ישראלים נרתעים מהשוואות פוליטיות בין מדינתם ובין מדינות האזור. אך הניסוי הדמוקרטי קצר הימים של מצרים לפני עשור יש בו משום תמרור אזהרה חשוב נוכח השינויים החוקתיים העומדים לפתחנו.
בשלהי 2011 התקיימו במצרים הבחירות הדמוקרטיות הראשונות בתולדות המדינה. האחים המוסלמים זכו בכמחצית מהמושבים בפרלמנט באמצעות מפלגת החוק והצדק; המפלגה הסלפית-אסלאמית א־נור זכתה בכרבע מהמושבים. הבוחר המצרי אמר את דברו: האסלאם הוא הפתרון. תומכי מובארכ והליברלים הובסו תבוסה מוחצת.
בבחירות הישירות לנשיאות ביוני 2012 זכה איש האחים המוסלמים מוחמד מורסי והקים קואליציה אסלאמיסטית. המטרה הראשונה שלו הייתה הממסד הביטחוני: הוא מיהר לפטר את שר ההגנה הוותיק חוסין טנטאווי ואת הרמטכ"ל סאמי ענאן. שינויי החקיקה הדרמטיים לא איחרו לבוא. מורסי פרסם הצהרה נשיאותית שהעניקה לו סמכויות גורפות להעביר שינויי חקיקה ללא ביקורת שיפוטית. "יציבות פוליטית, חברתית וכלכלית הם מה שאני מבקש, ומה שאני פועל עבורו," הצהיר מורסי בפני קהל תומכיו בקהיר. אך קואליציה של 22 ארגוני זכויות אדם פרסמה הצהרה ובה קבעה כי הסמכויות שהנשיא נטל לעצמו פוגעות אנושות בעצמאותה של מערכת המשפט ומשרתות בעיקר את מפלגתו "מעל לרווחתה של המדינה".
בדצמבר 2012 שינתה ממשלת האחים המוסלמים את החוקה המצרית במהלך בזק שאושר במשאל עם. השינויים שהעביר מורסי בוודאי יהיו מוכרים לקורא הישראלי: השריעה האסלאמית (לפי פירושה הסוני) תהיה המקור הראשי לחקיקה; זכות ההתקהלות תכובד רק לאחר "הודעה מראש" לשלטונות; האיסור על אפליה יעוגן בחוקה, אך הקבוצות המוגנות מאותה אפליה לא יוגדרו. בחוקה היו גם שינויים חיוביים, כמו הגבלת כהונת הנשיא לשתי קדנציות. אך הציבור המצרי היה כבר מפולג ומפוחד; החברה האזרחית והליברלים היו בטוחים שמצרים נעה לכיוון תיאוקרטיה נוסח איראן או סעודיה, וכך גם הצבא.
המתנגד החריף ביותר לצעדיו של מורסי היה חתן פרס נובל והמנכ"ל לשעבר של הסוכנות הבין־לאומית לאנרגיה אטומית מוחמד אל־בראדעי. הדיפלומט המצרי הזהיר כי מורסי הפך ל"פרעה חדש" וכי הרפורמות המהירות שלו עלולות להוביל להתערבות הצבא. מורסי הדף את הביקורת נגדו, וטען כי אם הציבור אינו מרוצה מהתנהלותו, הרי שהוא יכול להחליף אותו בבחירות דמוקרטיות. אך נבואת הזעם של בראדעי התגשמה.
חצי שנה לאחר שינוי החוקה ביוני 2013, הפגנות ענק במצרים בתמיכתם של ארגוני החברה האזרחית ושל אנשי דת בכירים קראו להדחת הנשיא. בנאום מבולבל שארך למעלה משעתיים וחצי, הודה הנשיא כי טעה לא אחת במהלך שנתו הראשונה בשלטון, והבטיח לערוך רפורמות "מהירות ורדיקליות" במוסדות המדינה. רבים קיוו לשמוע דברי פיוס מהנשיא האסלאמיסט, אך הוא בחר לתקוף את האופוזיציה על שאינה מסכימה להיכנס לדיאלוג עימו. גם המדדים הכלכליים בשנת שלטונו הראשונה לא סייעו לתדמיתו של מורסי: האבטלה טיפסה ל־13% והאינפלציה ל־8%. הלירה המצרית צנחה וייקרה את מחירם של מוצרים מיובאים, כולל דלק.
"זה ממש ביזיון שלאחר שנה שלמה בתפקיד, נשיא מצרים עומד על במה ומתחיל להאשים את כל המדינה בבגידה," מוחמד זכריא, חייט מקהיר, אמר לעיתון הבריטי גרדיאן. "קיווינו לפשרות משמעותיות, אבל לא קיבלנו דבר"
"זה ממש ביזיון שלאחר שנה שלמה בתפקיד, נשיא מצרים עומד על במה ומתחיל להאשים את כל המדינה בבגידה," מוחמד זכריא, חייט מקהיר, אמר לעיתון הבריטי גרדיאן. "קיווינו לפשרות משמעותיות, אבל לא קיבלנו דבר".
כעבור שבוע, הגיע לקיצו הניסוי הדמוקרטי המצרי. מורסי נכלא בהפיכה צבאית, הורשע בהנהגת ארגון לא־חוקי (האחים המוסלמים) ואף נידון למוות, עונש שהומתק מאוחר יותר למאסר ארוך. הוא מת בזמן דיון בבית המשפט ביוני 2019. במצרים חזר לשלוט משטר צבאי סמכותני.
בישראל, למרות ההתנגדות הגורפת של הממסד הביטחוני, המשפטי והכלכלי לרפורמה במתכונתה הנוכחית, ובניגוד לציוציו של יאיר נתניהו, אין deep state. קציני צה"ל לא יעצרו את ראש הממשלה באישון לילה. אבל התקדים המצרי ממחיש מה עלול לקרות לחברה כאשר שינויים חוקתיים דרסטיים מועברים בחקיקת בזק ללא הסכמה רחבה.
