בהתייעצויות שנערכו בין עזה לרמאללה, בהובלת דוקטור חנא נאצר, סוכם כי ייערכו בחירות לבית המחוקקים בנפרד ולנשיאות בנפרד, בשני תאריכים נפרדים, וכי הבחירות למועצה הלאומית הפלסטינית יידחו בשלב זה עד להודעה חדשה. אלא שסיכום זה התקבל לפני שהחלו חילופי ההאשמות בין שני הצדדים, ולפני שקרו עוד שני דברים משמעותיים יותר – ההחלטה של וושינגטון להכיר בלגיטימיות של ההתנחלויות וחתירתו של נתניהו לחוקק חוק לסיפוח בקעת הירדן וצפון ים המלח.
נראה אם כן כי נותר בידינו זמן מועט מאוד עד שישראל תחיל את ריבונותה על כ־40% משטח הגדה המערבית – מהלך שאחריו שטחה של "המדינה" הפלסטינית, שהיא לא בדיוק מדינה ושכבר אין בידיה ריבונות, ישתרע על פני חצי מהגדה המערבית בלבד. בעבר היה נהוג לומר שהפלסטינים ויתרו על 78% משטחה של פלסטין ההיסטורית. אמירה זו עתידה להשתנות אם העניינים ימשיכו לנוע בכיוון הנוכחי; ואולי עוד נשמע בעתיד אנשים שיאמרו שההנהגה הפלסטינית ויתרה באופן רשמי על 90-89 אחוזים משטח זה, או שוויתור זה קרה כפועל יוצא מהתנהלותה הנרפית והכושלת. כמה אירוני.
מתי שתי "הרשויות הפלסטיניות" – זו שבעזה וזו שברמאללה – ישכילו להבין שהפרויקט הלאומי הפלסטיני חומק מבין אצבעותיהן ושחומותיהן כבר הובקעו? מתי הן יבינו שהגיע הזמן לשוב אל שוחות ההתנגדות ולפעול כתנועת שחרור לאומית פלסטינית, ולא כרשות פיקטיבית שערכה היחיד מגולם במעטפת שהיא מעניקה למדיניות של ישראל, שמנסה להרוויח זמן ומקבלת גיבוי מלא מוושינגטון? מתי הן יתחילו לחשוב מחוץ לקופסה ויזנחו את החליפות, את העניבות ואת נעלי היוקרה – ונשוב אל המדים, כמו אלה שלבש ערפאת במשך כל חייו?
מה שקרה בשעות האחרונות ומה שעומד לקרות בימים הקרובים הולך לכפות על הפלסטינים בחירות מסוג שונה. אלה יהיו בחירות מקומיות שייערכו בגדה בעזה בנפרד, והן יצמיחו רשויות שלטוניות נבחרות שידאגו לתת שירותים לפלסטינים בתחומים כמו בריאות, חינוך, תשתיות, מים, חשמל, חקלאות, תעשייה ועוד. מה שיקרה בפועל זה שלאותן מועצות נבחרות יועברו הסמכויות של הרשות הפלסטינית, והיא תפסיק למלא את תפקידה המעוות כממשלה חסרת משילות בארצה וכרשות שמחכה לאישור מישראל בכל עניין קטן כגדול.
מתי כבר ייפסק התיאום הביטחוני? יש לערוך שידוד מערכות במנגנוני הביטחון ובמשטרה הפלסטינית, כך שחלק יוכפפו לאש"ף מחדש וישמשו כוחות לאומיים וארגוני מודיעין, והיתר יוכפפו למועצות המקומיות הנבחרות ויתפקדו כמשטרה מקומית וכמשטרת תנועה. כך נוכל לשים סוף לתיאום הביטחוני המתועב אחת ולתמיד.
הבחירות שהפלסטינים רוצים, ושלהן זקוקים התנועה הלאומית הפלסטינית והפרויקט הלאומי הפלסטיני, הן בחירות כלליות בכל מקום שבו נמצאים בני העם הפלסטיני כדי להקים לתחייה את אש"ף – הגורם המייצג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני – אשר ישלים את המאבק להקמת מדינה דמוקרטית וחילונית בכל שטחי פלסטין ההיסטורית. בחירות אלה לא ינוהלו על בסיס חשבונאות בין הפלגים השונים, וגם הדור השלישי והרביעי לנכבה ייוצגו בהן. הן יכללו את כולם ללא יוצא מן הכלל וישימו סוף לנתק שנוצר בין אש"ף לבין בני עמו.
אין טעם בבחירות לבית המחוקקים ולנשיאות רק בשביל לסגל לעצמנו סממנים חיצוניים של מדינה. שכן המדינה הפלסטינית הצפויה לנו כרגע תהיה נטולת שטח, חסרת רשות שלטונית ריבונית – וזה עוד במקרה הטוב – ותייצג בקושי 40% מבני העם הפלסטיני. מדוע, אם כן, אנחנו ממשיכים במשחק הזה – ועוד מתוך רצון ובלב חפץ – ומכריזים לשווא על עצמאותנו, כשידוע לנו שעצמאות לא תהיה לנו וגם לא עם שיזכה בה?
עורייב א־רנתאווי הוא פרשן פוליטי ירדני העומד בראש מכון אל־קודס למחקרים מדיניים. המאמר המלא התפרסם ביומון א־דסתור ב־21 בנובמבר 2019. מערבית: און דגן
