כתביהם של חוקרים ערבים רבים עסקו בשאלת החילוניות לעומקה ולרוחבה, ורובם הם מחקרים חשובים המאוזכרים במקורות רבים. הם משקפים מאמץ מחקרי מדוקדק ורציני. במיוחד זכורים לנו אלה של עבד אל־ווהאב אל־מסירי עליו השלום ושל ד"ר עאדל זאהר. עם זאת, המושג חילוניות נותר מעורפל. השיח התקשורתי אינו מבקש לבדוק את האופן שבו הוא משתמש במושג זה, שהשימוש בו הולך וגובר.
יש הטוענים שחילוניות (علمانية) היא אתאיזם, אך אין זה נכון. משמעותה גם אינה מדע; היא נגזרת מהמילה עולם (عالم). ליתר דיוק, מקור המילה "חילוניות" הוא במילה הלטינית Saeculum, שמובנה תקופה, דור או מאה שנה. המונח Secular נזכר לראשונה בסוף מלחמת שלושים השנה, עם הסכמי השלום של וסטפליה והופעת ניצניה של מדינת הלאום ב־1648. ההיסטוריונים מחשיבים תקופה זו כנקודת ההתחלה של הופעת החילוניות במערב. ג'ורג' הוליוק (1906-1817) הוא שטבע את המונח במובנו המודרני והפך אותו לאחד המונחים החשובים בשיח המדיני, החברתי והפילוסופי המערבי. הוא הגדיר את החילוניות כאמונה באפשרות לשיפור מצבו של האדם בדרכים חומריות, מבלי להתייחס לאמונתו, בין שהוא מאמין ובין שאינו מאמין.
חשוב להתייחס לנקודה נוספת: תנועות החילוניות המערביות קשורות בחיסול שליטת הכנסייה בענייני המדינה ובשחרור הגוף המדיני מכל השפעה, ישירה או עקיפה, של הגוף הדתי, כלומר הכמורה. החילוניות עוסקת בתפקידו של האדם בעולם ומדגישה את עצמאות המחשבה האנושית בכל תחום שבו היא פועלת. בצרפת של המאה ה־18 שימשה המילה "חילוניות", כפי שביאר המלומד המצרי עבד אל־ווהאב אל־מסירי, לתיאור עמדתם של קבוצת ההוגים הצרפתים הדוגלים ברעיונות של נאורות ושל שכלתנות חומרית, ומצדיקים את החרמת נכסי הכנסייה לטובת המדינה. ציון הדרך הבולט ביותר בתולדות החילוניות היה קיומו של רוב חילוני בפרלמנט במועד ההכרזה על הקמת הרפובליקה הצרפתית השלישית ב־1879. כך התבססה החילוניות בצרפת והוגבל כוחה של הכנסייה.
לשם מה המבוא הזה על החילוניות?
הארכתי בהצגת המושג חילוניות כדי להגדיר אותו באופן מדעי, שכן הוא נמצא בשימוש רווח באמצעי התקשורת ובמאבקים מפלגתיים בין זרמים אידיאולוגיים שונים ומתחרים. מצד שני, יש לדעתי צורך להנהיר את המושג כמבוא לדיון מקוצר בתופעת החילוניות בחברות הערביות והמוסלמיות שלנו.
הערה חשובה שעסקתי בה במאמרים קודמים נוגעת להשפעתה של מגיפת הקורונה על הפעילות התרבותית והחברתית. התמקדתי בשינוי ההתנהגותי שחל בבני האדם במה שנוגע לטקסי קבורה ולהסכמתם שלא להתפלל במסגדים. התנהגויות כאלה, שהן הפוכות לנוהג המקובל העובר מדור לדור, הן חלק מתופעת החילוניות. זאת, משום שאילולא הייתה נכונות לקבל את החילוניות, שכבר החלה להשתרש עם עליית קרנם של החיים הארציים, היו הממשלות נתקלות בהתנגדות ובסירוב. נראה שהאזרחים הסכימו, שיתפו פעולה והתגמשו. כל שתיארתי לא יכול היה להתממש ללא המגמה והתשתית החילונית הנחוצה.
האם המגמה החילונית במגיפת הקורונה אינה אלא תוצאה של הפחד מהמוות?
מובן שקשה לקבוע בוודאות. ייתכן שלפחד מהמוות יש חלק בעניין, אולם ניתוח רציונאלי מחייב אותי להעיר שקבלת החילוניות ההתנהגותית היא חלק ממדיניות המודרניזציה שנקטו מדינות ערב, ברמות שונות, לאחר שהשיגו את עצמאותן. לא נסתרת מאיתנו קרבת המשמעות והסמליות שבין המודרנה והחילוניות, שכן חילוניות היא אחת מתולדות המודרנה.
מכאן אפשר להסיק שהחילוניות היא אחד הגורמים המגדירים את ההתנהגות החברתית במרחב הערבי והמשפיעים עליה. אין ספק בדבר קיומו של הבדל עצום בין מה שתיארתי בכוונה כתופעות מסוימות של חילוניות גמישה, ובין חילוניות קשיחה, כפי שאנו רואים במרחב התרבותי האירופי. חילוניות מוחלטת וקשיחה קובעת גבול בין כל תחומי הפעילות החברתית ובין הדת, ואילו אני עסקתי בזיהוי אירועים שבהם נותק הקשר בין אימוץ עמדות מסובכות (כמו הליכה למסגד בשיא התפשטותו של הווירוס אף שמדובר בתנהגות אובדנית) ובין הלכות הדת.
מצד שני, לחילוניות חלקית וגמישה יש נוכחות גם בחלק ממדינות ערב, ותופעות של פיצול יחסי וחלקי בין הדת ובין המדינה החלו להופיע. אני סבורה שהן ימשיכו להתפתח משום שהתנאים והדרכים לערכים של אזרחות מובילים בהכרח ליישום של כמה מעקרונות החילוניות החלקית, שניתן לראותם כקרובים למושג החילוניות.
מצבי משבר מציבים בפנינו מראה שאינה בנמצא בימים כתיקונם. משבר הקורונה הציב בפנינו אוסף גדול של תופעות הראויות למחקר מעמיק כדי שנבין היכן ובאיזו מידה חל שינוי ערכי ותרבותי.
ד"ר אמאל מוסא היא משוררת, כותבת, ומרצה לסוציולוגיה באוניברסיטת תוניס. המאמר המלא התפרסם בעיתון א־שרק אל־אווסט ב־31 ביולי 2020. מערבית: עמיר טאובר.
