אחידה, אולם לא כך הם פני הדברים. לנוכח ההטרוגניות של המשטר הסורי והיעדרה של משילות סורית בכל חלקי המדינה, התפתחו בסוריה מספר מערכות חינוך המקדמות ערכים שונים, מנחילות אתוסים נבדלים ומלמדות בשפות שונות. שפאן אבראהים, עיתונאי סורי ממוצא כורדי, מראה במאמרו באתר דרג' עד כמה העניין מורכב, בייחוד באזורים המזוהים עם האוכלוסייה הכורדית.
ערב עליית המשטר החדש, הונהגו באזורים הכורדיים שתי מערכות חינוך שונות ו־3 תוכניות לימודים. תוכנית הלימודים הראשונה היא תוכנית הלימודים של המשטר הסורי, והיא הוגבלה לבתי ספר פרטיים בערים המרכזיות – קמישלי, אל־חסכה ודירכּ – כולן ממוקמות בצפון־מזרח סוריה. בערים אלו פעלו 30 בתי ספר, וסביב ערים אלה, בכפרים דוברי הערבית, פעלו עוד 125 בתי ספר ממשלתיים שפעלו תחת פיקוח של משטר אסד. המשותף לכולם היה האיסור המוחלט ללמד בשפה הכורדית.
בבתי ספר הממשלתיים נמשכה כל העת ועד יומו האחרון האינדוקטרינציה של הבעת' שהוזכרה לעיל, שהייתה מלווה במינויים מטעם של סגלי המורים, בצעדות תמיכה, בשִערובּ של תוכנית הלימודים ובתביעה לנאמנות למפלגה. סמיר עיטה, מורה לשעבר מאל־חסכה, מסביר כי התעמולה של המשטר הייתה עוצמתית, אך לא הצליחה לחדור את המגינים של לבבות האזרחים, אשר לא חשו תחושות השתייכות אותנטיות, אלא יותר כאילו מגף המשטר מונח על צווארם.
מנגד, באזורים הנשלטים על ידי האוטונומיה הכורדית בסוריה התמונה שונה, אך לא לגמרי. ב־115 בתי הספר שבמחוז חסכה, תוכנית הלימודים אף היא ממשלתית, אך היא נלמדה בשלוש שפות רשמיות: כורדית, ערבית וסיריאנית. אם כי בשתי האחרונות במידה פחותה יותר. ההסבר לכך טמון בכך שהציבור המקומי מעדיף את תוכנית הלימודים הסורית על פני תוכנית הלימודים שהאוטונומיה הכורדית מציעה, וזאת בשל היעדר ההכרה בתוכנית זו ברחבי המדינה, איכות ההוראה הלוקה בחסר והפוליטיזציה שלהם.
על פי עדות מקומית, הזיקה לטורקיה כה ברורה עד כי תעודות הגמר של בתי הספר מאפשרות למחזיקים בהן להמשיך למוסדות השכלה גבוהה בטורקיה עצמה
המתיחות הפוליטית המכתיבה את שיטות הלימוד היא מטרד משמעותי עבור התלמידים והתלמידות. אלו שנאלצים לעבור בין המוסדות נתקלים באתגרים רבים, הנוגעים בעיקר לרמות הלימוד השונות של השפה הערבית ולהיעדרה של כורדית בבתי הספר הממשלתיים.
ישנה גם דרך שלישית ללמוד באזורים הכורדיים והיא באמצעות חינוך בלתי־פורמלי. שכרי אבראהים, מחנך ומפעיל של קורסים פרטיים, מסביר לכתב דרג' כי המיאוס מהפוליטיזציה של מערכת החינוך והמאבק על השליטה בה לצד התערערות המצב הביטחוני, הביאו להקמתה של מערכת חינוך בלתי־פורמלית המתבססת על חינוך ביתי באמצעות קורסים פרטיים ייעודיים.
אומנם יש לכך יתרונות פדגוגיים, אך מקומיים מדווחים על פגיעה במרקם הקהילתי ובסוציאליזציה של התלמידים הלומדים במסגרות אלו.
באזורים הכורדיים שנכבשו על ידי טורקיה בצפון־מערב המדינה פועלת מערכת חינוך שונה בתכלית. ב־2018 פתחה טורקיה במבצע "ענף הזית", שבמסגרתו כבשה בעזרת מיליציות הפועלות מטעמה את העיר עפרין, המאוכלסת ברובה בכורדים, ואת סביבותיה. עם כיבוש עפרין, ייסדו טורקיה ובעלות בריתה את "הממשלה הסורית הזמנית", שמיהרה להפעיל מערכת חינוך מקבילה לזו של המדינה.
על פי ארגון החברה האזרחית "סורים למען האמת והצדק", שילבה ממשלה זו את השפות טורקית וכורדית בבתי הספר, אך ברבות השנים צמצמה את לימודי הכורדית עד כדי ביטולה בכמה מבתי הספר.
השינויים בשפה שיקפו מגמה עמוקה יותר של טורקיפיקציה של מערכת החינוך עם הטמעתם של סמלים טורקיים והנחלתה של "ההיסטוריה הטורקית וגיבוריה", כך על פי הארגון. ברוב בתי הספר בעפרין, הפכה הכורדית לשפה השלישית או הרביעית בחשיבותה בבתי הספר, והיא נלמדת כשפת רשות שאינה משפיעה על ממוצע הציונים של התלמידים.
מלבד הטורקיפיקציה, גם הלימודים ההומניים משתנים לבלי הכר – לימודי הפילוסופיה נדחקים לטובת לימודי שריעה ותאולוגיה. על פי עדות מקומית, הזיקה לטורקיה כה ברורה עד כי תעודות הגמר של בתי הספר מאפשרות למחזיקים בהן להמשיך למוסדות השכלה גבוהה בטורקיה עצמה.
ייתכן כי אין מנוס מלאחד את מערכות החינוך לכדי מערכת לאומית אחת, שבה תהיה השפה הכורדית לשפת הלימוד הראשונה באזורים הכורדיים ולשפת הלימוד השנייה ביתר חלקי סוריה
ממחוז עפרין למחוז אדליב, שם שלטה בשנים האחרונות "ממשלת ההצלה" בהובלת ארגון המורדים היאת תחריר א־שאם, אשר בדצמבר האחרון השתלט על המדינה כולה. ידיה של ממשלת ההצלה היו כבולות מלכתחילה שכן היאת תחריר א־שאם, שהתפצלה ב־2017 מאל־קאעדה, נכללה ברשימת ארגוני הטרור שמחזיקים ארה"ב וגורמים נוספים בקהילה הבין־לאומית, ונמנע ממנה לנהל באופן ישיר את תחום החינוך.
כדי לעקוף מגבלות אלו ולזכות במימון בין־לאומי, הפקידה ממשלת ההצלה את מערכת החינוך בידי "הממשלה הסורית הזמנית" באופן רשמי, על אף שבפועל היה הניהול משותף. כדי להקל את פעילותה הוטבעו על כל מסמכיה הרשמיים חותמת הממשלה הזמנית, אך תוכנית הלימודים לא הייתה זהה לחלוטין לזו שנלמדה באזורים שהיו תחת הניהול של הממשלה הסורית הזמנית.
עוד ידוע כי נעשה שימוש במסגרת הכללית של תוכנית הלימודים הסורית הרשמית, אך נמחקו ממנה כל האזכורים של מפלגת הבעת', המשטר הסורי והאידאולוגיה שהנחתה אותם. ערב מבצע "הרתעת התוקפנות", שסימן את השתלטות היאת תחריר א־שאם על המדינה, התגלעו מחלוקות בין שתי הממשלות – ממשלת ההצלה והממשלה הזמנית – וימים יגידו אם תהיה לכך משמעות בהמשך.
כעת, גם הכורדים ממתינים לראות מה יעלה בגורלה של מערכת החינוך שבאזורם. ההצהרות של המשטר הסורי החדש מעוררות תגובות שונות, אך התקווה היא שלפחות בפן החומרי – תשלום משכורות בזמן ושיקום של בתי הספר ההרוסים – יחול שיפור.
באספה של אנשי חינוך ומפקחים כורדים בעיר קמישלי הועלתה גם התקווה לשינויים איטיים והדרגתיים המתחשבים באתגרים של התלמידים הכורדים ובמגבלות השפה שלהם, למשל באתגרם של בוגרי ובוגרות מערכות החינוך של האזור האוטונומי המעוניינים להמשיך לאוניברסיטאות הלאומיות.
חברי האספה הגו גם תוכניות לטווח הארוך המעידות אולי על כוונות לאינטגרציה של חברי המיעוט הכורדי במדינה הסורית. לטענתם, ייתכן כי אין מנוס מלאחד את תוכניות הלימודים ואת מערכות החינוך לכדי מערכת לאומית אחת, שבה תהיה השפה הכורדית לשפת הלימוד הראשונה באזורים הכורדיים ולשפת הלימוד השנייה ביתר חלקי סוריה.
איחוד של תוכנית הלימודים הוא מרכיב חשוב באיחוד המדינה כולה. חוקר החינוך עלי עבד אל־מג'יד טוען כי תוכנית לימודים מאוחדת תושג בהסכמה לאומית וחוקתית על עתיד המדינה כולה על הפסיפס הגאוגרפי, האתני והדתי שמרכיב אותה. כאשר תשרה רוח ההסכמה במדינה ויובטח הביטחון אישי, תקצר הדרך עבור מערכת חינוך אחת בעלת אתוס סורי מאוחד ומאחד.
