הכותרת של מאמר זה אינה מכוונת לזרוע בהלה מוגזמת, אלא לנסות לתאר את התקופה החשוכה ואת תחושת האין מוצא במזרח התיכון. לכל הפחות, אנו חיים בתקופה מדאיגה מבחינה קיומית.
בין שלל הסיבות והסימפטומים, ניתן להצביע על תשעה גורמים למצב זה:
ראשית, הזהויות העדתיות והאתניות זוכות לחשיבות לא־הגיונית. כיום אנחנו רק סונים או שיעים, ערבים או כורדים, מוסלמים, נוצרים וכו'. נראה שאין הגדרות אחרות. הזהויות האלה, שמטבען מנוגדות לזהויות אחרות, מביאות לאימוץ רעיונות פרימיטיביים וקנאיים באופן כמעט יום־יומי.
שנית, הנסיונות לטפל במצב באמצעות כלכלה ואינטרסים משותפים נכשלים פעם אחר פעם. אוצרות הנפט בעיראק גורמים ליריבות הבאה והולכת לסירוגין בין המרכז בבגדד ובין הכורדים בצפון. פוטנציאל הנפט בלבנון גדול עוד יותר, והלבנונים נזקקים לו בדחיפות שאין לתאר. הנפט הלבנוני יכול להביא למלחמה נוספת עם ישראל. בעוד שמדינות אחרות ניסו לפזר את העושר בין אזרחיהן למען האחדות הלאומית והשכנת שלום, אצלנו אין זה כך. במדינות ערב הקנאות האידיאולוגית תופסת את מקומה של טובת הכלל ופותחת אפשרויות רבות להשמדה עצמית.
הגורם השלישי הוא העובדה שכל הניסיונות לשנות את המצב הגרוע באזור ובכל העולם הערבי, נכשלו. כל המהפכות (כעשר שהתרחשו בשני גלים) הוכשלו. איננו יכולים עוד לומר לאלה המדברים על "ייחודיות ערבית" שהם גזענים – זה כבר לא משכנע. היות שאנו דוחים רעיון זה, עלינו להשקיע עוד מחשבה ולהציע תיאורים פחות שחוקים. עמי האזור לא הצליחו להחליף משטרים רודניים שנתמכו על ידי איראן ורוסיה, כמו משטר בשאר אל־אסד בסוריה. אולם הלבנונים גם לא הצליחו להחליף את נגיד הבנק המרכזי, שכיהן בתפקידו במהלך האסון הכי גדול שקרה בלבנון. שלושה שרי אנרגיה לשעבר, שאין ספק לגבי אחריותם לאסון החשמל, נבחרו כצירים בפרלמנט. שני שרים לשעבר הדרושים לחקירה בעניין הפיצוץ הכמו־אטומי בנמל ביירות, נבחרו גם הם. כל זה קרה בשל קנאות עדתית מבעבעת. השינוי היחיד הנראה אפשרי באזורנו עובר דרך מלחמות אזרחים.
אזור המשרק הפך למוקד עצום של פליטים, עקורים והגירה. מובן שאוקראינה מובילה במספרים בשל המלחמה, אבל אצלנו מדובר בתופעה מתמשכת וארוכת שנים, ויש לפליטים באזורנו פחות סיכוי לחזור לארצות מוצאם.
המסר אינו נזקק לפרשנות: האזור שלנו אינו ראוי למחיה. עבור שכבות הולכות וגדלות של האוכלוסייה ההגירה הפכה תנאי לחיים ולקיום, שלא לומר לבניית העתיד. המשכילים ובעלי הכישורים וכן בעלי עסקים שיכולים להציע משרות, נמנים עם אלה שעזבו ועם אלה שעתידים לעזוב.
המלחמה בין איראן ובין ישראל הולכת וקרבה. איראן מתפשטת ומעמיקה את אחיזתה על חשבון מדינות המשרק, ואילו ישראל לא תימנע מלהותיר את אדמתנו חרוכה במהלך מאבקה בהתפשטות האיראנית
הגורם החמישי: בעוד שמותה של סוריה היה מותו של הקשר הכספי בין קצוות המשרק, הרי שמותה של לבנון היה מותו של הדגם שבלעדיו יהיה רק ריקבון והתרחקות מהעולם. מות לבנון פגע מאוד בחירות, במושגי העולם הערבי.
הגורם השישי: המלחמה בין איראן ובין ישראל הולכת וקרבה. איראן מתפשטת ומעמיקה את אחיזתה על חשבון מדינות המשרק, ואילו ישראל לא תימנע מלהותיר את אדמתנו חרוכה במהלך מאבקה בהתפשטות האיראנית.
הגורם השביעי: בעולם החדש ההולך ומתהווה בעקבות מלחמת רוסיה באוקראינה, זכויות האדם ממשיכות להתמעט ולהיחלש. הדבר יחמיר את הריקבון במשרק בשל המשטרים הסמכותניים והסכסוכים בין האזרחים. המצב המלחמתי והגורמים הגיאופוליטיים והכלכליים ימשיכו לתת את הטון לאורך זמן רב.
הגורם השמיני: אין רע בכך שמדינות ולאומים יקרסו, בתנאי שיש הצעות או רעיונות לגבי מדינות ולאומים חלופיים. הדבר אינו תקף לגבינו, במיוחד לאור העובדה שהמעורבות של מדינות זרות באזורנו הולכת וקטנה, כך שאין הרבה הזדמנויות לקיום הוועידה הבין־לאומית הנחוצה לנו בדחיפות. מה שמחמיר אף יותר את המצב הוא העובדה שהתרבות המדינית השולטת במדינות ערב עודנה תופסת את הקבוצות הלאומיות החלשות כמעין בוגדות.
הגורם התשיעי: במשרק אין מדינה חזקה משמעותית מחברותיה, ואין גוף שמסוגל לסייע לאחרים. עיראק היא מדינה חזקה ועשירה באופן בסיסי, אבל היא אינה מסוגלת להתרומם מבחינה מדינית. זהו מבחן קשה לכל האזור שחוצה את גבולות המדינות, וסביר שימשיך גם בדורות הבאים.
התיאור לעיל מתייחס למשרק, שהיה האזור הערבי הראשון להיפתח למודרנה, לבנות בתי ספר ואוניברסיטאות, לקדם את האומנויות וליצור אליטות. אל לנו להאשים שוב את המודרנה, את בתי הספר ואת האומנויות – במה שרובץ לפתחנו.
חאזם סאריה (صاغية) הוא עיתונאי ופרשן מדיני לבנוני. המאמר פורסם ביומן הפאן־ערבי א־שרק אל־אווסט ב־6 ביולי 2022. תרגם מערבית: עמיר טאובר.
