ביום ראשון ה־6 במרס נפתח מחדש מוזיאון עיראק בבגדד במעמד ראש ממשלת עיראק מוסטפא אל־כזמי ושרים נוספים. המוזיאון היה סגור כשלוש שנים בגלל הקורונה, אולם מאז הפלישה האמריקאית (שכללה פלישה של עשרות מדינות נוספות) לעיראק בשנת 2003, המוזיאון לא חזר למעמדו טרום המלחמה. מוזיאון עיראק הוא אחד המוזיאונים החשובים בעולם, או לפחות היה כזה עד מלחמת עיראק–קואליציית ארה"ב. במוזיאון ממצאים מתקופות פרהיסטוריות מלפני 60,000 שנה ויותר, דרך אוסף ייחודי של שרידים מהתקופות המסופוטמיות השונות – השומרית, האכדית, האשורית והבבלית – ועד התקופות המוסלמיות, שגם בזמנן הייתה עיראק מרכז שלטוני חשוב.
המלחמה בעיראק החלה במרס 2003, ובחודש אפריל כאשר הכוחות האמריקאים הגיעו לבגדד, נבזזו אלפי פריטים בידי תושבים. הכוחות האמריקאים ציינו שנבזזו כ־15,000 פריטים. לא פחות חשובה מהמספר היא איכות הממצאים: אלפי לוחות בכתב היתדות מראשית התרבות השומרית, קנקנים מצוירים בתיאור חיי היומיום אלפי שנים לפנה"ס, כלי פולחן ופסלים מהתרבויות העתיקות בעולם שהתפתחו במסופוטמיה מהאלף החמישי לפני הספירה ועד התקופה המוסלמית.
התגובה האמריקאית הראשונה לביזה הייתה של שר ההגנה האמריקאי דאז דונלד רמספלד ש"טעויות קורות". מהר מאוד האמריקאים הבינו את כובד האחריות: הם כבשו לא רק מדינה ערבית, אלא גם את אדמת ערש הציוויליזציה האנושית. קצת לאחר הביזה, החלו מאמצים להחזיר את הממצאים. האיסוף כלל פנייה לציבור בדרישה להחזיר את הפריטים שנלקחו וכן פעילות של שירותי הביטחון בעולם כולו. באופן לא מפתיע, הממצאים שנבזזו מעיראק הגיעו למוזיאונים ולאוספים פרטיים במדינות המערב. עבודה ארוכת שנים של שירותי הביטחון העיראקיים, האמריקאים והאינטרפול הובילו להחזרת אלפי פריטים. אולם אלפים רבים יותר, וחלקם נדירים וייחודיים כדוגמת קערת הזהב של אור, האבן השחורה בצורת ברווז ואלפי חותמות גליל שומרים – עדיין חסרים.
הפתיחה הנוכחית אינה הפתיחה המחודשת הראשונה של המוזיאון. לכל אורך תולדות המוזיאון, משנות העשרים של המאה ה־20 ועד היום, נערכו שיפוצים ושינויים אשר הובילו לפתיחת המוזיאון מחדש במעמד שליטי עיראק. כך למשל, אחרי המלחמה בין עיראק לקואליציה האמריקאית לשחרור כווית בשנת 1991, המוזיאון היה סגור עד שנת 2000, ונפתח מחדש ביום הולדתו של נשיא עיראק דאז סדאם חוסיין. כחלק משיקומה של עיראק אחרי הכיבוש האמריקאי, החלו עבודות לשיקום המוזיאון, שהובילו לפתיחתו מחדש בשנת 2009. המוזיאון המשוקם היה מצולק, דל יותר מקודמו ועם מעט מאוד מבקרים. ההרגשה הייתה שהפתיחה בשנת 2009 הייתה הצהרתית יותר מאשר מאפשרת ביקורים מסודרים. בשנת 2015 נפתח המוזיאון שוב מחדש, והפעם בצורה מוצלחת יותר. בפברואר 2015, עתיקות עיראק הגיעו שוב לכותרות עם כיבוש צפון המדינה על ידי דאעש והפצת צילומים של הרס עתיקות ושל הפסלים המסופוטמיים במוסול. בדיעבד, התברר שחלק מהפסלים שנהרסו הם מזויפים, אולם האמירה הפוליטית שהח'ליפות האסלאמית החדשה מבטלת את העבר הפגאני ואת תרבות המערב, נקלטה היטב במערב ובעיראק עצמה. הפתיחה המחודשת של המוזיאון בשנת 2015 הייתה, בין היתר, כתגובה להרס ולביזה של העתיקות על ידי דאעש בצפון המדינה.
הנוכחות של ראש ממשלת עיראק בפתיחת המוזיאון מחדש היא כמובן הצהרה פוליטית על החשיבות הלאומית שעיראק רואה בעתיקותיה, אולם המוזיאון הוא גם ברומטר למצב הביטחון וליציבות של עיראק: כאשר האדמה רועדת במדינה, המוזיאון והעתיקות נבזזים ונהרסים, וכאשר המדינה יציבה יותר, המוזיאון נפתח והמורשת נשמרת ומוגנת. המוזיאון במתכונתו הנוכחית כולל בסביבות מחצית מהפריטים שהיו בו טרום מלחמת עיראק–ארה"ב, אולם הוא עדיין בעל חשיבות עולמית לחקר ולמפגש עם השרידים של כמה מהתרבויות החשובות ביותר שיצר המין האנושי.
המורשת המסופוטמית אינה רק נחלת המוזיאונים בעיראק; היא עדיין חלק מהתרבות המקומית. כך למשל, אחת הדמויות המיתולוגיות המזוהות ביותר עם מסופוטמיה היא למסו (גוף אריה, כנפי נשר וראש האדם המזוקן), המזוהה כאל מגן ושומר. דמות זו, שהייתה חלק מהתרבויות העתיקות החל בתרבות שומר בסביבות 3,000 לפנה"ס ועד התרבות האשורית (מאות 7-10 לפנה"ס), הצליחה לחצות דתות ותרבויות ולהיות נערצת עד ימינו. לאחרונה, האומן העיראקי עלי א־רווי צייר את דמותו של האל למסו בגודל של 204 מ"ר, והיצירה הוצבה במגרש כדורגל. למסו, שפעמים רבות כל כך בזזו את פסליו, ניפצו את דמותו וביטלו את האמונה בו, עדיין מזוהה כמגן עיראק. במבחן הזמן, נראה שהוא מהבודדים שהעיראקים עדיין סומכים עליו.
