תיירים רבים מכל רחבי העולם נוהרים לאיחוד האמירויות מדי שנה כדי להתפעל מהמונומנטים הגרנדיוזיים הנוצצים המזדקרים אל השמיים מתוך שממת המדבר הערבי. מבני ענק מוגזמים אלה הם בין האטרקציות התיירותיות העיקריות למבקר במדינה, ואין עוררין על הרושם הרב שהם מותירים בליבותיהם של המבקרים הרבים הפוקדים אותם, ביניהם גם ישראלים רבים מאז הסכמי אברהם, שנמשכים אל אורח החיים הנוצץ והראוותני שמציגים האמירותים לעין כול.
אך כידוע, מונומנטים אלה נבנו ביזע רב ואף בדמם של עובדים זרים רבים מספור, שכן לפי נתוני הבנק העולמי, למעלה מ־95 אחוזים מכוח העבודה המועסק בבנייה ובעבודות כפיים במפרץ מורכב מזרים. עובדים זרים אלה, שרבים מהם חיים בתנאים לא תנאים באיחוד האמירויות, מהווים את מרבית אוכלוסייתה של מדינה זו, שרק 1.4 מיליון מתוך 9.9 מיליון תושביה הם אזרחיה.
מציאות דמוגרפית זו מייצרת מטבע הדברים מתחים חברתיים, פוליטיים וכלכליים בין תושבי המדינה לאוכלוסיית הזרים הגדולה מהם פי שבעה. זה כמה עשורים שמהגרי העבודה הם עמוד השדרה התעסוקתי במדינות המפרץ, כאשר בשש מדינות המפרץ (ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות, קטר, כווית, עומאן ובחריין) נמצא הריכוז הגדול בעולם של מהגרי עבודה זמניים – כעשרה אחוזים מכלל מהגרי העבודה בעולם.
כפועל יוצא ממודל תעסוקה זה, במדינת איחוד האמירויות, כמו גם במדינות המפרץ השכנות לה, מתקיימת הלכה למעשה חברה של אדונים ומשרתים, כאשר חוקי התעסוקה והעבודה מפלים לרעה בין מועסקים בשוק העבודה שהם אזרחי המדינה לבין מי שאינם אזרחים. כמו כן, רשויות המדינה והמעסיקים במגזר הפרטי נוהגים ביד קשה ואף גסה בעובדים הזרים ונוקטים כלפיהם צעדי דיכוי המאפשרים להם לשלוט בהם ולגרום להם לקבל בהכנעה את תנאי ההעסקה הנכפים עליהם במערכת תעסוקתית המזכירה לא אחת עבדות מודרנית.
לאחרונה פורסמה במגזין הדיגיטלי דרג' כתבה פרי עטו של כתב בשם ג'וואד א־שריף העוסקת בתופעה זו ובצעדים שנוקטות הרשויות באיחוד האמירויות נגד אוכלוסיות שקופות אלה. בכתבה א־שריף מביא נתונים ופריטי מידע מדוחות של מכוני מחקר ושל ארגונים כמו משמר זכויות האדם (Human Rights Watch) ואמנסטי אינטרנשיונל וכן מחקרים אקדמיים בנושא.
א־שריף מציין כי בזמן ששליטי איחוד האמירויות מנסים ליצור למדינתם דימוי חיצוני של מדינת רווחה הומנית שתושביה חיים באושר ועושר, הרשויות במדינה נוהגות ביד קשה נגד העובדים הזרים החיים בה באמצעות צעדי דיכוי, הפחדה או גירוש בכפייה. אלא שצעדי הדיכוי המשמשים את רשויות המדינה והמשטרה ברדיפה אחר עובדים זרים משמשים אותם גם לא אחת ברדיפה אחר מתנגדים פוליטיים מקרב אזרחי המדינה: כשאלה מביעים מחאה נגד הממשל, הם נעצרים ונכלאים, וכשאלה מתגוררים בגלות מחוץ לשטחי המדינה, מושקעים משאבים ומאמצים להשחרת שמם הטוב.
א־שריף מוסיף כי צעדים קשים מסוג זה רווחים הרבה יותר בתקופות קשות של משברים כלכליים בין־לאומיים שפגעו באיחוד האמירויות או בשנים הראשונות לאחר פרוץ האביב הערבי, כשנשקפה סכנה ליציבות משטרם של שליטי מדינות המפרץ כמו בשאר מדינות האזור. כך למשל, בשנת 2009, על רקע צניחת מחירי הנפט בעולם, שלחה משטרת דובאי לטלפונים הסלולריים של רבים מהתושבים הזרים במדינה הודעות שבהן הם נתבקשו להקפיד על הנורמות החברתיות המקובלות במרחב הציבורי ולהימנע מלהתנשק בפרהסיה, בין היתר.
כמו כן, עם פרוץ מגפת הקורונה, שפגעה קשות במצבם הירוד גם כך של העובדים הזרים באיחוד האמירויות, פצחה משטרת האיחוד במבצע ביטחוני נגד עובדים בלתי־חוקיים במדינה, שהוביל למעצרם ולגירושם של 375 עובדים זרים אפריקאים. לפי דוח של אמנסטי אינטרנשיונל, פשטה המשטרה על מגוריהם של אותם עובדים באישון ליל, הם הושמו בבתי מעצר, שם זכו ליחס משפיל וסבלו משלל הפרות של זכויות האדם שלהם, ולאחר מכן הם גורשו משטח המדינה. בין הצעדים הנוספים שנקטו הרשויות באיחוד האמירויות כדי להיפטר מעובדים זרים רבים, כותב א־שריף על פי הדוח של אמנסטי אינטרנשיונל, היה זיוף של תוצאות בדיקות PCR שבוצעו לעובדים אלה. כך יכלו הרשויות לגרשם מהמדינה, לעיתים כשהם נאלצים להשאיר מאחור את חפציהם האישיים ואת תעודותיהם, ומבלי שניתנה להם אפשרות לקבל ייעוץ משפטי מסודר.
"אותם עובדים אפריקאים התגוררו ועבדו באיחוד האמירויות באופן חוקי", ציינה לין מעלוף, סגנית דסק המזרח התיכון וצפון אפריקה באמנסטי אינטרנשיונל, והוסיפה כי "זהו צעד פוגעני גזעני שהחריב את חייהם של כמה מהאנשים המקופחים ביותר בחברה האמירותית, בזמן שממשלת איחוד האמירויות ביקשה להציג עצמה כמדינה למופת, סבלנית ורב־תרבותית, כשנערכה לארח את תערוכת אקספו בדובאי בשנת 2020".
גם בני החברה האמירותית והמעסיקים במדינה נוהגים ביד קשה ובגסות לב בעובדים הזרים ובמהגרים. דוח מאוגוסט 2022 שפורסם בכתב העת האקדמי Harvard International Review המופץ על ידי אוניברסיטת הרווארד, סקר את העבירות שנעשות כנגד אותו ציבור עובדים שקוף, ובין העבירות הרווחות ביותר נגדם נכללו: החרמה של דרכוניהם של העובדים הזרים, גירוש ואף הסגרה למאסר, הפרה של חוקי העבודה והעסקת עובדים במשך למעלה משמונה שעות יום העבודה, אי־עמידה בתשלום המשכורת או תשלום המשכורות באופן לא־סדיר ושיכון בכפייה של העובדים במחנות צפופים בעלי תנאי מחיה לא־נאותים. כל צעד מחאה או שביתה מצד אותו ציבור עובדים שקוף, נענה בתגובה אלימה מצד המשטרה ובגירוש בין השנים 2013 ל־2020, מציין הדוח.
העובדים הזרים כבולים למעסיקיהם במסגרת תעסוקתית המזכירה עבדות מודרנית: עובד הרוצה לעזוב את מעסיקו בניגוד לרצונו של המעסיק לפני סיום החוזה, עלול לסבול ממיני מגבלות ועונשים באשמת "בריחה", ובהם קנסות כספיים, מאסר או גירוש
דוח זה מצטרף לדוח שפרסם ארגון משמר זכויות האדם בשנת 2019, שבו נכתב כי העובדים הזרים כבולים למעסיקיהם במסגרת תעסוקתית המזכירה עבדות מודרנית: עובד הרוצה לעזוב את מעסיקו בניגוד לרצונו של המעסיק לפני סיום החוזה, עלול לסבול ממיני מגבלות ועונשים באשמת "בריחה", ובהם קנסות כספיים, מאסר או גירוש מהמדינה. גם עובדות זרות המועסקות בבתיהם של אזרחי המדינה סובלות מהפרות שונות של חוקי העבודה כמו למשל העסקה במשך שעות ארוכות בהרבה מהקבוע בחוק, תשלום לא־סדור של משכורותיהן וכן מאלימות פיזית ומינית.
לצד מיליוני מהגרי העבודה הזרים המשמשים בענפי התעסוקה השונים של המדינה, ישנם כיום גם כמה אלפי זרים, מבקשי מקלט על פי רוב, אך גם עובדים זרים בלתי־חוקיים, שסובלים מדיכוי קשה מידי מעסיקיהם המקומיים ומהרשויות של איחוד האמירויות. על פי הדוח האחרון שפרסם משמר זכויות האדם, הרשויות באיחוד האמירויות מחזיקות כבר למעלה מחמישה עשר חודשים מאות מבקשי מקלט אפגנים בשני מרכזים צפופים ובתנאים ירודים. אלה ברחו ממולדתם בעקבות השתלטות הטליבאן על המדינה באוגוסט 2021 ועשו את דרכם לאיחוד האמירויות, שם הורתה הממשלה לשכנם בשני המרכזים הלוגיסטיים הללו עד שיוכרע לאיזו מדינת יעד אחרת הם יוכלו לעבור. רבים עברו לארצות הברית, לקנדה או למדינות אחרות, אך נכון לינואר 2023, בין 2,400 ל־2,700 אפגנים עדיין מוחזקים במתקנים אלה זה 15 חודשים.
א־שריף מביא בכתבתו עדויות שתועדו על ידי מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם, ולפיהן אותם מבקשי מקלט אפגנים נתונים תחת מגבלות שונות במתקנים שבהם הם מאוכסנים. חופש התנועה שלהם מוגבל, והרשויות אינן מאפשרות להם להכריע בעצמם בשאלת המועד והיעד של העזיבה שלהם את המדינה; הם אינם זוכים לייעוץ משפטי נאות או למסגרות חינוך הולמות לילדיהם. בין השאר דיווחו השוהים במתקנים אלה על המתח הנפשי ועל הדיכאון שחשים רבים מהם, מבוגרים וצעירים כאחד, והלינו על הצפיפות, על התנאים ועל התשתיות הירודות. אחד האפגנים שדבריו תועדו בדו"ח המדובר תיאר את השהות במתקן כשהות בכלא לכל דבר.
אנוואר קרקאש, יועץ בכיר לנשיא איחוד האמירויות, הגיב על הדוח הנ"ל בחשבון הטוויטר הרשמי שלו בכתבו כי "מדינת איחוד האמירויות הערביות עומדת במחויבותה לסייע לאפגנים המגורשים בשיתוף פעולה עם ארצות הברית ועם ארגונים בין־לאומיים", והוסיף כי איחוד האמירויות תמשיך להעניק סיוע זה במסגרת "מחויבותה לתפקידה ההומני הבין־לאומי" וכי כל דוח שטוען אחרת מפיץ כזבים.
