המשבר הכלכלי האדיר שבו לבנון שרויה אינו פוסח על המורים ועל המורות, ושנת הלימודים הנוכחית נפתחה באיומי השבתה זו השנה הרביעית ברציפות. איום המורים בשנה זו התקבל ברצינות לאחר ששנת הלימודים הקודמת לא נפתחה כסדרה בעקבות שביתה משותפת של ארגוני המורים של בתי הספר הפרטיים והציבוריים. שביתות מורים בראשית שנת הלימודים אם כן אינן מחזה נדיר בלבנון, כמו גם בישראל, אולם המצב בלבנון שבעטיו מוכרזת שביתה חמור שבעתיים. בעוד בישראל המורים דורשים לחדש את הסכמי השכר ולהעלות באופן ריאלי את שכר המורים המתחילים (בין היתר למול האינפלציה הגואה), הרי שבלבנון מדובר במאבק על פת לחמם של המורים הצעירים והוותיקים כאחד.
על רקע מתיחות זו בין המדינה למורים, התקיימו באוקטובר האחרון בחירות לארגון המורים של בתי הספר הפרטיים. שלא כמקובל במקומות אחרים בעולם, בתי הספר הפרטיים בלבנון אינם בגדר פריווילגיה השמורה לאוכלוסייה האמידה בחברה, אלא הם תופסים את הנתח הגדול ביותר של מוסדות החינוך במדינה. לפי הערכות רשמיות, למעלה משני שלישים מהתלמידים לומדים במוסדות חינוך פרטיים (לרבות מוסדות החינוך שמפעילה אונר"א עבור הפליטים הפלסטינים). בהתאמה למספר התלמידים, ארגון המורים של בתי הספר הפרטיים הוא אחד מאיגודי העובדים הגדולים והוותיקים ביותר בלבנון כשיסודותיו הונחו עוד בעידן המנדט הצרפתי.
הסוגיות העומדות לפתחן של המורים היו אקוטיות דיין כדי להזדרז לבחור גוף מייצג. בעוד במרבית המדינות המורים הצעירים היו הראשונים לספוג את המשבר הכלכלי, הרי שעל סדר היום של ארגון המורים נמצא תחילה משבר הפנסיות של המורים הוותיקים, אלו העומדים לפני פרישה ואלו שפרשו. דרישתם מהמדינה היא לשפות אותם על קצבות הפנסיה אשר צמודות ללירה הלבנונית שכבר איבדה מעל 95% מערכה. גם המורים שכבר יצאו לפנסיה אינם יכולים ליהנות מפרי עמלם והם נאלצים להסתפק בקצבות החודשיות הקבועות המספיקות בקושי לסל קניות בסיסי. מורים רבים שנחפזו להוציא את הפנסיה המלאה מהבנק, נתקלו בחומה פקידותית בצורה. גם המורים הצעירים יותר אינם מלקקים דבש למול קריסת ערך הלירה והאינפלציה, ומתוך חרדה למשכורותיהם הזעומות הם תובעים שאלו ישולמו בדולרים. הפתרונות שהועלו עד כה על ידי משרד החינוך – כגון תשלום של חלק מהמשכורת בדולרים או תשלום המתבסס על שערים נדיבים יותר מזה הרשמי – הם לעג לרש ובעיקר אינם מציעים חלופות מבניות בהסכמי השכר של המורים. שר החינוך עבאס אל-חלבי מצידו כבר הצהיר יותר מפעם אחת שאין בכוונת משרדו לאשר מעבר לתשלום בדולרים גם בבתי הספר הפרטיים בטענה שאומנם המורים ירוויחו מזה, אך האינטרס הכללי ובכלל זה של ההורים, שייאלצו לשלם יותר – ייפגע מיידית.
הטעמים ל[אי]-הצבעת אי-האמון של המורים היו מטריאליים ופוליטיים כאחד, ומעידים יותר מכול על מצב מדינתם. חלק מהמורים גילו פסימיות מהתוצאות הצפויות, שלטענתם מיטיבות עם האינטרסים של מנהלי בתי הספר בלבד, ואילו אחרים נמנעו להגיע בשל חישובים חומריים
ועם כל זאת, הבחירות לארגון המורים התקבלו באדישות ונראה כי המורים לא נהרו לקלפיות. פחות מרבע מהמורים טרחו להגיע לקלפיות (23.8 אחוזים), אך קשה להאשים את המורים במדינה שבה הייאוש הפך לברירת מחדל. הטעמים ל]אי[-הצבעת אי-האמון של המורים היו מטריאליים ופוליטיים כאחד, ומעידים יותר מכול על מצבה של מדינתם. חלק מהמורים גילו פסימיות מהתוצאות הצפויות, שלטענתם מיטיבות עם האינטרסים של מנהלי בתי הספר בלבד, ואילו אחרים נמנעו להגיע בשל חישובים חומריים הנגזרים מכדאיות כלכלית – הצבעה פירושה נסיעה לקלפי, ונסיעה לקלפי צורכת את הדלק שמחירו לא חדל להאמיר.
מעבר להסתייגויות החדשות, גם המיאוס רב-השנים מהפוליטיזציה של הארגון המושפע ישירות מהפוליטיקה המדינתית העדתית, תרם את חלקו לשיעור ההשתתפות הנמוך. דוגמה טובה לכך ניתן למצוא בהרכב הרשימה הגדולה בבחירות וזוכת הבחירות אשתקד – רשימת א-סומוד א-נקאבי. רשימה זו מונה שנים עשר חברים אשר מחציתם הם נציגי המפלגות העדתיות השונות, ומחציתם הם לכאורה עצמאים. ברם, אף העצמאים שבהם מייצגים ישירות את בתי הספר הפרטיים, המחולקים בין עצמם על פי המפתח העדתי, לדוגמה: רשת "אל-אמאם אל-מהדי" השיעית, רשת "אל-מקאסד" הסונית ורשתות נוצריות נוספות. וכך כיאה לפוליטיקה המקומית המתקשה להתעלות מעל למחלוקות העדתיות-מפלגתיות כדי להפגין יציבות, ארגון המורים פועל על פי היגיון (או אי-היגיון) דומה, לדוגמה: באזור הבחירה של הר לבנון החרימו אנשי המפלגה הפרלמנטרית – הפלג הלאומי (א-תיאר אל-ואטני) – את ההצבעה של ארגון המורים, צעד שהוביל לשיעור ההצבעה הנמוך ביותר מכלל אזורי הבחירה – פחות מעשרה אחוזים.
אף על פי כן, ניתן למצוא כמה נקודות אור בבחירות האלו. בדברי ימיה של לבנון מילא ארגון המורים תפקיד חשוב בהגנה על זכויותיהם של המורים למול המשברים התכופים שנקפו את המדינה. בתוך כך, זכורה שביתת המורים הגדולה של 1987 שקראה להגן על זכויות העובדים ובכלל זאת המורים בתוך התופת של מלחמת האזרחים שאותה הם ביקשו לעצור. שביתה זו נחשבת לאחת ההתנגדויות האזרחיות הנחרצות ביותר למלחמת האזרחים. נראה כי גם הזוכה הטרי – נעמה מחפוד, מבין היטב את כובד האחריות ואת מורשת הארגון שהוא עומד בראשו המוטלים על כתפיו. במהלך השבועיים לאחר בחירתו, כבר הספיק מחפוד להיוועד עם שר החינוך ועם נגיד הבנק המרכזי, והוא צפוי לפגוש בקרוב את ראש ממשלת לבנון נג'יב מיקאתי. בפגישות אלו השיג מחפוד שתי הבטחות משמעותיות: אחדות חקיקה בין המורים בבתי הספר הפרטיים לבתי הספר הציבוריים בחוק התקציב וייסוד מנגנון שיקל על המורים הגמלאים לאסוף את כספי הפנסיה שלהם בעיתות משבר. שנית, ואולי לא-פחות חשוב מכך, במערכת הבחירות האחרונה התחזקה הרשימה העצמאית והשוויונית מבחינה מגדרית – בני ובנות הארגון ללא גבולות – שהגם שהפסידה לבסוף, עלה בידה לקדם שיח בחירות המכתיב פוליטיקה משוללת אינטרסים וחסרת פניות מפלגתית ועדתית.
מצבם של העבודה המאורגנת ושל ארגוני המורים במזרח התיכון הוא בבואה למצבה של המדינה. במצרים ארגוני המורים כפופים למרותו של א-סיסי; בירדן פוזר הארגון והוצא מחוץ לחוק, ובישראל היה יישור ההדורים עם ארגוני המורים חלק מרכזי בפוליטיקת בחירות חוזרת ונשנית. ומה באשר ללבנון? נראה כי ארגון המורים ממשיך לנווט את הספינה בתוך ים סוער של מדינה מתפקדת למחצה, עם או בלי המורים על סיפונה.
