בשאר אל-אסד עלה לשלטון בסוריה בשנת 2000 לאחר שירש את אביו חאפז אל-אסד. הוא נודע לשמצה במשטרו הדיקטטורי ובדיכוי קולות ביקורתיים נגד שלטונו. בשנת 2011 פרצו מחאות נרחבות נגד המשטר ברחבי המדינה שהפכו למלחמת אזרחים אלימה, במהלכה לא בחל באמצעים ואף השתמש בנשק כימי כנגד אזרחים.
לאורך שנות המלחמה, בתמיכת איראן ורוסיה, הצליח אסד לבסס את שליטתו על רוב חלקי המדינה, עד שהוא הודח מהשלטון על ידי כוחות אופוזיציה בדצמבר 2024 ונמלט. מה היו האינטרסים של הנשיא לשעבר, ואילו בריתות אפשרו את שימור המשטר שלו? כיצד פעל כלפי מתנגדיו מבית ומה הייתה מדיניותו האזורית? וגם – מהם הסיפורים של קורבנות המדיניות שלו ומתנגדיו?
בעמוד זה תמצאו מאמרים של חברי הפורום שמתמחים בסוריה ובגאו-פוליטיקה אזורית, לצד סקירות של טקסטים מהעולם הערבי שמציעים ניתוחים ביקורתיים לגבי משטרו הרודני.
בשמונת החודשים מאז תחילת המלחמה, הגבול עם סוריה, שבעבר ראתה בעצמה חוד החנית של ציר ההתנגדות לישראל – נותר שקט כמעט לגמרי. פרשנויותיהם של שני פובליציסטים ערבים מביאות הסברים לכך, בין האינטרסים של המשטר הסורי עצמו ליחסיו עם איראן, רוסיה וגורמים נוספים באזור
ע'אזי אבו ג'יאב
