בשבועות האחרונים מתמודדת תוניסיה עם משברים פוליטיים וכלכליים גוברים, ובהם פיצול במפלגת השלטון ושביתה כללית במשק. אירועים אלו מעיבים על ציון שמונה שנים למהפכה שפרצה בתוניסיה בראשית 2011 והובילה להפלת משטרו של זיין אל־עבידין בן עלי ולהתקוממויות במדינות שכנות, ששאבו השראה מהמהפכה בתוניסיה. ההתפתחויות האחרונות בתוניסיה מאיימות על הישגי המדינה לבסס בה משטר דמוקרטי חזק. מאז 2011 תוניסיה נחשבת דוגמה מוצלחת (אם לא הדוגמה היחידה) למדינה שהגיעה להישגים בתהליך המעבר משלטון אוטוריטרי למשטר דמוקרטי. קביעה זו, לדעתם של תוניסאים רבים הנרתעים ממנה, קשורה יותר למצב העגום במדינות אחרות שבהן התרחשה מהפכה, ונובעת פחות מהיכרות קרובה עם המציאות בתוניסיה. אכן, "פרדיגמת ההצלחה" מאפילה על הבנת האירועים בתוניסיה ומקשה על המאמץ לפרש תהליכים המתרחשים בה.
תוניסיה אינה מוכרת במיוחד לציבור הישראלי. במובנים רבים היא שונה ממדינות ערביות אחרות ומציגה דפוסים פוליטיים וחברתיים המאתגרים תפיסות רווחות של מדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה, כמו מסורת של טיפוח קונצנזוס ציבורי רחב, מתינות פוליטית, קרבה למערב וטיפוח מעמד האישה. סקירה זו תדון באירועים האחרונים בתוניסיה ובהשפעתם על תהליכי המעבר מדיקטטורה לדמוקרטיה.
במבט לאחור אין ספק שתוניסיה רשמה לעצמה הישגים מרשימים מאז המהפכה, והצליחה לכונן מערכת פוליטית דמוקרטית. מאז 2011 נערכו בתוניסיה כמה מערכות בחירות, והן עברו בלא אירועים חריגים. מעבר לעצם מהלך ההצבעה, הנקודה החשובה בבחירות האלה היא העובדה שהצד המפסיד קיבל את תוצאותיהן. כך קרה אחרי הבחירות לפרלמנט ב־2014, כאשר מפלגת אל־נהדה האסלאמיסטית, שקודם לכן החזיקה במספר המושבים הגדול ביותר בפרלמנט, הפסידה למפלגת "נידא תוניס" [תוניסיה קוראת] החילונית, העומדת מאז בראש המדינה. נוסף על הבחירות, בשנת 2014 הצליחה תוניסיה לגבש חוקה חדשה. החוקה הניחה את היסודות למשטר דמוקרטי, הגדירה את הפרדת הרשויות, והדגישה את מחויבות המדינה לשמירה על זכויות האדם והאזרח. תהליך גיבוש החוקה לווה בשורה של משברים פנימיים שאיימו לחבל במאמץ הכללי. התערבותם של גורמים מקרב החברה האזרחית התוניסאית (ובהם האיגודים המקצועיים וארגונים מקצועיים, כמו לשכת עורכי הדין) בקיץ 2013 סייעה לנווט את התהליך והבטיחה ששום צד לא "ישבור את הכלים". בשנת 2015 זכה המאמץ הציבורי הזה להוקרה בין־לאומית, והארגונים האלה זכו בפרס נובל לשלום על תרומתם לביסוס הדמוקרטיה בתוניסיה.
מבחינת הציבור בתוניסיה האירועים האלה הם נחלת העבר ואינם רלוונטיים לאתגרים ולקשיים שתוניסיה מתמודדת עימם כיום. לענייננו חשוב להדגיש את ההסכמה הציבורית הרחבה שליוותה את תוניסיה לאחר המהפכה, את נכונותם של צדדים שונים להתפשר. בהקשר זה נציין את החלטתה של אל־נהדה בתקופת הדיונים על החוקה שלא לדרוש לראות בהלכה המוסלמית את המקור הבלעדי לחקיקה, ואת החתירה המתמדת לשמירה על היציבות הפנימית במדינה. עד עתה סייעו העקרונות האלה לתוניסיה לצלוח את המכשולים שעמדו בדרכה, והם יכולים לסייע לתוניסאים גם כעת.
המשבר המרכזי בתוניסיה כיום הוא כלכלי. הציפיות (הלא־מציאותיות) של תוניסאים רבים לשיפור מיידי ומשמעותי במצבם הכלכלי לאחר המהפכה לא התממשו. נתוני האבטלה בתוניסיה נותרו גבוהים (בין 15%-20% לפחות, ובמיוחד בקרב בוגרי האוניברסיטאות); האינפלציה עלתה (מעל 7% ב־2018) ואיתה גם עליות במחירי המזון; באזורים הפנימיים של המדינה, המרוחקים ממרכזי הכלכלה והמסחר, גובר הזעם על היעדר השקעות מצד הממשלה, וכל אלו מזינים את ההנגדות הציבורית הרחבה לתוכנית חירום כלכלית שאימצה ממשלת תוניסיה בלחץ הבנק העולמי וקרן המטבע הבין־לאומי כתנאי לקבלת סיוע בין־לאומי לשיפור המצב הכלכלי. עיקרה של תוכנית זו הוא קיצוץ בתקציב המדינה וצמצום מספר עובדי המדינה, שהיא המעסיק הגדול ביותר בתוניסיה. זאת הייתה הסיבה העיקרית לשביתה הכללית במשק בתוניסיה בחודש שעבר. לפי שעה האיגודים המקצועיים מאיימים להחריף את המאבק אם לא תבטל הממשלה את התוכנית המוצעת.
על המשבר הכלכלי מעיב גם משבר פוליטי מחריף, בעיקר בשורות מפלגת השלטון, נידא תוניס. מפלגה זו מאחדת בתוכה קבוצות רבות שהמשותף להן הוא התנגדות לתנועת אל־נהדה האסלאמיסטית. מנהיג המפלגה ונשיא תוניסיה הנוכחי, אל־באג'י קאא'ד א־סבסי (כבן 91), קידם בחודשים האחרונים את בנו, חפיט' קאיד אסבסי, בשורות המפלגה, ככל הנראה, כדי להכשירו לרשת את אביו. א־סבסי האב הוא מדינאי תוניסאי ותיק שהשכיל לאחד מגזרים רבים לשורות המפלגה שהקים ב־2012. מעבר לרצון לשמש משקל נגד לתנועות אסלאמיות כמו אל-נהדה, הבעיה העיקרית במפלגה היא היעדר הסכמה על המשך דרכה. בתוך כך נטען גם שהמפלגה קלטה לשורותיה גורמים מקרב משטר בן עלי המבקשים לשוב להנהגת המדינה. המחלוקת הפנימית הביאה לפרישתם של חברי מפלגה רבים, ולהקמתה השבוע של מפלגה מתחרה, "תחיא תוניס" [תחי תוניסיה]. זעזועים פנימיים אלו מאיימים על קיום הבחירות לפרלמנט ולנשיאות, האמורות להתקיים בסוף השנה. כבר עתה מפגין הציבור התוניסאי ניכור גובר מהמערכת הפוליטית. אחוז ההצבעה בבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו במאי 2018 היה נמוך במיוחד, מעט יותר מ-33%, והוא עשוי להקשות על המשך התבצרות המערכת הדמוקרטית.
קושי נוסף המאפיל על החיים הציבוריים במדינה הוא אי־הקמת בית משפט חוקתי עליון, האמור לפרש את סעיפי החוקה ולתת מענה לשאלות חוקתיות שעל הפרק. בית משפט כזה הוא חסר תקדים בתוניסיה וחיוני לדעת רבים לשמירה על החיים הדמוקרטיים. אי־הסכמה על מועמדים לשמש שופטים, וכנראה גם חוסר עניין של הנשיא אסבסי לבסס מערכת העשויה להקשות על שלטונו, מנעו עד כה את הקמתו.
בפתח שנת 2019 תוניסיה ניצבת בפני קשיים גוברים המעיבים על "הצלחתה" היחסית בניווט דרכה מאז המהפכה. השאלה הנשאלת כעת בערי תוניסיה היא אם הכלים המסורתיים שסייעו לתוניסיה בעבר לצלוח מכשולים פוליטיים וכלכליים – מסורת של מתינות, חתירה להשגת הסכמה ציבורית רחבה ורצון לבסס את היציבות הפנימית במדינה – יוכלו לסייע לה גם הפעם. הקשיים הגוברים במערכת הפוליטית והיעדר מנגנוני פיקוח, כמו בית המשפט החוקתי, מעידים שתוניסיה ניצבת בפני תקופה קשה ומאתגרת.
ד"ר דניאל זיסנויין הוא עמית מחקר במכון טרומן באוניברסיטה העברית. תחום מחקרו הוא ההיסטוריה המודרנית של צפון אפריקה.
