ד"ר עלי א־ד'הב, חוקר מתימן המתמחה בנושאי צבא ואסטרטגיה ימית, פרסם לאחרונה באתר המרכז למחקר של אל־ג'זירה מחקר קצר העוסק במאבק המקומי והבין־לאומי המתחולל באזור הים האדום ומפרץ עדן. מאבק זה, הנוגע הן למדינות הגובלות בים האדום – שהן ברובן מדינות ערביות – והן למדינות זרות ואף למעצמות עולמיות, הוא בעל השלכות משמעותיות על הביטחון הלאומי הערבי. במאמרו, סוקר החוקר את המאפיינים הגיאוגרפיים והדמוגרפיים של האזור אשר הופכים אותו, בין היתר, לאזור אסטרטגי; הוא עומד על הגורמים השונים למאבק ולמעורבותן של מדינות שונות – מהאזור ומחוצה לו – בו, וכן מצביע על מספר השלכות אפשריות של המתיחות באזור.
מאפיינים גיאוגרפיים ודמוגרפיים של הים האדום ושל מפרץ עדן
הים האדום משתרע על פני כ־1,900 ק"מ, ורוחבו המקסימלי – בין אריתריאה לסעודיה – הוא כ-300 קילומטרים. הנקודה העמוקה ביותר בו היא בעומק של כ־2,200 מטרים, והוא כולל בתוכו שלושה מעברים ימיים: תעלת סואץ, מצרי טיראן ומצרי באב אל־מנדב. מפרץ עדן מהווה המשך של הים האדום, ומקושר אליו דרך באב אל־מנדב. האזור הוא מפגש של מדינות אסיאתיות ואפריקאיות גם יחד, הכולל בסך הכול 9 מדינות – חמש מהן בצד האפריקאי של המפרץ (מצרים, צפון סודאן, אריתריאה, ג'יבוטי וסומליה), וארבע נוספות בצד האסיאתי (תימן, ערב הסעודית, ירדן ופלסטין הכבושה [ישראל]). לאזור זה נודעת חשיבות צבאית וביטחונית מן המעלה הראשונה על שום הקישור שמהווים תעלת סואץ ובאב אל־מנדב בין חצי הכדור הדרומי והצפוני וכן המזרחי והמערבי, ללא צורך להקיף את אפריקה כולה. חשיבות זו של האזור מוכרת בין היתר בשל המקום המרכזי של תעלת סואץ בכלכלת מצרים ובשל הקשיים שיצרה סגירתה במהלך מלחמות ומתיחויות באזור (לדוגמה, מניעת מעבר של ספינות ישראליות בתקופות מסוימות). דוגמה נוספת לחשיבותה של תעלת סואץ מבחינה אסטרטגית היא ניצול התעלה על ידי האמריקאים להעברה מהירה ובטוחה של ספינותיהם בעת שפתחו במלחמות בעיראק ובאפגניסטן. פרט לתעלה עצמה, גם לאיים ולארכיפלגים הנמצאים באזור נודעת חשיבות אסטרטגית, שכן ניתן להציב עליהם מגדלורים, עמדות פיקוח ימיות וכדומה. תחנות שהוקמו על איים כאלה ממלאות תפקיד חשוב במאבק באיומים ביטחוניים בדרך הים, כגון הברחה בלתי־חוקית וסחר בנשק, בסמים ובבני אדם.
המאבק הצבאי והביטחוני בים האדום ובמפרץ עדן
לאור חשיבותו האסטרטגית של האזור עבור כלל העולם ולא רק עבור המדינות השכנות לו, אין להתפלא שפועלים בו כוחות ימיים של מספר מדינות, מה שעשוי לגרום להתנגשויות ולתקריות באזור. רק השנה, באפריל 2022, חשפה ארצות הברית את הקמת כוח המשימה המשולב CTF 153 של חיל הים שלה, שיפעל באזור הים האדום וייקח על עצמו משימות של ביטחון ימי שוטף, תוך שיתוף פעולה עם כוחות נוספים של ארה"ב שכבר מוצבים באזור וכן עם מדינות כגון בריטניה ואף מצרים. פעילות זו היא חלק מפעילותה של קואליציית הכוחות הימיים המשולבים, המורכבת מ־34 מדינות שספינותיהן מתחייבות להגברת הביטחון והיציבות בלמעלה מארבעה מיליון קילומטרים רבועיים של ים פתוח, הכוללים בתוכם את נתיבי השיט החשובים ביותר באזור מערב האוקיינוס ההודי. מרבית המדינות החברות בקואליציה זו דווקא אינן מדינות שגובלות בים האדום, אלא מדינות מערב אירופה, צפון אמריקה, ברזיל, אוסטרליה וכדומה. לעומת זאת, מעצמות כגון סין, רוסיה והודו אינן חברות בה, וגם לא מדינות אפריקה השוכנות לחופי הים האדום עצמו. למעשה, מתנהל כאן קונפליקט מסוים בין אינטרסים, שכן בבירור למדינות הקרובות ביותר לים האדום אמור להיות אינטרס לשמירת הביטחון בו – וייתכן שהן גם ירוויחו ממניעת מעורבות מוגברת של גורמים זרים באזור – אך הן דווקא מדינות חלשות יותר מבחינה צבאית, ולכן אינן משתתפות בברית ביטחונית זו.
רק בשנת 2020 הוקמה מועצה אפריקאית בשם "מועצת המדינות הערביות והאפריקאיות הגובלות בים האדום". הקמתה היוותה ניסיון לייצר גורם אזורי בעל השפעה על שמירת הביטחון במפרץ עדן ובים האדום. עם זאת, שנתיים מהקמת המועצה חלפו, והיא טרם ביצעה פעילות משמעותית כלשהי בפועל – פרט לקיום מספר תרגילים בהשתתפות ירדן, ג'יבוטי, ערב הסעודית, סודאן ומצרים. במהלך השנים 2022-2021, ביצע חיל הים הישראלי תרגיל משותף עם חיל הים האמריקאי בעומק הים האדום בהשתתפות איחוד האמירויות ובחריין (שהן חלק מ"הסכמי אברהם"). תרגילים מעין אלה הם חלק מפעילות שאמורה "לפצות" את ישראל על כך שהיא מבודדת משליטה בים האדום, המוקף במדינות שעוינות אותה.
דוגמה בולטת לאופן שבו מעצמות ומדינות זרות מעורבות בנעשה בים האדום דרך סוכנים מקומיים ניתן לראות במלחמה של החות'ים בתימן. המאבקים המתנהלים שם כבר שנים ארוכות יצרו משוואה של שלושה גורמי כוח המעורבים במקום, ובפרט שולטים באזורי החוף. גורמים אלה הם סעודיה, איחוד האמירויות ואיראן, אשר תומכות כל אחת מהן בגורם אחר במאבק. בשל החשיבות של האזור למעבר בטוח של ספינות לצרכים תעשייתיים, כלכליים וביטחוניים, האינטרסים של המעצמות מנוגדים – מחד הן מעוניינות בשמירה על שקט ועל ביטחון באזור, ומצד שני כל אחת מהן מעוניינת לתמוך בגורם אחר במאבק וכן להפגין את כוחה מול הצד השני בסכסוך. בסופו של דבר, ובפרט לאחר החתימה על הסכם שטוקהולם בין ממשלת תימן לבין החות'ים בשנת 2018, נדחק המאבק יותר ויותר אל מחוזות פנימיים של המדינה, וכעת הוא פחות מאיים על המעבר הימי.
איראן שואפת להפגין נוכחות קבועה של חיל הים שלה בים האדום, ולצורך כך היא אף ביקשה מההסתדרות העולמית במרץ 2021 לסווג את הים האדום כאזור סכנה ימי – מה שעשוי להצדיק את נוכחותה הצבאית שם. כתגובת נגד, הגבירה ארה"ב את נוכחות כוחותיה באזור
לכל מעצמה מבין אלה שנזכרו יש השפעה באזור אחר – איחוד האמירויות תומכת בקבוצות שנמצאות בעיקר בחוף המערבי של המדינה בין באב אל־מנדב לעיר ח'וחא. תמיכתה מתבטאת בהכשרת שורה של גופים חמושים ומאומנים כגון "משמר המולדת". נוסף על כך, הוקם משמר ימי שאף בנה מסלול נחיתה למטוסים על יד נמל אל־מח'א. איראן מצידה תומכת בחות'ים הנמצאים באזור מעט צפוני יותר. באזור שמצוי בהשפעה איראנית ישנם שלושה נמלים – אל־חודיה, א־סליף וראס עיסא. בשטח שנמצא בהשפעת ערב הסעודית יש נמל קטן בלבד, והוא קרוב לגבול ערב הסעודית עצמה. שטח זה מהווה בפועל מעין מחסום המונע מהחות'ים להגיע לתוך ערב הסעודית, אך השפעתו על כלל המאבק קטנה יותר בהשוואה לזו של איראן ושל איחוד האמירויות.
התפתחות המתיחות באזור
לאימונים של הצבא הישראלי עם בחריין ועם איחוד האמירויות, תוך שליחת מסרי אזהרה ברורים לאיראן שמנסה לחדור לאזור באמצעות החות'ים, היה חלק בהגברת המתיחות באזור. אירוע קיצוני הקשור לכך היה ניסיון מצד חיל הים של משמרות המהפכה לגנוב שתי ספינות השייכות לצי החמישי של ארה"ב, אשר הצבתן על ידי ארה"ב במקום כדי לאסוף מודיעין נתפסה כצעד המפר את הסטטוס קוו באזור. באופן כללי, ניתן לראות הסלמה הן בנוכחות האמריקאית במקום והן בתגובות הנגד של יריבותיה, ובראשן איראן, לפעילות מוגברת זו. המתיחות הגוברת מתבטאת בין היתר בפשיטות של פיראטים על ספינות ובמתקפות הדדיות מצד ספינות אמריקאיות ואיראניות. איראן שואפת להפגין נוכחות קבועה של חיל הים שלה בים האדום, ולצורך כך היא אף ביקשה מההסתדרות העולמית במרץ 2021 לסווג את הים האדום כאזור סכנה ימי – מה שעשוי להצדיק את נוכחותה הצבאית שם. כתגובת נגד, הגבירה ארה"ב את נוכחות כוחותיה באזור, והקימה בין היתר את כוח המשימה המשולב (CTF) מספר 135. כוח זה אמור, באופן מוצהר, למנוע מהאיראנים להעביר נשק לחות'ים, ויש הטוענים כי הטריגר המרכזי להקמתו היה אירוע שבו החות'ים השתלטו, בתמיכת איראן, על הספינה האמירותית רוואבי, וכן הטמינו מוקשים ימיים המאיימים בין היתר על אוכלוסייה אזרחית.
נוסף על כל אלה, גם רוסיה התערבה באזור כאשר חתמה על הסכם עם סודאן לסייע בהקמתו של מרכז סיוע צבאי ולוגיסטי במדינה. סין לא נותרה מאחור, והיא מצדיקה את נוכחותה ההולכת וגוברת באזור בטענה שהיא עוזרת למגר "איומים בלתי־שגרתיים". ללא ספק, סין מעוניינת באזור כחלק מהאג'נדה הכלכלית שלה – זהו חלק מהנתיב הימי ביוזמת "החגורה והדרך" שלה.
השלכות
למתיחויות מתגברות אלה ישנן השלכות הן בתחום הפוליטי והן בתחום הצבאי-ביטחוני. מבחינה פוליטית, הקונפליקט בין המעצמות מתנהל על גבן של מדינות האזור – חלקן יציבות יותר (כגון ג'יבוטי), וחלקן מאוד לא־יציבות כגון תימן. המעורבות של כוחות זרים השייכים למדינות כדוגמת רוסיה, ארה"ב, סין ואיראן יכולה להשפיע על המערכות הפוליטיות המעורערות ממילא לרוב של מדינות אלה, ולעיתים להוביל לעלייה בהשפעתן של זהויות אתניות ושל קבוצות בדלניות בתוך המדינות, אשר הסכסוכים המקומיים שלהן נעשו לפתע רלוונטיים למעצמות רחוקות וגדולות. השלכות אלה מובילות באופן ישיר להשפעה ביטחונית וצבאית – סכסוך לכאורה "קטן" בין קבוצות אתניות באזור מסוים הוא לפתע מוקד של מאבק חמוש בין מדינות עם נשק רב ועוצמתי. הימצאותם באזור של כוחות אלה עשויה להוביל להתפרצות של מאבק אלים בקנה מידה גדול, החורג בהרבה מן הסכסוכים המקומיים. הראשון להיות מושפע ממעורבות זו הוא ביטחונן הלאומי של המדינות הערביות, טוען החוקר. ההשלכות של מאבק שעשוי להקפיא את התנועה הימית בתעלת סואץ ובבאב אל־מנדב עלולות להיות חמורות מבחינה כלכלית, מבחינת ביטחון אנרגטי, מבחינת יכולת תנועה חופשית בים וכן בהקשר לנושאים נוספים הנכללים תחת תפיסת הביטחון הימי של המדינות.
לסיכום דבריו, א־ד'הב קובע כי התחרות הצבאית והביטחונית של המעצמות בים האדום ובמפרץ עדן נתפסת כהרחבה של שאיפותיהן הקולוניאליות הישנות, אך הפעם במסגרת תבניות חדשות שנוצרו כתוצאה מהמשברים סביב הים האדום, האסטרטגי מבחינתן. בראש חששותיהן של מדינות אלה עומדת פעילות הפשע המאורגן הבין־לאומי דרך הים, פעילות של פיראטים ושל ארגוני טרור וכן תקיפת ספינות על ידי מדינות אויב כגון איראן. השלכות הפיכתו של האזור לאזור של מאבק בין מעצמות כבר ניכרות, והן ימשיכו להשפיע ביתר שאת, לדידו של הכותב, על מדינות האזור – צבאית, מדינית וביטחונית: הן יחלישו את עצמאותן המדינית, את צבאותיהן ואת כוחות ביטחון הפנים שלהן וכן את יכולתן להשפיע על איומים הנוגעים להן ישירות ושהם גם בעלי רלוונטיות ברמה הגלובלית, כגון אבטחת ביטחון אנרגטי, אספקה ימית שוטפת וביטחון תעבורתי בים.
