התגובה הראשונה של ישראל לתוצאות של פסגת הליגה הערבית שנערכה לאחרונה בג׳דה שבסעודיה, ובייחוד לחידוש המחויבות של מדינות הליגה ליוזמת השלום הערבית, הייתה ברוח פרשנותה השטחית ל"פסגת הנגב": הערבים אינם מתעניינים עוד בפלסטינים.
נזכיר לקוראים: ״פסגת הנגב״ נערכה בקיבוץ שדה בוקר בנגב ב־28 במרס 2022, בנוכחות שרי החוץ של ישראל ושל ארצות הברית, מצרים, מרוקו, איחוד האמירויות ובחרין. היא התקיימה בסמוך לציון 20 שנה לאשרור יוזמת השלום הערבית בסיום מפגש הפסגה של הליגה הערבית בבירות בסוף מרס 2002, ו־15 שנה לאחר אשרורה מחדש של היוזמה במפגש הפסגה של הליגה בריאד במרס 2007.
ישראל ניתחה את "פסגת הנגב" כהוכחה חותכת לכך שהמנהיגים הערבים שכחו לחלוטין את יוזמת השלום הערבית; אינם רואים עצמם מחויבים לה עוד, ואף נראה שהם מבינים כי אין עוד אפשרות להחיותה או לשפרה, וכי ישראל – שלא קיבלה אותה בשלמותה אך גם לא דחתה אותה על הסף – הצליחה להכשילה.
עיון בשיח הישראלי עם קבלתה של יוזמת השלום הערבית מעלה ראשית את תגובתם של תומכי השלום בישראל. אלה הצביעו שוב ושוב על כך שהיוזמה התקבלה על ידי כל המדינות הערביות והאסלאמיות, למעט איראן. על כן הסכם שלום המבוסס על היוזמה יוביל, לראשונה מאז הקמת מדינת ישראל, הן להכרה בקיומה של ישראל מצד כל המדינות הללו ומצד מדינות וגורמים אחרים התומכים בהן, הן להכרה בין־לאומית בריבונותה של ישראל בבירתה שבמערב ירושלים.
ישראל ניתחה את "פסגת הנגב" כהוכחה חותכת לכך שהמנהיגים הערבים שכחו לחלוטין את יוזמת השלום הערבית; אינם רואים עצמם מחויבים לה עוד, ואף נראה שהם מבינים כי אין עוד אפשרות להחיותה או לשפרה, וכי ישראל – שלא קיבלה אותה בשלמותה אך גם לא דחתה אותה על הסף – הצליחה להכשילה
עוד הצביעו תומכי השלום בישראל על כך שהיוזמה הערבית לא דנה ברגיעה, בהפסקת אש או בהסכם זמני, כפי שהיה מקובל עד אז בין ישראל לבין הפלסטינים, אלא היא מציעה לסיים את הסכסוך ולהשיג הסכם שלום כולל. כמו כן, לא מדובר עוד בחוזה שלום בין ישראל לבין מדינה ערבית בודדת, אלא בחוזה עם כל המדינות הערביות באופן קיבוצי. יתר על כן, המשיכו תומכי השלום, לא מדובר בהצעה אקדמית נוספת לפתרון הסכסוך שנכתבה בידי חוקר, פוליטיקאי או צוות של אנשי ציבור ומומחים לא־רשמיים; מדובר בהצעה לפתרון שאושררה על ידי 22 מדינות ערביות באופן רשמי, וכל המדינות האסלאמיות בעולם, למעט איראן, תומכות בה. היו אף שהזכירו כי היה מקובל לומר שלפלסטינים אין שותף רציני לשלום עם ישראל, אבל ביוזמת השלום הערבית, 22 מדינות ערביות מראות כי הן יכולות להיות שותף כזה.
יוזמת השלום הערבית הגיעה לעולם על רקע שלושה אירועים מרכזיים: כישלון ועידת קמפ דיוויד בשנת 2000, שבסיומה הכריז ראש הממשלה דאז אהוד ברק כי אין פרטנר פלסטיני לשלום; לאחר מכן פרוץ האינתיפאדה השנייה; ופיגועי 11 בספטמבר בארה"ב בשנת 2001. עמדתה של ישראל לגבי היוזמה נבעה משלושת האירועים האלו. אריאל שרון היה אז ראש הממשלה, וישראל ניסתה לציירו באור חיובי, בעיקר לאחר שהודיע כי הוא מקבל את חזון הנשיא ג'ורג' בוש הבן ליישוב הסכסוך עם הפלסטינים על בסיס עקרון שתי מדינות לשני עמים. אולם תגובתה של ממשלת שרון ליוזמת השלום הערבית חשפה כי ממשלת ישראל משוללת כל חזון מדיני ליישוב הסכסוך, מה שמבסס את הטענה כי השינוי של שרון היה טקטי ולא־מהותי. תגובות מזלזלות ואדישות מצד גורמים רשמיים בישראל היו גם מנת חלקם של מלך ירדן ושל נשיא מצרים, שפנו באופן ישיר אל אזרחי ישראל באמצעות ראיונות בערוצי הטלוויזיה הישראליים.
אנטון שלחת הוא אינטלקטואל, סופר ופרשן פלסטיני אזרח ישראל. המאמר המלא פורסם באתר החדשות המרכזי ערב 48 ב־24 במאי 2023. גרסה עברית זו מתפרסמת בחסות פרויקט אופק המשותף למכון ון ליר בירושלים, לפורום לחשיבה אזורית ולמרכז אעלאם. מערבית: ג'יווארה בדר
