מסיבת העיתונאים של נשיא ארצות הברית טראמפ וראש ממשלת ישראל נתניהו הדהימה את עם הפלסטיני ואת הערבים והמוסלמים בכלל. תגובת מדינות ערב והקהילה הבין־לאומית לפרטי "עסקת המאה", שערבים ופלסטינים מכנים אותה בזעם "עסקת הביזיון", "יריקת המאה", "הצהרת בלפור II" או "הצהרת טראמפ", שונה ממדינה למדינה. אולם ברשות הפלסטינית, בכל הפלגים הפלסטיניים ובקרב התושבים הפלסטינים יש קונצנזוס – מטרתה של התוכנית היא חיסול סופי של הבעיה הפלסטינית והקמה של "ישראל הגדולה", על פי מידותיו של הימין היהודי.
הפלסטינים בלי יוצא מן הכלל מאמינים שהעסקה חותרת לריסוק ולפיצול המולדת והעם הפלסטיני. החלת הריבונות הישראלית על 30% משטח הגדה המערבית תוביל לפיצולם למאות מקומות יישוב, שבטים ומשפחות, בתוך אוקיינוס של שליטה צבאית ומתנחלית ישראלית. החלת הריבונות תוביל גם לביתור השטח הפלסטיני ולהכפפת האדמה והאדם הפלסטיני לשליטה מלאה של ישראל. חשוב מכך: הסיפוח יפרק את השלטון המרכזי ברמאללה ויפזרו בין רשויות מוניציפליות בערים ובכפרים, מתוך מחשבה שהפיצול הזה יוביל לפירוק המסגרת הקולקטיבית של הפלסטינים בגדה ובעזה, ואולי אף לכניעה של התנועה הלאומית הפלסטינית ולחיסולה.
עסקת המאה כוללת ביטול של זכות השיבה, לאחר שנכשלה הנחת היסוד של מנהיגי התנועה הציונית שהמבוגרים מקרב הפליטים הפלסטינים ימותו והצעירים ישכחו. שתי ברירות הוצעו למיליוני הפליטים: להישאר עד מותם במקומות מושבותיהם, ובמיוחד במחנות הפליטים בפלסטין, בירדן, בלבנון ובסוריה, או להגר למדינה שלישית ולשכוח את פלסטין לעד. "עסקת המאה" הוציאה גם את ירושלים ואת מסגד אל־אקצא מהמרחב הפלסטיני, ושמה קץ לפרויקט השחרור הפלסטיני ולמאבקו לעצמאות. הכיבוש והסיפוח יעמיקו והפלסטינים יהפכו לעבדיה של ישראל, על פי חזונו בן גוריון להעסיק אותם כחוטבי עצים, שואבי מים ועובדי ניקיון.
28 בינואר 2020 הוא ציון דרך מהותי בהיסטוריה של הבעיה הפלסטינית ושל הסכסוך של הפלסטינים עם התנועה הציונית ועם ישראל. עסקת המאה היא תחילתו של שלב חדש, ארוך ומסובך בסכסוך ובעימות. שיח' אל־אזהר, ד"ר אחמד א־טיב, היטיב לתאר את ההשפלה הקשה שחוו הפלסטינים, האומה הערבית והמוסלמים כאשר ראו את טראמפ ונתניהו מחליטים על גורלם ועתידם של פלסטינים והמרחב כולו. זה היה, אמר א־טיב, מחזה משפיל ומביש לכל ערבי ומוסלמי, והוא רק יעמיק את השנאה לישראל בתודעה הקולקטיבית של הערבים והמוסלמים, לאחר שהשנאה הזו היטשטשה בשנים האחרונות.
בפעם הראשונה מאז 1948, דרך השלטון הירדני, עבור בשלטון הישראלי וכלה בתקופת הרשות הפלסטינית, הנחתה הרשות את משרד ההקדשים ברמאללה לפתוח את כל המסגדים, לכרוז "אללה אכבר" ולשדר פרקי קוראן בכל הרמקולים. נאום טראמפ כלל ביטויים דתיים ותורניים, ונענה באותו האופן. אם טראמפ וחבורתו מבקשים מלחמת דת, הם יקבלו אותה. אם כן, בעיני הרשות הפלסטינית סוגיית פלסטין הופכת מפוליטית לדתית. אם עד כה היה מדובר בבעיה לאומית ופוליטית בין העם הפלסטיני והתנועה הלאומית הפלסטינית לבין הפרויקט הציוני, עתה הבעיה היא אמונית. כל מי שדבק בקוראן, כל מאמין מוסלמי בעולם, כל הערבים, כל מפלגה וכל ארגון, נדרשים להגן על פלסטין. "עסקת המאה" תשפיע לא רק על היחסים בין פלסטינים לבין ישראלים בגבולות המזרח התיכון, אלא גם על האינטרסים של ישראלים ויהודים בכל העולם.
הפלסטינים, הערבים והמוסלמים שסברו שאפשר להגיע לפתרון מדיני של הבעיה הפלסטינית באמצעות משא ומתן – ספגו מפלה איומה. לעומתם, כל מי שסירבו למשא ומתן והאמינו שהעם הפלסטיני ישיג את זכויותיו בכוח הזרוע והמאבק המזוין בלבד – זכו עתה למנוף אדיר.
בתגובתו לטראמפ ולנתניהו הקדיש נשיא הרשות הפלסטינית מקום של כבוד לחללים, לאסירים ולפצועים: תרבות ההקרבה ורוח המאבק הלאומי הפלסטיני שבו לחיים. אסמאעיל הניה, ראש הלשכה המדינית של חמאס, הגיב בהערכה לנאומו של אבו מאזן. כמו כן, מתוכנן ביקור נשיאותי בעזה, ונשיא הרשות אף הזמין את חמאס והג'יהאד האסלאמי להשתתף בהתייעצויות בעניין התגובה לעסקה. הצעד הראשון ישקף שינוי בתפקידה של הרשות הפלסטינית, ובראשו שינוי בתיאום הביטחוני עם ישראל וביישום החלטות המועצה המרכזית הפלסטינית בנוגע ליחסים עם ישראל.
הסכם אוסלו היה אבן דרך בהכרה של אש"ף בישראל, בנטישת המאבק המזוין ובפתרון הבעיות במשא ומתן בלבד, וחולל פיצול פנים־פלסטיני ובקעים פנימיים. עסקת המאה חשפה שההנהגה הפלסטינית שגתה כאשר ויתרה על קלפי האלימות, ואולי עוד תהפוך לאבן דרך בשיקום האחדות הלאומית הפלסטינית. דעת הקהל הפלסטינית איננה מסוגלת לסבול עוד את קשקושי "תהליך השלום" או "המשא והמתן", והיא תפנה מקום לכל סוגי ההתנגדות שנעלמו בשנים האחרונות.
ישראל תגלה שהעסקה היא התחלתו של עימות דתי־לאומי ארוך טווח, ושנזקו של טראמפ רב על תועלתו. העסקה תיכשל; היא לא תסיים את הסכסוך ולא תביא שלום וביטחון לישראלים. כל מי שחושב שהפלסטינים יניפו דגל לבן יגלה שאינו יודע דבר על הפלסטינים.
עסקת המאה העמידה את המנהיגים הפלסטינים תומכי אוסלו ואת הנשיא מחמוד עבאס בגבם לקיר, מתוסכלים ומיואשים. כמה מביך לראות שהבעיה הפלסטינית היא בסך הכול כלי משחק בידי שני מנהיגים מושחתים, בניסיונם להיחלץ ממצוקתם המשפטית לקראת הבחירות. הקו המדיני שמוביל הנשיא אבו מאזן ייסוג, ומולו יעלה האסלאם הפוליטי הפלסטיני והערבי. רוחות אל־קאעדה ורעיונותיו של השיח' אוסאמה בן לאדן ישובו לנשוב בעקבות כישלונו של אש"ף בהיותו נציג התנועה הלאומית הפלסטינית להשיג את הזכויות הלאומיות המגיעות לעם הפלסטיני במשא ומתן עקר שנמשך רבע מאה. ישראל וארצות הברית הוכיחו כי השפה היחידה שהן מבינות היא שפת הכוח.
טראמפ ונתניהו כפו את עסקת המאה על העם הפלסטיני במעמד צד אחד. תוכנית זו לא רק מזלזלת בפלסטינים, אלא גם מוחקת את הקיום התרבותי וההיסטורי שלהם, מתוך גישה הרואה בפלסטין "ארץ ללא עם שנמסרה לעם ללא ארץ". הציר המתון בעולם הערבי ייחלש, האסלאם הפוליטי והקיצוניות יתחזקו. יציבותן של מדינות ערביות, ובעיקר המדינות שנכחו בטקס הצגת התוכנית, עלולה להיפגע.
השיח הפלסטיני ישוב לנקודת המוצא: פלסטין היא אדמת הקדש מהים לנהר, וכל משא ומתן עליה אסור; הג'יהאד והמאבק המזוין הוא חובה, אם לא כעת – בעתיד. העידן שבו חלק מהפלסטינים והערבים הסכימו לקבל עליהם ויתור על 78% מאדמת פלסטין ההיסטורית תמורת חיים של כבוד ב"פלסטין של הגדה ועזה", יחלוף לבלי שוב.
