מבצע "מבול אל־אקצא" של חמאס ב־7 באוקטובר הכה את ישראל בהלם המזכיר את זה שפקד אותה בעקבות המתקפה של מצרים וסוריה לפני חמישים שנה באוקטובר 1973. ברור למדי שחמאס בחרה ביום השנה למלחמה כדי לפרוץ את הגדר שמסביב לרצועת עזה, בדומה לחציית תעלת סואץ על ידי צבא מצרים שנרשמה על שמו של אנואר סאדאת. כפי שהכוחות הערבים ניצלו את יום הכיפורים כדי לפתוח במלחמה, חמאס ניצלו את חג שמחת תורה, בהפרש של חמישים שנה ויום, כדי לפתוח במבצע.
אולם כאן מסתיים הדמיון. בעוד כוחות מצרים וסוריה ב־1973 היו שווים פחות או יותר לכוחות הישראליים וניהלו נגדם מלחמה סדירה, כוחות חמאס חלשים לאין שיעור מאלה של ישראל. ב־1973 נלחמו מטוסים במטוסים, נגמ"שים בנגמ"שים וטילים מכל הסוגים נורו משני הצדדים, אולם הציוד ששימש את פעילי חמאס רחוק מלהיות דומה לזה של ישראל. אולי הדוגמה המובהקת לכך היא הרחפנים ששימשו את חמאס לחציית הגדר שמסביב לרצועה מול המטוסים המתקדמים ומסוקי הקרב של ישראל. אפילו הירי הכבד של טילים על ידי חמאס הוא בעל אפקט מוגבל ביותר בהשוואה להפצצות האוויריות ולרקטות הקטלניות של ישראל.
אין טעם שניגרר לאמוציות השמורות לחלשים המשתוקקים לסצנות גבורה כדי לפצות על חולשתם ולפרוק את תסכוליהם. אם נביא בחשבון, כנדרש, את פערי הכוחות העצומים בין הצדדים, נבין עד מהרה שמבצע "מבול אל־אקצא" יסווג בהיסטוריה לא בקטגוריה של מלחמת 1973 אלא בקטגוריה של פיגועי 11 בספטמבר, שזעזעו את ארצות הברית ואת העולם. פרשנים בישראל ובעולם אכן הציעו את ההשוואה הזו. שני המקרים הם מודל מובהק של "עימות א־סימטרי", שבו הצד החלש משתמש בתחבולות ובהמצאות כדי לעקוף את עוצמתו של אויבו ולהפתיע אותו.
הבה נביט אם כן על השלכותיהם של פיגועי 11 בספטמבר. ארצות הברית ספגה אומנם מכה עוצמתית וכואבת, אולם ג'ורג' בוש הבן ניצל את הפיגועים כדי לפתוח במבצעים צבאיים בתמיכה ציבורית רחבה, שלא היה יכול לחלום עליה קודם לכן. הבולט שבהם היה כמובן הפלישה לעיראק וכיבושה למשך עשרים שנה, מה שהמיט אסון על העם העיראקי ועל המרחב הערבי כולו, והתוצאות עדיין מורגשות היטב. קדמה לכך ההתערבות האמריקאית באפגניסטן וחיסול של אל־קאעדה.
"מבול אל־אקצא" עלול לשטוף את רצועת עזה כולה כפי שנשטפה העיר דרנה בלוב בחודש שעבר, אך בהיקף גדול בהרבה.
מנקודת מבט השוואתית זו, מבצע "מבול אל־אקצא" הביא לאיחודה מחדש של החברה הישראלית שסבלה ממחלוקות עמוקות וממשבר פוליטי חריף. הוא סייע בידי בנימין נתניהו וחבריו בימין הציוני הקיצוני לגרור למחנהו את המחנה הפוליטי הציוני הנגדי ולהתכונן למערכה מדאיגה ביותר הנראית כמלחמת השמדה: מצור חונק על רצועת עזה, המאוכלסת ב־2.5 מיליון תושבים, לרבות מניעת חשמל, מים ומוצרי מזון, ותוך הפרה חמורה של דיני המלחמה. ישראל מתכוננת עתה לבצע פשע קשה נגד האנושות.
"מבול אל־אקצא" עלול לשטוף את רצועת עזה כולה כפי שנשטפה העיר דרנה בלוב בחודש שעבר, אך בהיקף גדול בהרבה.
מאז קום מדינת ישראל הימין הציוני חולם להשלים את הנכבה של 1948 ולגרש את המוני הפלסטינים משטח פלסטין שבין הים לנהר, כולל רצועת עזה. אירועי 7 באוקטובר הם טראומה שתאפשר לימין ללכד מאחוריו את שאר החברה הציונית ולהוציא לפועל את חלומו – ברצועת עזה תחילה ובגדה המערבית בהזדמנות הבאה. חומרת המכה שספגה ישראל עשויה לעודד אותה שלא להירתע מגורל החטופים המוחזקים בעזה, בניגוד לסבבי העימות הקודמים בין ישראל לבין חמאס. סביר מאוד שישראל לא תסתפק הפעם בפחות מהרס טוטלי של רצועת עזה בהיקף שלא נראה עד כה. בתירוץ של חיסול מוחלט של חמאס, ישראל מתכננת לכבוש את הרצועה מחדש במחיר נמוך של אבדות בצד הישראלי ולגרום לעקירת רוב אוכלוסייתה לשטח מצרים.
"מבול אל־אקצא" עלול לשטוף את רצועת עזה כולה כפי שנשטפה העיר דרנה בלוב בחודש שעבר, אך בהיקף גדול בהרבה.
ג'ילבר אשקר הוא פובליציסט וסוציולוג לבנוני. המאמר המלא התפרסם ב־10 באוקטובר 2023 ביומון אל־קודס אל־ערבי היוצא לאור בלונדון. גרסה עברית זו מתפרסמת בחסות פרויקט אופק המשותף למכון ון ליר, לפורום לחשיבה אזורית ולמרכז אעלאם. הפרויקט מנגיש לקהל קוראי העברית תוכן מעובד מאתרי תקשורת, ממגזינים, ממרכזי מחקר ומידע ומכתבי עת אקדמיים בערבית. מערבית: ע'אזי אבו ג'יאב.
