ביום שישי, 15 במרץ, יסתיים פרק הזמן שהקציב נשיא צרפת מקרון ל"דיון הלאומי הגדול" בעקבות מחאת "האפודים הצהובים". בעבר כתבתי כאן שהמאבק הזה הוא מאבק על דמותה של הרפובליקה הצרפתית. מקרון קבע שהדיון הלאומי יעסוק בארבעה נושאים: שוויון חברתי, מיסוי והוצאות הממשלה; גודלו של המגזר הציבורי; האקלים והסביבה; וחשוב מכול – דמותה הרצויה של הדמוקרטיה והאזרחות. הדיונים מתנהלים בכל 18 המחוזות הגדולים של צרפת, וכאמור הנשיא, ראש הממשלה ובכירי השרים מקדישים שעות ארוכות מדי יום ביומו לפגישות עם האזרחים הרוצים להשתתף בדיון.
חשוב לשים לב כי באותה הפלטפורמה שבה השיקה הממשלה אתר לדיון הישיר עם האזרחים, הקימו "האפודים הצהובים" אתר מתחרה. אולם הפלטפורמה הממשלתית חותרת לדיון ציבורי ישיר עם האזרחים דרך שאלון אמריקאי הקובע מראש את הרעיונות ואת התשובות, ואילו הפלטפורמה של "האפודים" משאירה את הסוגיות ואת השאלות פתוחות, וחוזרים בה המוטיבים של קריאה לצדק חלוקתי כלכלי ולהכרה מכובדת בדרישותיהם ובצרכיהם של האזרחים, והתנגדות לכניעה לתכתיבים של האליטות השולטות.
בינתיים, בשבת האחרונה (9 במרץ), בשבוע ה־17 של הפגנות "האפודים", הייתה התגייסות הציבור לצאת לרחובות במגמת ירידה: משרד הפנים הצרפתי דיווח כי בסך הכול יצאו לרחובות 28,600 איש, מהם רק 3,000 בפריס. לשם השוואה, בשבוע ה־16 יצאו להפגנות 39,300 איש, ובינואר זכו "האפודים" לנוכחות של מעל 80,000 איש ברחובות. גם אתר המעקב של "האפודים" עצמם מדווח על מגמת ירידה מתמשכת במספר האנשים המוכנים לצאת לרחוב. נוסף על כך, אפשר לזהות התפצלויות ושסעים פנימיים בתנועה, במיוחד אל מול הגורמים האנטישמיים והלאומניים שחדרו לתוכה והביאו לפרץ של ביקורת ציבורית גדולה, בעיקר לאחר המתקפה הפראית על הפילוסוף הצרפתי ממוצא יהודי אלן פינקלקראוט. בעקבות מתקפה זו ואירועים אנטישמיים אחרים נערכה בכיכר רפובליק בפריס עצרת המונים נגד גילויי האנטישמיות.
מול האתגרים האלה פנתה מנהיגות "האפודים" לפעולות Flash Mob ולפעולות ייחודיות אחרות המושכות סיקור תקשורתי: בטרמינל המרכזי של שדה התעופה שארל דה גול בפריס אורגן Flash Mob, ולציון יום האישה הבין־לאומי ארגנה קבוצת "הנשים של האפודים הצהובים" צעדה עם ילדים בשאנז אליזה לכיוון ארמון האליזה (ארמון הנשיא). נראה שההפגנה בפריס הייתה רגועה בדרך כלל, ואילו בערים הקטנות והמועדות יותר לפעילות אלימה, כגון פרברי נאנט (במערב המדינה), והערים קאן, טולוז ומונפלייה (בדרום המדינה), היו התנגשויות עם המשטרה, לרבות יריות לעבר השוטרים.
אי אפשר להתעלם מהעובדה שאחוז התמיכה הכולל בנשיא מקרון, שעמד בנובמבר 2018, עם פתיחת ההפגנות של "האפודים", על 19%, הולך ועולה ככל שמתקרב תאריך סגירת "הדיון הלאומי". כיום הנשיא נהנה מתמיכה של כ־39% מהציבור, ורוב הצרפתים חושבים שהתנהלותו משביעת רצון. הנושאים המרכזיים העולים בדיונים הנערכים ברחבי המדינה הם סוגיית הפריווילגיות של בכירים בשירות הציבורי ושל הפוליטיקאים; ההתחממות הגלובלית(!); יוקר המחייה, הפנסיה וגובה המיסים; וכן ההזנחה של אזורי הפריפריה.
בהקשר הזה ולקראת סגירת הפרק הציבורי של "הדיון הלאומי", מתגברות הקריאות להארכתו של הדיון ולהתגייסות המונים לסוגיות שונות ומשונות כבר בשבת הקרובה. בד בבד גוברת הביקורת על החקיקה שמקדמת הממשלה, שתאפשר לכוחות השיטור להמשיך ולעשות שימוש בכדורי גומי לפיזור ההפגנות. הממונה על זכויות האדם והאזרח התקיף את פעולות הממשלה השבוע, וטען כי עצם האישור להשתמש בכדורי גומי הוא פגיעה בזכויות האזרחים. לכך השיב ראש הממשלה כי הממונה על זכויות האזרח מתעלם מזכויותיהם של אנשי כוחות השיטור והביטחון הנאלצים להתמודד עם הפגנות אלימות וניסיונות מכוונים לפגוע בגופם ואף לאיים על חייהם.
ברמה הפוליטית, כאמור, הנשיא מקרון מתחזק, הוא רוכב על גל ההצלחה, לכאורה, של "הדיון הלאומי", ומנצל את המומנטום החיובי כדי לחזור ולקרוא לרנסנס אירופי מחודש. גם קריאה זו זוכה לתמיכה בצרפת, ורבים מהפרשנים רואים במהלך הזה תעוזה של הנשיא לחזור ולמצב את עצמו הן כמנהיג צרפתי, והן כמנהיג אירופי, אל מול כל האתגרים. חשוב לזכור כי הנשיא השליך חלק גדול מיהבו הפוליטי על הכנסת אנשיו לפרלמנט האירופי (שהבחירות אליו יערכו באמצע מאי הקרוב), ועל צמצום מספר הנציגים בו של הגב' מארין לה־פן ומפלגתה הלאומנית.
כמו כן מתגברות הקריאות לאמץ שיטות של דמוקרטיה השתתפותית, הרוכבות על הגל של "הדיון הלאומי": אגודה ושמה "להצביע טוב יותר" פיתחה עם זוג מתמטיקאים שיטת בחירה המכונה "שיפוט הרוב", המאפשרת להצביע על סדרי עדיפויות ועל דירוג של מועמדים באופן לא בינארי. מול הקריאות למשאל עם שהועלו מצד המפגינים ברחובות כבר לפני כחודשיים, תביעות שיקשה להיענות להן מכיוון שהן מצריכות תיקונים בחוקה (מהלך פוליטי קשה למימוש), אנשי האגודה מציעים שינוי שיטת הבחירה מ־referendum ל־preferendum. כלומר, דירוג של כל בעלי זכות הבחירה את כל המועמדים, או את כל הרעיונות העומדים לבחירה, שקלול הדירוגים, והצגת סדר העדיפויות של הנושאים ושל המועמדים. מכון Jean Jores, המזוהה עם המפלגה הסוציאליסטית, ציין שההצעה "מעניינת ביותר". עם זאת, הצעה זו טרם הפכה לשיח הפוליטי המרכזי במדינה.
אם כן, לקראת סיומו של "הדיון הלאומי", נראה שהזירה בצרפת נערכת גם לבחינת המחויבויות שהממשלה והנשיא יהיו מוכנים לקבל על עצמם אל מול הדיונים בכל רחבי המדינה, וגם לישורת האחרונה של מסע הבחירות לפרלמנט האירופי. במישור הראשון ייתכן שנראה מהלכים משמעותיים מצד האליזה, גם ביחס למיסודו של הדיון הציבורי בין העם לנבחריו, ולא רק ביחס להצעות קונקרטיות בנושאים שבהם התנהל "הדיון הלאומי". במישור השני, הקריאה לרנסנס אירופי מחודש מצד האליזה משתלבת עם רוחות נוספות הקוראות להעמקת הפרויקט האירופי בתגובה לעליית הפופוליזם המסתגר.
רונית בן דור היא דיפלומטית ותיקה, כיום בשנת שבתון. עד העת האחרונה הייתה ציר־יועצת מדינית בשגרירות ישראל בפריז. מאמר זה מייצג את דעתה האישית.
