ב־21 בינואר 2024, ביום ה-105 למלחמת עזה, הוציאה תנועת חמאס מסמך בן 16 עמודים המסביר את עמדת התנועה בהתייחס לאירועי 7 באוקטובר. כותרת המסמך היא "זוהי גרסתנו: מדוע שיטפון אל־אקצא?". מטרת המסמך לפי מחבריו היא "להסביר לעמנו, לאומתנו ולאנשים המתקדמים בעולם את האמת על מה שקרה בשבעה באוקטובר, מדוע זה היה, ואיך הדברים קשורים לבעיה הלאומית הפלסטינית".
חשיבותו של המסמך היא קודם כול ביציאתו לאור. רבים מהטיעונים המופיעים במסמך הופיעו כבר בריאיון של ח'אלד משעל לאל־ערביה ב־19 באוקטובר, למשל הטיעון שישראל הורגת אזרחים על אף שבידיה נשק מדויק. לכן החשיבות היא לא בעצם הטיעונים, אלא בניסוחם במסמך ובאפקט שהוצאת מסמך זה יוצרת אל מול מלחמת עזה והשלב הנוכחי בסכסוך הישראלי-פלסטיני. ב־7 באוקטובר פתחו הכוחות החמושים של חמאס במתקפה חסרת תקדים בהיקפה ובעוצמתה על יישובים ישראליים ועל מחנות צה"ל, תוך הרג נרחב של חיילים ואזרחים, חטיפת אזרחים וחיילים לצורכי מיקוח וביצוע מעשי טבח ומעשי זוועה באוכלוסייה. עד כה לא נתנה חמאס הסבר רשמי לפתיחה במתקפה ולמטרותיה, למעט המטרה של שחרור אסירים, שמובנת מאליה.
פרסום המסמך מעיד על כמה דברים:
ראשית, חמאס רחוקה מהתמוטטות. תנועה בהתמוטטות עוסקת בהישרדות ולא בהצדקת מעשיה מול העם שלה ומול העולם ובהצבת תוכניות ודרישות לעתיד. שנית, חמאס מסמנת את עצמה כמי שלוקחת לידיה את נטל ההובלה של העם הפלסטיני. בחלקים ניכרים מן המסמך ההצדקה למאבק הפלסטיני בכללותו חוזרת כמאבק לשחרור של עם שנמצא תחת כיבוש, ולכן הוא מאבק מוצדק, כפי שאמר בכיר חמאס ע'אזי חמד בריאיון לרשת LBC ב־24.10.2023. חמאס נכנסת למגרש שנשאר פנוי בשעה שהרשות הפלסטינית, אשר הוקמה כחלק מהסכמי אוסלו, היא חסרת יכולת פעולה וסובלת מלגיטימציה נמוכה בציבור, ובשעה שאש"ף (הארגון לשחרור פלסטין), שהוביל מאז אמצע שנות השישים את המאבק הלאומי הפלסטיני, הוא כיום ארגון על הנייר בלבד. שלישית, המסמך מעיד עד כמה אנשי חמאס ערים לצעדים ולשינויים בתוך ישראל וגם לטקטיקות צבאיות: המסמך מתייחס להרכב ה"ימני קיצוני" של ממשלת ישראל, כהגדרתו, אשר קידמה את "תוכנית ההכרעה" של שר האוצר סמוטריץ'. יש בדברים אלה הד לדברים שאמר סאלח אל־ערורי בריאיון בחודש אוגוסט, שבו הביע חשש מכך שישראל מקדמת תוכנית זו. כמו כן המסמך מציין את הפעלת "נוהל חניבעל" כעדות למה שנראה כחוסר אכפתיות ישראלית לחיי חייליה ואזרחיה החטופים בעזה.
בימים אלה ניכר בישראל ואקום רעיוני גדול באשר לדרך לצאת מן המלחמה ולבסס סדר מדיני חלופי שיעניק ביטחון לישראלים וחירות לפלסטינים. ואקום זה נתמך בהיעדר מנהיגות פלסטינית בעלת עוצמה ולגיטימיות פנימית לדון עם ישראל על הסדרים כלשהם ובאוזלת יד של הקהילה הבין־לאומית להציע דרך מדינית כלשהי, למעט חזרה על מנטרת "פתרון שתי המדינות". פרסום המסמך של חמאס מראה כי המאמץ הצבאי האדיר למוטט את התנועה ואת שלטונה לא רק שלא הצליח, אלא שהיא נשארה ככוח היחיד בצד הפלסטיני שיש בכוחו לקיים משא ומתן עם ישראל.
הסיבות לפתיחת מתקפת "שיטפון אל־אקצא"
הנרטיב של המסמך הוא שהפלסטינים מצויים במאבק אנטי־קולוניאלי מאז 1918. הוא ממשיך בתיאור רצועת עזה כאזור שנתון תחת מצור, מה שהופך אותה למעין כלא פתוח. ברצועה התנהלו חמש מלחמות ביוזמת ישראל, וגם כאשר הפלסטינים ניסו למחות בדרכי שלום ב"צעדות השיבה" ישראל השיבה באש, והרגה יותר מ־360 פלסטינים.
לפי עורכי המסמך, נהרגו על ידי ישראל עד 7 באוקטובר 11,299 פלסטינים (לפי נתוני בצלם: 10,559). פעולות ישראל, אשר מתועדות היטב בדוחות של ארגונים בין־לאומיים מתאפשרות משום שארה"ב ובעלות בריתה מאפשרות לה מעמד של "מדינה מעל החוק", ומספקות "את הכיסוי הדרוש להמשך הכיבוש והדיכוי של העם הפלסטיני".
לגרסת החמאס, ישראל חיסלה את הסכמי אוסלו, שהיו אמורים לאפשר הקמת מדינה פלסטינית, על ידי ההתנחלות בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. המסמך מביא כעדות את המפה שהציג ראש הממשלה נתניהו בנאומו באו"ם בספטמבר 2023, ובה הופיעה כל "פלסטין ההיסטורית" כשהיא צבועה בצבע אחד תחת השם "ישראל". לפי המסמך, הסיבות למתקפת 7 באוקטובר הן התנהלות הקואליציה הימנית-קיצונית שאיימה ליישם את תוכנית הסיפוח, הַשְלטת ריבונות יהודית מוחלטת במקומות הקדושים וגירוש הפלסטינים מהגדה המערבית; הסלמה בפשיטות על מסגד אל־אקצא; החמרת תנאי האסירים הפלסטינים בבתי הכלא של ישראל תחת "ממשלת נתניהו-סמוטריץ'-בן גביר"; המשך המצור על רצועת עזה ואלימות המתנחלים בגדה המערבית; ולבסוף – חוסר יכולתה של הקהילה הבין־לאומית לפעול להגשמת חלום המדינה הפלסטינית.
לסיכום, מתקפת 7 באוקטובר הייתה "צעד הכרחי ותגובה טבעית" למדיניות הישראלית לחיסול הבעיה הפלסטינית ולשליטה יהודית מוחלטת על כל הארץ.
אירועי 7 באוקטובר
תיאור מה שקרה ב־7 באוקטובר הוא גרסה שונה מאוד מהאירועים כפי שהם קרו, הכוללת גם שקרים מפורשים. יש לראות אותה כחלק מהמיצוב של חמאס כמי שמובילה את המאבק הלאומי הפלסטיני וכתנועת שחרור לאומי לגיטימית.
לגרסת החמאס מבצע "שיטפון אל־אקצא" כוון נגד אתרים צבאיים במטרה ללכוד חיילים כדי לשחרר תמורתם אסירים פלסטינים. כרגיל בשיח הפלסטיני, אין הבחנה בין יישובים לבין מחנות צבא. לדברי המסמך, דת האסלאם אוסרת פגיעה מכוונת בנשים, בילדים ובזקנים, והחמאס כתנועה ממושמעת נוהגת לפי כללים אלה, ואם קרה משהו מהדברים האלה הוא קרה בטעות ולא במתכוון. המסמך מייחס "שיבושים מסוימים" שאולי קרו לקריסה המהירה של מערכת ההגנה של ישראל ולכאוס שנוצר בעקבות זאת. כלומר, גרסת החמאס היא שהפעולה "הצליחה יותר מדי" וגרמה לתוהו ובוהו, שבחסותו קרו מעשי הזוועה והרצח.
לגרסת החמאס המבצע כוון נגד אתרים צבאיים במטרה ללכוד חיילים כדי לשחרר תמורתם אסירים פלסטינים. כרגיל בשיח הפלסטיני, אין הבחנה בין יישובים לבין מחנות צבא. לדברי המסמך, דת האסלאם אוסרת פגיעה מכוונת בנשים, בילדים ובזקנים, והחמאס נוהגת לפי כללים אלה, ואם קרה משהו מהדברים האלה הוא קרה בטעות ולא במתכוון
הדיווחים על פגיעות באזרחים מבוססים, לדברי חמאס, רק על מקורות ישראליים ולא על מקורות עצמאיים. במסמך נטען שאונס נשים ישראליות על ידי לוחמי אל־קסאם הוא טענה שקרית ומסתמך על תחקיר מונדוויס (Mondoweis) ב־1.12.2023. מובן שחמאס מתעלמת משפע העדויות הנגדיות, ובכללן תחקיר הניו יורק טיימס בנושא.
הטבח במסיבה ברעים מיוחס לירי חסר הבחנה של מסוקי צה"ל על האזור. בעניין זה מוזכר תחקיר הארץ מ־18.11.2023. הרג האזרחים ביישובי העוטף מיוחס לכוחות צה"ל שהעדיפו להרוג מחבלים יחד עם חיילים בעת שהשתלטו עליהם מחדש. המלחמה ברצועה גרמה עד כה למותם של 60 שבויים ישראלים וחושפת את העובדה שישראל אדישה לחיי החטופים ומוכנה להקריב אותם תוך הפעלה נרחבת של "נוהל חניבעל" שהפך לפרקטיקה נפוצה. חמאס קוראת לחקירות עצמאיות שיאשרו את אמיתות הנרטיב שלה ואת שקריות טענות ישראל. בקריאה זו יש משום חידוש, שכן משתמעת ממנה הסכמה לכך שהחקירה תעסוק גם במעשי החמאס.
פתרון מדיני הוגן
חמאס אינה מציעה תוכנית מדינית חדשה, אלא פונה למהלך משפטי בין־לאומי, שמטרתו להציב את ישראל על כס הנאשמים בשל מה שהיא מכנה פשעי הכיבוש. חמאס קוראת למעצמות לתמוך בחקירה של בית הדין הפלילי הבין־לאומי של כל הפשעים שבוצעו ב"פלסטין הכבושה". המסמך מציין את הפניות הקודמות של הפלסטינים לבית הדין הבין־לאומי לצדק בתביעה לדון על החוקיות של המשך הכיבוש ואת הניסיון להעמיד בכירים ישראלים לדין בפני בתי משפט מקומיים בכמה מדינות אירופה באמצעות סמכות שיפוט אוניברסלית; ניסיונות שכשלו.
המסמך חוזר על כך שאירועי 7 באוקטובר הם חלק מהקשר רחב של מאבק שחרור עולמי נגד הקולוניאליזם, וכי הניסיון ההיסטורי מראה שדיכוי מצד כוח כובש מוליד התנגדות תקיפה מצד הנכבשים.
מהי תנועת חמאס
"חמאס היא תנועת שחרור לאומי בעלת מחשבה דתית מתונה, שדוחה את הקיצוניות ומאמינה בשמירה על ערכי האמת, הצדק, החירות ואיסור העושק, כמו גם בחופש דת ובדו־קיום אנושי תרבותי".
חמאס חוזרת על עמדתה אשר נוסחה במסמך המדיני משנת 2017 ולפיה המאבק שלה נגד הפרויקט הציוני אינו מאבק נגד היהודים באשר הם, ומצביעה על ישראל כמדינה שמבוססת על יסודות יהודיים-דתיים. החמאס ממשיכה את הקו, שהחל בהשתתפותה בבחירות לפרלמנט הפלסטיני ב־2006, מהלך שהפך אותה לשותפה למעשה לתהליך המדיני, לאחר שהחרימה את הבחירות הראשונות ב־1996 משום התנגדותה להסכמי אוסלו. המהלך המשיך ב"הסכם מכה" מ־2007, שבו הסכימה למעשה להקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967 וויתרה על החזון המקסימליסטי של מדינה אסלאמית בכל הארץ כפי שמחייבת אמנת החמאס מ־1988, ששיאו במסמך המדיני שבו התנערה התנועה מהקשר שלה ל"אחים המוסלמים" והכריזה על עצמה כעל תנועת שחרור פלסטיני. זהו ליבו של המסמך שבו חמאס מסמנת את עצמה כמי שמובילה את המאבק הלאומי הפלסטיני, כאשר דת האסלאם משמשת כמשענת תומכת ולא כסיבת הקיום של התנועה.
לפי המסמך, חמאס מנהלת התנגדות לכיבוש בכל האמצעים, דבר אשר אושר באמנות בין־לאומיות ובהחלטות או"ם כזכות של העמים הכבושים. המסמך מצטט את החלטת האו"ם מס' 3236 מ־22 בנובמבר 1974, שבה הוכרה זכותו של העם הפלסטיני לעצמאות, להגדרה עצמית ולשיבה. כך "שיטפון אל־אקצא" על פי המסמך הוא מלחמת הגנה עצמית על הנפש, על האדמה ועל הזכויות הלאומיות הלגיטימיות, ומכנה את המלחמה בעזה "מלחמת השמדת עם וטיהור אתני".
כחצי מהפרק המצוי תחת הכותרת "מהי תנועת חמאס" מוקדש לתיאור המערכה הקשה שבה תושבי עזה עומדים, להצדקת המאבק הפלסטיני ולמתן צידוקים להתנגדות הפלסטינית מול פעולות ישראל, שהן אינן לגיטימיות. חמאס מאמצת את פרדיגמת הקולוניאליזם ההתיישבותי (احتلال استيطاني) המקובלת בחוגים אינטלקטואליים ביקורתיים במערב כלפי ישראל. העובדה שדוברי חמאס מהדהדים שיח זה יכולה להצביע על הרצון של התנועה למסגר את עצמה כחלק מהקואליציה האנטי־ציונית במערב ולגייס בני־ברית מקרב חוגי השמאל במערב.
מה צריך לקרות
בסיומו המסמך קורא להפסקת המלחמה ברצועת עזה באופן מיידי, פתיחת המעברים, הסרת המצור מעל רצועת עזה, הכנסת סיוע ושיקום. חמאס תובעת הענשה פלילית של ישראל על פשעי הכיבוש וחיוב ישראל לשלם פיצויים על הרג האזרחים ועל הרס המבנים, וקוראת למדינות המערב להפסיק לתמוך בישראל ולאפשר לה להיות "מדינה מעל החוק". חמאס דוחה כל פרויקט בין־לאומי או ישראלי המבקש לקבוע את עתידה של רצועת עזה באופן שימשיך את הכיבוש, ומצהירה כי לעם הפלסטיני יש היכולת לקבוע בעצמו את עתידו, ואף גורם אחר אינו יכול לקבל החלטות עבורו.
בכך חמאס פותחת פתח לשלטון פלסטיני משותף ברצועה. נרמז מהדברים שחמאס אינה מתעקשת על המשך שלטונה שלה בעזה, אלא דורשת שכל הסדר מדיני עתידי ייעשה בהסכמת הפלסטינים. הנוסח במסמך של חמאס מהדהד את "עקרון עצמאות ההחלטה", אשר היה אחד העקרונות החשובים של אש"ף בראשות יאסר ערפאת, ולפיו רק הפלסטינים מוסמכים לקבוע את גורלם. גם בכך חמאס מציבה את עצמה כיורשתו של אש"ף וכמי שראויה להוביל את העם הפלסטיני.
