כל שנדרש מתנועת הטליבאן זה לשוב ולאמץ את החוקה המלוכנית. ייתכן שהצעד המפתיע הזה יבזבז זמן רב על הקמת ועדות חוקה, מנגנוני פעולה ועל התערבות של גורמים בין־לאומיים ואזוריים. עם זאת, צעד כזה יאפשר לאפגאנים לשקם את מדינתם הנהרסת בשיטתיות מאז ההפיכה של בן דודו של המלך מוחמד זאהיר שאה נגד החוקה בשנת 1973.
לפני התגבשותם של הטליבאן וניצחונם, כתבתי פעמים רבות שמקור הקיצוניות והטרור נעוץ באותה הפיכה. היא שמה קץ לעשור של חיים דמוקרטיים, של כיבוד הדת, הערכים והזהות במסגרת פלורליסטית שהכילה את המחלוקות המדיניות, הגזעיות וההלכתיות. המדינה הייתה מתקדמת במהירות לולא ההבשלה של השמאל, שביצע הפיכה והניח לכיבוש הסובייטי לגונן על ההפיכה שלו.
עליי להזכיר כי הג'יהאד האפגאני לא דמה לדאע"ש או לאל־קאעדה. התנועה האסלאמית האפגאנית, על שני פלגיה, הפשטוני (של גולבדין חכמתיאר) והטג'יקי (של בורהנודין רבאני ואחמד שאה מסעוד), התמקדה בחיים האזרחיים ולא הייתה חמושה כלל. היריבים חכמתיאר ומסעוד היו סטודנטים במכללה להנדסה, ולולא הכיבוש היו מקדישים את חייהם לקבלנות ולבניין, לא למלחמה.
שיבה לחוקה המלוכנית תחזיר את אפגניסטן לדרך הנכונה. יהיה זה ויתור גדול מצד הטליבאן והנחת אבן יסוד שאפשר לבנות עליה. לפני ניצחון הטליבאן באפריל ובמאי 2021, כתב עומראן פיירוז, עיתונאי וכותב ליברלי עצמאי במגזין Foreign Policy: "היה זה עשור שהחל בשנת 1963, כשהמלך דאז מוחמד זאהיר שאה החל בתוכנית דמוקרטיזציה. הוא ניסח חוקה חדשה ורדיקלית, העניק לעמו חירות מחשבה, חופש ביטוי וחופש התארגנות, והגביל את סמכויות משפחתו שבשלטון. בפעם הראשונה בתולדות אפגניסטן, ייבחרו חברי הפרלמנט המודרני בבחירות. הזירה המדינית באפגניסטן עברה שינוי משמעותי." הכותב סיכם בקביעה כי "מטרתנו היא לשוב לאותה תקופה."
תנועת הטליבאן לא ביצעה הפיכה נגד החוקה המלוכנית, אלא נגד זו של המוג'אהידין וממשלתם שבראשות רבאני. הכיבוש האמריקני השיב את רבאני למשרתו. אם תשוב אפגניסטן היום לחוקה, תהיה זו שיבה לתוכנית הלאומית האפגאנית, הרחוקה מהכתבה מבחוץ או מהגמוניה של גורם פנימי.
טוב, זה מה שעשו הטליבאן, ומה עשתה "הקהילה הבין־לאומית" בסוריה? דבר ההבל האחרון הוא הסבב השישי של דיוני ועדת החוקה, שבמהלכו הומצא הגלגל מחדש. משפחתו של אסד לא הקימה את סוריה, אלא ביצעה הפיכה נגד החוקה שחיברו שועי סוריה ב־1950 ושהייתה נרחבת דיה להכיל את כל המגזרים והעדות. הבחירות בסוריה כללו את הקומוניסטים, האחים המוסלמים, הבעת'יסטים והליברלים. די שאציין שאשתו של פארס ח'ורי, כפי שתיעד אכרם אל־חוראני בזיכרונותיו, שימשה יו"ר ועדת הנשים של המועמד מוסטפא א־סיבאעי, שהיה המדריך הכללי של האחים המוסלמים והשתתף בניסוח החוקה הסורית. זו הייתה סוריה של מנהיגיה, חוקתה וזרמיה השונים, ולא סוריה שחוקתה משתנה תוך דקות בהתאם לרצונו של הרודן הקטן שירש את תפקידו מאביו שביצע הפיכה.
מצער כי החוקה הסורית המובטחת מתנסחת בתקופת שפל שלא הייתה כמותה בתולדות סוריה. זו תקופה של התפרקות וניוון של החברה ושל המדינה. חוקת הבעת' שהביא חאפז אל־אסד קבעה שמפלגת הבעת' היא מנהיגת המדינה והחברה. היא העניקה למפלגה מונופול על החיים המדיניים ושלטון יחיד במדינה. חוקה זו לא הסתפקה בהרס החיים הפוליטיים, היא גם מנעה כל ניסיון לבנות אותם מחדש. התוצאה הייתה שכשתפס את השלטון הרודן היורש בשאר אל־אסד, הוא אסר על כינוסים!
הדיקטטורה של משפחת אל־אסד נחלשה לאחר שפירקה ודירדרה את המדינה ולאחר תבוסתה הצבאית של המהפכה, הכיבושים והטרור. החוקה היעודה מכוונת לפירוקה של סוריה לרסיסים, הריסות של זהויות עדתיות, גזעיות וטריטוריאליות. לדוגמה, הזהות הכורדית לא הייתה נושא לדיון בסוריה. הנשיא אדיב א־שישקלי היה כורדי, מוחמד כורד עלי, מייסד האקדמיה ללשון הערבית, היה כורדי. רוב המופתים וחכמי הדת היו כורדים. הזהות הכורדית, בכל המפלגות, הייתה חלק מהזהות הלאומית הסורית. מבחינה דמוגרפית היו הכורדים הסורים קהילה אותנטית בדמשק, ולא היו שונים בדבר משאר בני העיר. בג'זירה הסורית נותרה לכורדים זיקה לשבטים הערביים. העקאל הערבי והמצנפת הכורדית עודם בשימוש בקרב חלק מהשבטים.
המורשת הזאת של השתייכות לאומית מפורקת לטובת הקיצוניים שבמפלגת הפועלים הכורדית ויורשיה. מדובר במפלגה שהכורדים נידו אותה תרבותית, חברתית ומדינית. כל ייחודה היום טמון בשיתוף הפעולה שלה עם המודיעין האמריקני, והיא מבצעת את משימותיה במחירים הזולים ביותר. בתמורה, האמריקנים עמלים על הגשמת הפיצול הכורדי באופן חוקתי. לעומת זאת, טורקיה מעצימה את הזהות הטורקמנית כדי להכעיס את הכורדים; איראן מעצימה את העלאווים ואת השיעים, וכך מתפרקת המדינה בשם החוקה.
הקהילה הבין־לאומית תתחרט על שהותירה את סוריה בידי חיית אדם הנתמכת בידי כובשים רוסים ואיראנים. הסבב השישי לא נועד לניסוח חוקה, אלא כדי לטייח את פשעיו של זה שהרס את מדינתו ואת אנשיה. סוריה והחוקה שלה קיימות, ומה שמאפשר מצב זה הוא העובדה שמבצעי ההפיכה מפירים את החוקה. אם המצב המטופש הזה יימשך, אין לשלול הישנות של התרחיש האפגאני.
יאסר אבו הלאלה הוא עיתונאי ירדני ומנהלה לשעבר של רשת אל־ג'זירה. המאמר המלא פורסם באתר היומון אל־ערבי אל־ג'דיד ב־30 בספטמבר 2021. תרגם מערבית: עמיר טאובר.
