מתחילת המלחמה בתימן החות'ים מתוארים בתקשורת הישראלית באופן עקבי כ"שלוחה" או "פרוקסי" של איראן, באופן דומה לחזבאללה בלבנון ולמיליציות פרו־איראניות בעיראק ובסוריה. בעקבות ירי הטילים והכטב"מים על אילת וטיווח הספינות בים האדום, גבר מאוד בישראל העניין בחות'ים, ואיתו התמיהה מדוע הם מתערבים כך בסכסוך שלנו עם הפלסטינים. ההסבר הנפוץ נותר שהם עושים זאת בשליחות איראן.
אין ספק שהחות'ים מבצעים את הירי ואת טיווח הספינות בתיאום ובסיוע של איראן, משתמשים בנשק שסופק להם על ידי איראן ורואים עצמם כחלק מ"ציר ההתנגדות" שאיראן היא החברה הבכירה בו. ועם זאת, מה שאני מבקש לטעון הוא שהתיאור שלהם כ"שלוחי איראן", שתמיד היה מפוקפק ביכולתו להסביר מדוע החות'ים פועלים כפי שהם פועלים, מונע מאיתנו להבין את האופן שבו ההתערבות שלהם נעשית בראש ובראשונה מתוך האינטרסים העצמאיים שלהם.
מקום טוב להתחיל דיון זה הוא הסקר האחרון שנערך בקרב הפלסטינים בגדה ובעזה על ידי מכון המחקר של חליל שיקאקי, הידוע באמינותו. על פי סקר זה, המדינה אשר הפלסטינים מעריכים ביותר על פעולותיה במהלך המלחמה היא תימן. בעוד הפגנות פרו־פלסטיניות נערכו ברוב שטחה של תימן ולא רק באזורים הנשלטים בידי החות'ים, אין ספק שהפלסטינים חושבים בראש ובראשונה על החות'ים. סביר להניח שהתפיסה הפלסטינית היא אינדיקציה טובה לדעת הקהל באזור כולו, הנוטה להיות כמובן פרו־פלסטינית.
החות'ים בפעולותיהם מחזקים אם כן את מעמדם בדעת הקהל הערבית ככוח שעומד לצד הפלסטינים לעומת מרבית מדינות ערב, במיוחד סעודיה ואיחוד האמירויות, הנתפסות כמשלמות לעניין הפלסטיני מס שפתיים לכל היותר. אותה תוצאה משיגים החות'ים גם בתימן, שלה מסורת ארוכה של תמיכה בפלסטינים: על רקע מלחמת האזרחים הקשה, השחיתות והדיכוי של השלטון החות'י והחשש משאיפתם להשתלט על תימן כולה, עמידה כזו לצד הפלסטינים מספקת לחות'ים נקודות זכות חשובות בדעת הקהל התימנית. היא גם מציבה אותם בעמדת כוח אף גדולה יותר במשא ומתן מול סעודיה על סיום המלחמה. יש לזכור שהסדר כזה לא יביא לסיום מלחמת האזרחים בתימן, שצפויה להמשיך לאור השסעים הממשיכים להפריד בין צפון תימן לתנועה הבדלנית בדרום ובין החות'ים לפלגים יריבים ברחבי תימן, מה גם שישנן הערכות סבירות שההסדר אכן יפתח את הדרך לכך שהחות'ים ינסו להשתלט על כל תימן.
ניתן להניח שגם אם איראן לא הייתה קיימת, עדיין היו החות'ים מנסים להתערב בסכסוך שלנו לטובת הפלסטינים ככל יכולתם (כמובן, יכולתם לעשות זאת הייתה מוגבלת הרבה יותר)
כמו כן, אף שהחשש שהחות'ים ינסו להפריע למעברי סחורות בים האדום קיים זה שנים ארוכות, והם פגעו באוניות גם לפני כן, מוכנותם ויכולתם המוכחת לעשות זאת באופן רחב כעת והמחיר הגבוה שפעולות אלו גובות, הופכים אותם לכוח שיש להתחשב בו ברמה הבין־לאומית, מה שמעלה עוד יותר את מעמדם ומחזק את עמדת הכוח שלהם בתימן ובאזור כולו. מעבר לכך, החות'ים היו מתחילת דרכם שותפים לאידאולוגיה האנטי־ישראלית והאנטי־אמריקאית הרווחת באזור ובמיוחד בקרב הכוחות המזוהים עם "ציר ההתנגדות". סיסמה מפורסמת שהם אימצו כבר על רקע האינתיפאדה השנייה, פיגועי 11 בספטמבר בארה"ב והפלישה האמריקאית תחילה לאפגניסטן ולאחר מכן לעיראק היא: "מוות לישראל, מוות לאמריקה, קללה על היהודים, ניצחון לאסלאם". כל האינטרסים האלו הם אינטרסים עצמאיים של החות'ים, הקיימים ללא קשר לאיראנים. כדי לסבר את האוזן, ניתן להניח שגם אם איראן לא הייתה קיימת, עדיין היו החות'ים מנסים להתערב בסכסוך שלנו לטובת הפלסטינים ככל יכולתם (כמובן, יכולתם לעשות זאת הייתה מוגבלת הרבה יותר).
כאמור, אין בכך להכחיש את התיאום ההדוק בין החות'ים לאיראנים – צבאית, מודיעינית, פוליטית וכלכלית, וקשה להעריך איזו פעולה חות'ית ספציפית נעשית לבקשת האיראנים או בהחלטה משותפת ואיזו מתוך שיקולים שלהם עצמם. אך יש לשים לב שהחות'ים בפעולותיהם גם מחזקים את מעמדם אל מול איראן כבעל ברית אמין ויעיל למימוש האינטרסים שלהם באזור, באופן דומה להשפעה של הצלחתם הצבאית מול הקואליציה הסעודית לאורך המלחמה בתימן, שהביאה להשקעה מסיבית הרבה יותר של האיראנים בהם לעומת הקשרים המוגבלים יחסית שהיו בין כוחות אלו לפני המלחמה ובתחילתה. סביר להניח שנראה בעתיד השקעה איראנית גדולה אף יותר בחות'ים כתוצאה מדינמיקה זו.
לבסוף, ההכרה באינטרסים העצמאיים של החות'ים בפעולותיהם נגד ישראל, מסייעת לנו להבין גם את מגבלות ההתארגנות הצבאית הבין־לאומית נגדם: למרות האינטרסים הכלכליים והפוליטיים המשמעותיים הכרוכים בפעולות החות'ים בים האדום, לא סביר שהקואליציה הצבאית שארה"ב מארגנת תנקוט צעדים מרחיקי לכת כגון התערבות צבאית בתימן, היות שאף מדינה, ודאי לא ארה"ב, מעוניינת למצוא את עצמה מתבוססת בבוץ התימני. הפעולות הצבאיות, ניתן להעריך, יוגבלו ליירוט טילי החות'ים ואולי גם להפצצת בסיסים צבאיים ומחסני נשק בתימן. פעולות כאלו עשויות להגביל את יכולת החות'ים לטווח ספינות בים האדום, אך קשה להאמין שיפסיקו אותן לחלוטין ואולי אף לא יצליחו ליצור תחושת ביטחון מספקת בקרב חברות הספנות כדי לחדש את השיט בים האדום כולו. סביר להניח שהאמריקאים וכל שאר המדינות המעורבות מאמינים שבסופו של דבר מה שיביא להפסקת פעולות החות'ים בים האדום הוא שילוב של לחץ על איראן, משא ומתן עם החות'ים ומעבר ללחימה בעצימות נמוכה יותר בעזה, שתאפשר הכנסת סיוע הומניטרי משמעותי יותר וכך גם אפשרות של החות'ים לטעון שהשיגו את מטרתם המוצהרת – הסרת המצור על עזה. החות'ים מבחינתם כבר השיגו את ההישג המשמעותי שלהם בכך שחיזקו את מעמדם באזור ובתימן עצמה, וככוח ששרד שני עשורים של לחימה אינטנסיבית בתימן (כולל סבבי הלחימה שלהם נגד הממשלה בתימן בין 2010-2004) והפצצות למכביר מצד הסעודים, נדמה שגם להפצצות בסיסיהם ומחסני הנשק שלהם תהיה השפעה מוגבלת בלבד. המסקנה המצערת היא שנדמה שאין תרחיש שבו החות'ים "מפסידים" במלחמה הזו, והם ימשיכו להיות כוח מאיים ומתחזק באזור בטווח הנראה לעין.
