המערכה בין ישראל לחמאס התרחבה בשני מישורים: האלימות והגאוגרפיה. זו פעם ראשונה שאלפי לוחמים ישראלים ופלסטינים נלחמים זה בזה ופותחים חזית חדשה שבה הביטחון ממרחב ירדן דרך ים סוף ועד באב אל־מנדב מעורער. התקפותיהם של החות'ים הביאו את הסכסוך לרמה חדשה, ודחפו להקמתה של קואליציה צבאית ימית הכוללת עשרים מדינות. התוכנית האחרונה להגנה על נתיבי השיט יצאה לפועל במהלך מלחמת איראן-עיראק לאחר שהותקפו מכליות נפט כוויתיות שהניפו דגלי ארה"ב. זה היה בשנת 1987.
בזמן שחזבאללה בלבנון מתחמק מנטילת חלק פעיל במלחמה וסוריה יושבת על הגדר, החות'ים נגררים למלחמה חדשה. גם ירדן הותקפה, וכוחות מצבאה התעמתו עם מיליציות חמושות שחצו את הגבול על גבי מכוניות שהגיעו מסווידא הסורית. אין הסבר לכל זאת מלבד העובדה שאיראן מאיימת לזרוע כאוס טוטלי כדי להביא להפסקת המלחמה נגד שלוחותיה – חמאס והג'יהאד האסלאמי בעזה – ובכך לשמר את השקעתה רבת־השנים בשתיהן.
ההסלמה האיראנית צפויה להתפתח לאור התעקשותה של ישראל לחסל את חמאס והצהרותיה שהיא תמשיך במלחמה עד שתשיג מטרה זו מבלי להתחשב בהתנגדות הבין־לאומית, בגורלם של בני הערובה שלה ובאפשרות שהמלחמה תתרחב לגבול ישראל עם לבנון.
האסטרטגיה של טהראן באמצעות השימוש בחות'ים כשלוחה הייתה לא רק לשלוט בתימן ולאיים על סעודיה ועל מדינות מפרץ אחרות, אלא גם להגיע לבאב אל־מנדב כדי להעצים את תפקידה ואת השפעתה באזור
זו פעם ראשונה שים סוף הופך לחזית חדשה. מצב זה עשוי להימשך עוד שנים רבות גם אם המלחמה בעזה תסתיים, אלא אם כן יטופל מקור האיומים על נתיב השיט הבין־לאומי באופן קולקטיבי.
התמונה מתבהרת יותר ויותר: האסטרטגיה של טהראן באמצעות השימוש בחות'ים כשלוחה הייתה לא רק לשלוט בתימן ולאיים על סעודיה ועל מדינות מפרץ אחרות, אלא גם להגיע לבאב אל־מנדב כדי להעצים את תפקידה ואת השפעתה באזור. כיום איראן נוכחת בשלושה ימים: המפרץ, ים סוף והים התיכון. היא ניסתה בעבר לשלוח ספינות מלחמה בודדות לים סוף ולבצע פיגועים באמצעות הנחת מוקשים בדרך של מכליות הנפט, אולם הזרוע הימית הארוכה שלה לא קצרה הצלחה, במיוחד לאחר נפילתו של משטר אל־בשיר בסודאן, שאפשר לה להשתמש בנמליו. עכשיו היא סומכת על צנעא שתעשה את העבודה. ייתכן שהצי הימי של הקואליציה האמריקנית יצליח לעצור את הפעילות הפיראטית של החות'ים, אך הם יכולים להמשיך ולאיים על נתיב השיט באמצעות ירי טילים מחופיה המערביים של תימן.
נדמה שהאמריקאים מבינים כיום עד כמה הם טעו כאשר הציבו מכשולים בפני הפעולות של הקואליציה הצבאית הסעודית נגד החות'ים באותה עת. וושינגטון מנעה אספקת תחמושת חשובה לריאד, חדלה מלספק לה מידע מודיעיני ואפשרה לאיים עליה בהעמדה לדין. היא גם תגמלה את החות'ים בכך שלא הכניסה אותם לרשימת ארגוני הטרור. כתוצאה מכך, המיליציה מאיימת על נתיבי השיט הבין־לאומיים מתוך שטח תימן. על אף שיש לסעודיה את החוף הארוך ביותר בים סוף, והיא מעוניינת לשמור על ביטחונו ועל חופש השיט בו, היא גם אינה מעוניינת לפתוח חזית מלחמה עם החות'ים או להפר את ההבנות החדשות עימם. על וושינגטון מונח עתה נטל כבד בביצוע המשימה שהיא סיכלה בעבר.
פגיעה בחופש השיט בים סוף מעלה את הסכסוך לרמה בין־לאומית. הנזק שנגרם אינו מנת חלקן של ישראל ומצרים בלבד, אלא משפיע על כל מדינות העולם. מחירי המשלוחים ברוב השווקים של מדינות העולם שמשתמשות בנתיבי השיט בין סין ומדינות מזרח ודרום אסיה לבין אירופה ואמריקה יעלו.
לנוכח ההסלמה בים, איראן סבורה כי היא תשפר את עמדתה במשא ומתן תוך ניצול תקופת הבחירות בארה"ב, שבמהלכה ייטה הנשיא ביידן להימנע מכניסה לעימותים צבאיים. הדבר עשוי להוביל להרחבת הסכסוך האזורי במהלך החודשים הקרובים.
עבד א־רחמן א־ראשד הוא אינטלקטואל ואיש תקשורת סעודי, שכיהן בעבר כעורך הראשי של היומון א־שרק אל־אווסט וכמנכ"ל רשת אל־ערביה. המאמר המלא התפרסם ב־23 בדצמבר 2023 ביומון א־שרק אל־אווסט היוצא לאור בלונדון. מערבית: ע'אזי אבו ג'יאב
