בדרכי מניפולציה ותוך שהוא מנצל את תמימותם של התוניסאים, הצליח הדיקטטור הפופוליסטי קיס סעיד לגרור אותם לפילוג ולסכסוך פנימי. מחירו של הפילוג הוא אובדן הדמוקרטיה הייחודית של תוניסיה כמו גם פגיעה בכלכלה ואובדן הפרנסה.
ההצבעה שאותה החרימו 75 אחוזים מהתוניסאים ביססה את מעמדו האוטוקרטי של הדיקטטור לאחר שנה של פילוג ואומללות. זאת על אף שהתוצאות ממשיכות להיות מוטלות בספק בהתחשב בהשתלטותו על רשות הבחירות העצמאית וצירופה אל "רשימת הנכסים" של ארמון הנשיאות ובהיעדר מפקחים בין־לאומיים ומקומיים.
קיס סעיד הצליח לפצל את החברה בתוניסיה ולהסית את בניה אלה נגד אלה. הוא הפיץ מסר של פילוג, קיטוב והפרדה, מסר של "אנחנו והם", והבעיר אש של כעס, איבה, משטמה ותיעוב, תוך שהוא מאשים את יריביו הפוליטיים בבגידה, בשיתוף פעולה עם האויב ובשחיתות. בעודו מגנה את שנות הרפורמה הדמוקרטית, הוא שכח שהדמוקרטיה היא זו שהושיבה אותו על כס הנשיאות, ומי שחרצובות לשונו משולחות בהם ללא מעצורים הם אלה שבחרו אותו. אלמלא המהפכנים אשר נאבקו בבן עלי [הנשיא הקודם זין אל־עאבדין, א"נ], ובהם ראשד אלע'נושי, ראש "תנועת ההתעוררות" וחמה אלהמאמי, יו"ר מפלגת העבודה, הוא היה ממשיך ללמד באוניברסיטה ולעסוק בפרשנות של החוקים ושל החוקה בפני קהל תלמידיו.
הוא הצליח להפוך את הצווים הנשיאותיים שלו ל"חוקה" של אדם אחד, ולבודד את עצמו לא רק בתוניסיה אלא בקרב הקהילה הבין־לאומית. מדובר בחוקה שהיא פרי עטו של אדם בודד, שלא היו לו שותפים לתהליך הכתיבה. התקפי הזעם וההיסטריה שלו הפכו להומור שחור, ודברי ההבל וההזיה שנישאו מעל לשונו המתגלגלת הפכו לחוקה כתובה שהועמדה לאישור בהצבעה. בתוך שנה אחת מאז ההפיכה, הוא הצליח לחסל את כל המוסדות הדמוקרטיים, החל בפרלמנט, עבור במועצה המשפטית העליונה ובמועצת הפיקוח החוקתית וכלה ברשות הבחירות. הוא ביסס לעצמו שלטון יחיד, שאין בו דריסת רגל אלא למלחכי פנכה המדברים בשבחו. המסקנה העולה מן הדברים היא אחת: פרט למיעוט קטן בתוניסיה אשר מתעניין ברפורמה הדמוקרטית, הרוב המכריע עוסק בענייני פרנסה. רוב זה הולך שולל במחשבה שסעיד הוא זה שיבטיח רווחה כלכלית לאחר שיבסס את שלטון היחיד שלו ויסלק את המושחתים. הפרדוקס הוא שאותו סעיד הוא זה שגזל מהם את המעט שעוד היה להם.
דבר אחד לא עלה בידו: הוא לא הצליח לקדם את הכלכלה ולהבטיח את הפרנסה של התוניסאים
הוא הצליח להתיישב על כס המלוכה בארמון הנשיאות וליטול לעצמו סמכויות החורגות הרבה מעבר לסמכויות שנטל הדיקטטור המודח (זין אל־עאבדין) בן עלי לעצמו. אין פרלמנט. אין חברה אזרחית. אין תקשורת עצמאית שמעמדה איתן. חמוש בלשון שאינה מפסיקה להתגלגל (הוא נשא נאום גם בתקופה שבה אסור לקיים תעמולת בחירות) ובקופה ריקה, הוא אינו מפסיק להתראיין ולשאת נאומים. גם אם נותר מיעוט שעוד מאמין לדברים שיוצאים מפיו, קרן המטבע העולמית אינה מקשיבה לדברים, אינה מבינה אותם ואינה נותנת בהם אמון. אפילו א־צאדק בלעיד, שעליו הוא הטיל לנסח את החוקה, התייחס לאירועים כאל "אתנחתה קומית".
הוא הצליח להפוך את ההסכמה הלאומית שגיבשו השיח'ים ראשד אל־ע'נושי ואל־באג'י קאיד א־סיסי לוויכוח בין פוליטיקה לפילוסופיה.
למרות כל אלה, דבר אחד לא עלה בידו: הוא לא הצליח לקדם את הכלכלה ולהבטיח את הפרנסה של התוניסאים. הוא כן הצליח לגרום לכך שעד סוף שנת 2022, יגדל החוב הלאומי של תוניסיה לסכום חסר תקדים של 114.14 מיליארד דינר, שהם 40 מיליארד דולר. על פי נתוני קרן המטבע העולמית, מדובר בתוספת של 81 אחוזים בהשוואה לשנת 2021. גובה החוב מגיע ל־87% מהתוצר הלאומי הגולמי. על פי סוכנות בלומברג, תוניסיה מדורגת במקום השלישי ברשימת המדינות העומדות בפני סכנה של חדלות פירעון אחרי אלסלבדור וגאנה.
לפני שנערך משאל העם, בכירי הבנק המרכזי הזהירו כי חוסר היציבות שייגרם כתוצאה מן המלחמה באוקראינה יהיה משמעותי יותר מזה שנגרם עקב המגפה, וזאת לאור העובדה ששיעור האינפלציה הנוכחי הוא הגבוה ביותר מאז שנת 2018. הם קראו להטלת מגבלות על היבוא כדי להגן על עתודות מטבע החוץ ולהבטיח את יכולתה של המדינה לרכוש מוצרים בסיסיים, דלק ותרופות. מעל כל אלה, שיעור האבטלה עומד על 16 אחוזים ושיעור האינפלציה הוא 8.1 אחוזים. במהלך חודש מאי, קבע הבנק המרכזי כי שיעור הגירעון השנה יהיה 9.7 אחוזים, וזאת במקום השיעור הצפוי של 6.7 אחוזים.
גם קיס סעיד אינו יכול לעשות מניפולציה של המספרים האלה, וזאת אף שהוא פיטר את ראש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. האינפלציה שוחקת את המשכורות, ומעגל הכעס והמרירות מתרחב. הוא לא יוכל למצוא מי שיישא עימו באחריות משותפת לכל אלה. בין אם הוא יסכים לתנאים שמציבה קרן המטבע הבין־לאומית ובין אם לאו, הוא ימצא עצמו קירח מכאן ומכאן. הממשלה מקווה לקבל מקרן המטבע העולמית הלוואה בסך של ארבעה מיליארד דולר. עם זאת, איגוד העובדים אינו מסכים לקיצוצים בשכר שיידרשו לשם כך. האיגוד "חשף שריר" כאשר במהלך חודש יוני השבית ליום אחד את הפעילות בחברות הממשלתיות ובתחבורה הציבורית, לרבות שדות התעופה.
ראוי להזכיר את הכותרת שנתן העיתון וושינגטון פוסט לכתבה שפרסם בנושא משאל העם: "המרצה לחוקה נותן לגיטימציה חוקית לחיסול הדמוקרטיה בתוניסיה".
הלכה למעשה, האיש פירק את המדינה ואת החברה, אך בניגוד לדיקטטור בן עלי, שקדם לו, הוא הצליח לאחד את החברה סביב השאיפה להחזיר את הדמוקרטיה ולתת למדינה ולכלכלה לעבוד. התוניסאים יכולים להפיל את הדיקטטור החדש בקלות, אולם הם יידרשו להתמודד עם המשימה הקשה של בניין המדינה והכלכלה, איחוד החברה ואיחוי הקרעים אשר נפערו לאחר עשור של פיוס. יאסר אבו הלאלה הוא מנהל ערוץ אל־ג'זירה. המאמר המלא התפרסם באתר אל־ערבי אל־ג'דיד ב־28 ביולי 2022. גרסה זו מתפרסמת בחסות פרויקט "אופק" המשותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם. תרגום מערבית: אסף ניב.
