"הכופרים החדשים": סיפורי פליטים ופליטות מוסלמים בשוודיה שבחרו באתיאיזם

המפגש בין הפליטים ממדינות ערביות למדינות העולם המערבי-ליברלי הוא טעון. זהו מפגש בין תרבויות, עם השקפות עולם שונות וערכים שונים, לעיתים סותרים. המפגש הזה מאיץ תהליכים מורכבים בקרב קהילות הפליטים. רבים חווים שינויים גדולים, אחרים רק מתחילים לשאול שאלות מהותיות לגבי האמונות הבסיסיות שלהם. דוגמה אחת לתופעה הולכת ורווחת הנובעת ממפגש זה היא הבחירה באתיאיזם. זוהי בחירה טעונה ורגישה, המלווה בפחד ובבושה, ולכן לרוב היא קורית מתחת לפני השטח, אינה מדוברת, מושתקת. במאמר שפורסם באתר רציף 22, הכותב הסורי עבד אללטיף חאג' מחמד, המתגורר בשוודיה, מביא את סיפוריהם של חמישה פליטים בשוודיה שאינם רוצים לשתוק יותר. חבריהם מכנים אותם "הכופרים החדשים", על משקל "המהגרים החדשים" – ביטוי שגור לתיאור פליטים שזה עתה הגיעו לשוודיה. לא היה פשוט להגיע למרואיינים; לקח לכותב זמן רב למצוא אותם ולבנות איתם אמון. בגלל הסיכונים הכרוכים בפרסום עדויות מסוג זה, כל המרואיינים מובאים בשמות בדויים.

 

סמירה מפעילה חשבון פיקטיבי באינסטגרם שבו היא מפרסמת תמונות עירום וציורים ארוטיים. כשעבד א־לטיף יצר איתה קשר לראשונה, היא ענתה: "אני לא יכולה לדבר עכשיו, כי אני גרה עם משפחתי. אוכל לקחת את הרכבת לעיירה קטנה סמוכה, שבה אף אחד לא מכיר אותי ואז אוכל לדבר בחופשיות". 

כשהצליחו סוף סוף לדבר (בעזרת שלוש אפליקציות מוצפנות שונות), סמירה סיפרה: "אני חיה חיים מקבילים – מול משפחתי, אני הנערה עם החיג'אב. אחראית, מסורה, מקפידה על כל הפרטים כדי שלא ישימו לב שיש בי משהו שונה. מחכה להזדמנות להתחתן עם מישהו מהכפר שלי, גבר. אבל ביני לבין עצמי אני חיה חיים אחרים…" בחיים המקבילים של סמירה, יש לה בת־זוג, והיא אתיאיסטית. היא חיה בפחד מתמיד, חרדה מכך שתיתפס והאמת עליה תתגלה.

 

עליא מגיעה ממשפחה שמרנית (לפי הגדרתה), אשר הגיעה לשוודיה בשנת 2015. היא מספרת שמאז שהיא זוכרת את עצמה היא לא הלכה עם הזרם. בתור ילדה היא לא אהבה ללכת למסגד אבל מעולם לא הייתה לה האפשרות לחרוג מהמנהגים המקובלים. "מילאתי אחר כל מצוות האסלאם, הייתי משננת את הקוראן הקדוש, התלבשתי בצניעות, לבקשת הגברים במשפחה. כשביקשתי ללבוש מה שרציתי, משפחתי היתה מאיימת עליי בגילוח הראש, כליאה או מכות". היא היתה מתפללת, אך בוכה באותו זמן. בגיל שתים עשרה המורה לחינוך דתי התנכל לה כי לא לבשה חיג'אב, הוא היה אומר שאלוהים לא מרוצה ממנה. מה שהביא לחרם עליה מצד בנות הכיתה.

 

בשנת 2012 כשהייתה עם משפחתה בחופשה מחוץ לסוריה, הגיעו חדשות על היעלמותם של קרוביה בסוריה, ולאחר מכן הגיעה גם הידיעה על מותם של ארבעה מבני דודיה. "מתוך העצב חשבתי: אם אלוהים קיים, לא היה קורה דבר כזה. איפה הניסים האלו שאנחנו שומעים עליהם כל הזמן?"

 

השאלות האלו החלו להישאל אז, אבל רק כשעברה עם משפחתה לשוודיה, היא החלה לראשונה להגדיר עצמה כאתיאיסטית. את ההחלטה הזו היא מגדירה כך: "ההחלטה להפוך לאתיאיסטית הייתה טבעית… מתוך חיפוש הארה, ישועה, יציאה מהמגבלות החברתיות והפרטיות המוטלות עליי". למרות הביטחון שלה בהחלטתה, גם היא נאלצת להסתיר את אמונותיה ממשפחתה, וממשיכה להתפלל באדיקות כדי להימנע מעימות וכדי לא לאבד קשר עם משפחתה. "אני לא רוצה לחיות לבד בחברה שאין בה רחמים על האישה".

 

סוהיל, המגדיר את עצמו אתיאיסט, מתאר שמה שדחף אותו לכיוון האתיאיזם הייתה התקופה הראשונה שלו בשוודיה. כשניסה לחפש עבודה לראשונה, הוא נתקל בהמון תופעות של גזענות מצד השוודים. ברגע שהיו רואים את השם שלו, ארץ המוצא, הצבע והמבטא, לא היו מזמנים אותו לריאיון. "הגזענות הממוסדת נגדנו, תחושת נחיתות וחוסר שלמות, הם כולם גורמים שכמעט שיגעו אותי". מצד שני, החוקים השוודיים אפשרו לו להתנתק מהזהות הקודמת שלו. הוא שינה את שמו בתעודת הזהות והוריד ממנה את סעיף הדת. כל אלו הקלו עליו את תהליך הנסיגה מהאסלאם. "בסופו של דבר אני חי בחברה שיש בה הרבה סטריאוטיפים ודעות קדומות לגבי מוסלמים, ואני לא רוצה שיתפסו אותי כחלק מהם… אני לא רוצה להצטרף לשום קבוצה… כשאני רואה מה מוסלמים עושים זה לזה – הורגים, שוחטים, מתעללים – אני רוצה לברוח, להתפצל ולהתבודד מהם, אני רוצה להיפטר מהעצמי הישן". מצד אחד, הדחייה שלו בתור מוסלמי מצד החברה השוודית; מצד שני, הדחייה שהוא עצמו חש כלפי תופעות באסלאם, יחד עם הקלות שבה שוודיה מאפשרת להתנתק מהזהות הישנה – כל אלו דחפו אותו לעבר האתיאיזם.

 

סוהיל מועסק היום בתפקיד בכיר בחברה שוודית, וחי חיים יציבים עם אשתו השמרנית (כפי שהוא מגדירה). מול אשתו, ילדיו וחבריו הוא לא מספר על אמונותיו החדשות, ואף מקפיד הקפדה יתרה על קיום מצוות האסלאם.

 

גם זינה עברה תהליך של מעבר לאתיאיזם כאשר הגיעה לשוודיה. גם היא בלית ברירה מסתירה זאת מהסביבה ומההורים שלה, מה שמעורר אצלה הרבה מאוד מצוקה וסבל. לדבריה, לא קל להראות כלפי חוץ משהו שונה ממה שקיים בפנים. להעמיד פנים של מוסלמית אדוקה כשבעצם את אתיאיסטית "זה קשה, אבל האפשרויות שלי מוגבלות ואני לא רוצה לסכן את עצמי. אפילו כאן בשוודיה החופש מוגבל. אני לא יכולה לקחת סיכונים". היא מסיימת את דבריה בנימה אופטימית: "אני חושבת שבקרוב אני אהיה מסוגלת להתמודד. מילה שלי".

 

וואאל, השייך לכת העלאווית, הגיע לשוודיה ב־2015. הוא הפך לאתיאיסט כבר בסוריה. גם הוא, כמו שאר המרואיינים, בחר להסתיר את אמונותיו מסביבתו. כשהגיע לשוודיה הוא התחיל לעבוד במוסדות של הכנסייה, אשר ניסו למשוך אותו להצטרף לתפילות בכנסייה. הוא סירב להצעות פעם אחר פעם. לבסוף הוא נאלץ להודות בפני המנהלים שלו שהוא אתיאיסט. מרגע זה החלו הבעיות עבורו בשוודיה. המעסיק העביר אותו תפקיד, ממנהל מחסן הוא הפך לעובד במקרר ברזל, תפקיד קשה ומסוכן, שבמהלכו נפגע בפרק כף היד שלו וחלה במחלת דם שבעטייה הוא עדיין נמצא בטיפול.

 

אותו מנהל שהתנכל לו, החל להפיץ עליו שמועות, והן גררו חרם עליו מצד הקהילה הסורית. נוסף על כך, רשות ההגירה השוודית החליטה לגרש אותו מכיוון שלדבריה הוא לא באמת מסוריה. "לא קל לחיות כאן בחופשיות, אם חשבתם ששוודיה זו חברה חופשית שאינה נשלטת על ידי הכנסייה".

 

ההגעה לשוודיה אפשרה לחלק מהמרואיינים לממש את הזהות שלהם, ולמצוא את האמת שלהם, כפי שלא היו יכולים לעשות לפני כן. עם זאת, הם כולם נאלצים לחיות חיים כפולים, המקשים על היחסים עם החברה שלהם, ואינם יכולים לממש באופן מלא את אורח החיים שהיו רוצים לחיות. המחנכת ופא סולימאן טוענת שהפער בין הערכים של חברת המוצא לבין ערכי החברה החדשה יוצר קשיים בין־דוריים. הילדים מסתגלים מהר יותר לנורמות ולמנהגים החדשים ומתרחקים מהוריהם. כדי להתמודד עם התופעה, פעמים רבות הורים מנסים להכריח את ילדיהם להתפלל וללכת לשיעורי דת, במקום לחנכם לאור הערכים הרוחניים והעקרוניים שקיימים בדת. הדבר מוביל לתהליך של רתיעה מהדת בקרב הילדים, אשר פעמים רבות מפתחים משבר זהות חמור. מצד אחד, הם אינם מרגישים שייכות לקהילה הדתית שממנה באו; מצד שני, הם אינם משתלבים באופן מוחלט בחברה השוודית.