איני יודע מי ממנהיגי חמאס החליט להקליט ולפרסם את הסרטון של שלוש החטופות הישראליות שבידי התנועה, שבו הן פונות אל ראש ממשלת ישראל כשהן נרגשות ומבוהלות ומבקשות את שחרורן בהקדם. אני סבור שמדובר בהחלטה פזיזה וחסרת שיקול דעת, בנסיבות המחייבות את חמאס דווקא למשנה זהירות בכל פעולותיה.
זמן קצר לאחר מכן פרסמו הצבא והשב"כ בישראל הודעה על שחרור חיילת חטופה בעזה בפעולה צבאית. נסיבות שחרורה עדיין לוטות בערפל, אולם קשה לצפות שישראל תוכל לשחרר את כל החטופים והשבויים בעזה באופן דומה. נכון לרגע זה נראה שישראל אינה מוכנה לשלם את המחיר הנדרש תמורת שחרורם של כל שבוייה וחטופיה חרף הדיבורים על העמדתם בראש סולם העדיפויות של ממשלת נתניהו. הדרג המדיני והביטחוני בישראל יודע היטב כי שחרורם של החטופים והשבויים תמורת שחרור כל האסירים והעצורים הפלסטינים בבתי הכלא בישראל ייחשב לניצחון סוחף של חמאס. מדינת ישראל כבר ספגה מכה קשה ביותר בפלישה של חמאס לעוטף עזה, וספק אם תוכל לשאת גם את המכה הזו.
המבצע של חמאס ב־7 באוקטובר היה יכול להירשם כהישג צבאי יוצא דופן בספרי ההיסטוריה ולהילמד באקדמיות צבאיות, לולא מחזות הזוועה המחרידים שליוו אותו והעלו את חמאס על המוקד יחד עם העם הפלסטיני כולו. אף שעדויות רבות מוכיחות אחרת, התנועה טוענת כי הפרעות באזרחים לא היו על דעתה ולא היו מתוכננות. לצד זאת נראה שקריסתו המהירה של קו ההגנה הישראלי אכן הפתיעה מאוד את חמאס, ואפשרה את פלישתם של גורמים חמושים נוספים ושל אזרחים רבים מעזה, שהיו ללא ספק אחראים לחלק ניכר מהזוועות. חמאס טוענת בהמשך לכך כי ארגונים אחרים ואזרחים פרטיים מחזיקים במספר קטן של שבויים וחטופים.
שיכרון הניצחון גרם לכך שחמאס לא הפנימה את עוצמת ההלם, הזעם והטראומה שפקדו את ממשלת ישראל, את הממסד הצבאי-ביטחוני שלה ואת החברה הישראלית כולה. תגובתה של ישראל ברוח "אנחנו או הם" היא יוצאת דופן בהיסטוריה של המדינה, ודומה שזו הפעם הראשונה שבה ישראל מכריזה על מלחמה שיעדיה ומהלכיה מושפעים במידה רבה מתאוות נקם ולא מראייה מפוכחת של המציאות.
שיכרון הניצחון גרם לכך שחמאס לא הפנימה את עוצמת ההלם, הזעם והטראומה שפקדו את ממשלת ישראל, את הממסד הצבאי-ביטחוני שלה ואת החברה הישראלית כולה
הטבח שהתלווה לפלישת חמאס לעוטף הוביל לפעולת תגמול תקדימית של ישראל בעזה, הנעדרת כל רסן וקווים אדומים. במצב כזה, כאשר המלחמה על התודעה חשובה לא פחות מהמערכה בשטח וחמאס מבקשת להפריך את הטענה כי הפכה לדאעש, היה עליה לשחרר באופן מיידי וללא כל תמורה את כל האזרחים הישראלים והזרים המוחזקים על ידה. צעד כזה מתחייב מכמה טעמים. ראשית, האיסור המוסרי לפגוע בחפים מפשע. שנית, ההודאה של ראשי הלשכה המדינית בחמאס עצמם כי התנועה כבר מחזיקה מספיק חיילים שבויים כדי לאפשר שחרור של כל האסירים הפלסטינים מבתי הכלא בישראל. שלישית, צעד זה היה מאפשר לה לבסס את טענתה להבדלים מהותיים בינה לבין דאעש.
אולם לא די שחמאס לא פעלה כך, אלא הוסיפה חטא על פשע כאשר פרסמה את הקלטת של שלוש החטופות. אני סבור שמעשה זה מנוגד לתרבות של העם הפלסטיני ואף לרוח האסלאם. מדוע חמאס בחרה לשדר סרטון של נשים חטופות במקום סרטון של חיילים שבויים? דווקא לנוכח התסכול ברחוב העזתי, הפלסטיני והערבי מפאת העלמת העין של המערב ממלחמת הנקמה של ישראל בעזה ובתושביה, חמאס נדרש לתבונה ולקור רוח.
התובע של בית הדין הפלילי הבין־לאומי בהאג הגיע לגבול עזה עם מצרים לפני יומיים. הוא הביע זעזוע לנוכח המתרחש בעזה, אולם הצהיר שבית הדין חוקר גם את אירועי 7 באוקטובר. חמאס הייתה יכולה לנצל את ההזדמנות להוכיח את טענותיה על ידי שחרור כל החטופים האזרחים ומסירתם לידיו במעבר רפיח. תחת זאת היא פרסמה את הקלטת שתחזור אליה כמו בומרנג.
ע'אזי אבו ג'יאב הוא תושב עזה לשעבר, פעיל פוליטי ואיש תקשורת פלסטיני. הוא מתרגם וכותב בצוות התוכן של מכון ון ליר בירושלים והפורום לחשיבה אזורית.
