המהפכה בסודאן, שהביאה לקץ שלטונו בן 30 השנים של הדיקטטור עומר אל־בשיר, מציבה את שלטונות המעבר בסודאן בפני אתגר קשה: כיצד לבנות מחדש את אמון הציבור במוסדות המדינה, שבמשך שנים רבות כל כך פעלו בשירותו של משטר דכאני, ולייצר מחדש נורמות של נטילת אחריות ושל מחויבות לזכויות אדם מבלי להביא להתפרקות של כל המערכות הדרושות לתפקוד המדינה.
מטבע הדברים, שאלות אלה עולות באופן נוקב במיוחד בכל הנוגע למגזר הביטחוני של המדינה, שנחשב מצד אחד לחיוני לקיום חברה מתפקדת, ומצד שני, שימש עמוד התווך במשטרו של אל־בשיר. במאמר בנושא אשר התפרסם בעיתון אל־קודס אל־ערבי בדצמבר 2019, מזכיר הכותב והפעיל הפוליטי הסודני ד"ר אל־שפיע ח'דר סעיד כי אתגר זה איננו ייחודי לסודאן. הרעיון של רפורמה במגזר הביטחוני צץ לראשונה בשנות התשעים של המאה ה־20 במדינות מזרח אירופה בעקבות נפילת המשטרים הטוטליטריים שתקיימו בהן, וקיבל תוקף רשמי בשנת 2014 עם פרסום החלטה 2151 של מועצת הביטחון של האו"ם. החלטה זו קובעת כי במדינות המתאוששות מסכסוך, רפורמה במגזר הביטחוני היא חיונית לביסוס היציבות, השלום, הביטחון ושלטון החוק וכן לפיתוח כלכלי ולצמצום העוני.
"המגזר הביטחוני" כולל את כל הגופים והמוסדות שנוטלים חלק בשמירה על ביטחון המדינה והעם, ובהם הצבא, המשטרה וקבוצות חמושות נוספות וכן מנגנוני המודיעין, מערכת המשפט ועוד. סעיד מבהיר כי בעיני הסודנים, כל הגופים הללו נחשבים ללא יותר מאשר כלים בידי משטרו של אל־בשיר, שהשתמש בהם במשך 30 שנה ליישום המדיניות הדכאנית שלו ולביצור שלטונו העריץ והמושחת. היעדר מוחלט של אמון בין העם לבין המוסדות היסודיים והמרכזיים ביותר של המדינה מדגיש, לדעת סעיד, ביתר שאת את חשיבותה של הרפורמה להשלמתן של מטרות המהפכה ולמעבר לשלטון דמוקרטי.
סעיד מזכיר שזו איננה הפעם הראשונה שסודאן מתמודדת עם אתגר מסוג זה. בשנת 1985, התקוממות עממית שלוותה בהפיכה צבאית הביאה לקץ שלטונו בן 16 השנים של השליט ג'עפר נמירי. לאחר ההפיכה, הייתה דרישה ציבורית לפרק את מנגנון הביטחון והמודיעין הלאומי הסודאני (במועד פירוקו נקרא "מנגנון הביטחון הלאומי", ולאחר הקמתו מחדש ב־2004 נוספה לשמו המילה "והמודיעין"), והשלטון הצבאי נענה לדרישה. בדיעבד, צעד זה התברר כטעות, כיוון שפירוק המנגנון הותיר את המדינה חשופה למתקפות מודיעיניות והקל את ההכנות להפיכה של 1989, שהעלתה לשלטון את עומר אל־בשיר. לדעת סעיד, לקח היסטורי זה הוא הסיבה שלמרות הדיכוי חסר התקדים שהפעיל מנגנון הביטחון והמודיעין לאחר הקמתו מחדש בתקופת אל־בשיר, הפעם המהפכנים אינם דורשים לפרק את המנגנון אלא רק לבנותו מחדש כגוף לאומי שאינו משויך למפלגה של אל־בשיר.
באוקטובר התקיימה בעיר הבירה ח'רטום סדנה תחת הכותרת "שינויים חברתיים ועתיד המגזרים הביטחוניים בסודאן". ארגן את הסדנה סגל אוניברסיטת ח'רטום בשיתוף מרכז המחקר אל־איאם, והשתתפו בה חוקרים, נציגים של גופי הביטחון, פוליטיקאים, פעילים, אנשי עסקים ומומחים. הייתה זו הפעם הראשונה שבה התקיים בסודאן דיון פומבי הכולל ניתוח והערכה ביקורתית של המגזר הביטחוני. הסדנה, שהתמקדה במנגנון הביטחון והמודיעין, נועדה להגדיר מחדש את תפקידו של המנגנון ואת מערכת היחסים שלו עם שאר הגורמים במדינה, וכן לבחון מחדש את המבנה הארגוני שלו ואת המסגרת החוקית שבתוכה הוא פועל. במהלך הסדנה, גובשה שורת המלצות שמטרתן הייתה להכפיף את מנגנון הביטחון והמודיעין לסטנדרטים דמוקרטיים, להתאים אותו לשינויים המתחוללים בסודאן ולהבטיח שיפעל בשירות העם ותחת פיקוח הולם. בין השאר, קובעות ההמלצות כי האידיאולוגיה של המנגנון צריכה לעלות בקנה אחד עם מטרות המהפכה, וכי פעילותו חייבת להיות במסגרת החוק ולהלום את אמנות זכויות האדם הבין־לאומיות. יש לאסור עינויים וכל צעד הפוגע בכבוד האדם, ולשמור על איזון בין הצורך בהשגת מידע לשמירה על זכות האזרח לפרטיות. כמו כן, ההמלצות מציינות כי יש לערוך ביקורות תקופתיות של המדינה על ההתנהלות הכספית של מנגנון הביטחון והמודיעין, ולהכפיפה לתקנות המסדירות את הפעילות הכלכלית במדינה.
מעבר להמלצות שפרסמו משתתפי הסדנה הנוגעות רק למנגנון הביטחון והמודיעין, סעיד מציע במאמרו עקרונות כלליים יותר שלאורם יש לקיים את תהליך הרפורמה במגזר הביטחוני כולו: "אני סבור כי הדגשים המרכזיים של הרפורמה במגזר הביטחוני צריכים לכלול, בין היתר: ענישה על כל עבירה שבוצעה בעבר או שתבוצע בעתיד; הטמעת עקרון האחריותיות במוסדות המגזר; מאבק בשחיתות ובניצול השפעה לרעה; ניקוי המגזר ממגמות פוליטיות ואידיאולוגיות; יצירת שקיפות בתהליך קבלת ההחלטות הביטחוניות; הפנמת החשיבות של השתתפות המגזר הפוליטי והחברה האזרחית בעיצוב המדיניות הביטחונית; דרישת דין וחשבון מהמגזר הביטחוני בהתאם לסטנדרטים דמוקרטיים; העצמת אלמנטים של ניהול אזרחי בתוך המגזר הביטחוני; הגברת הפיקוח של הפרלמנט ושל החברה האזרחית על המגזר; התמודדות רצינית עם חוסר האמון הציבורי במוסדות המגזר; ועיצוב תפיסה ביטחונית המבוססת על עקרונות של דמוקרטיזציה וזכויות אדם – בהתאם לאמנות הבין-לאומיות ולדרישות של שלטון החוק".
