ב־18 בנובמבר הודיע שר החוץ של ארצות הברית מייקל פומפאו שהוא מבטל את חוות הדעת המשפטית של משרד החוץ האמריקני מ־1978, הקובעת שההתנחלויות הן הפרה של החוק הבין־לאומי. הודעה זו היא אישוש נוסף לשינוי מדיניותה של ארצות הברית כלפי הסכסוך הפלסטיני–ישראלי, ולכך שהיא כבר איננה מתווכת הוגנת אלא מוטה כלפי ישראל.
הטיה זו משפיעה על האפשרות לשלום בין ישראלים לפלסטינים ועל פתרון שתי המדינות. אחרי העברת השגרירות האמריקאית לירושלים וההכרה בירושלים כבירת ישראל, שינוי היחס כלפי ההתנחלויות הוא ההחלטה הטרגית השלישית של הנשיא דונלד טראמפ ביחס לסכסוך. פומפאו מדבר על שלום, אולם מה נותר מהשלום כאשר ההתנחלויות מחלקות את השטחים הפלסטיניים הכבושים למובלעות גאוגרפיות נפרדות זו מזו, ומונעות, למעשה, את פתרון שתי המדינות?
אפשר להצביע על כמה סיבות להחלטת הממשל האמריקני לדבר דווקא עכשיו על ההתנחלויות, לאימוץ שלהם את השיח של נתניהו ולהצהרתם שארצות הברית תומכת בחזרת היהודים לארצם.
ההצהרה של שר החוץ האמריקני הוצהרה פחות משבוע לאחר החלטת בית הדין האירופי על חובת סימון מוצרים מההתנחלויות. בעקבות הודעת ארצות הברית, הכריזו באיחוד האירופי כי "עמדתנו בעניין ההתנחלויות לא השתנתה – הן אינן חוקיות לפי החוק הבין־לאומי".
הבחירות בארצות הברית מתקרבות, והנשיא טראמפ רוצה לגייס את קולות היהודים.
ראש הממשלה נתניהו שקוע עמוק במשבר פוליטי ומשפטי, והתמיכה האמריקנית בעמדתו היא מתנה פוליטית יקרה, שהוא מקווה שתעזור לו בבחירות הקרובות ובהקמת ממשלה בראשותו.
בקיצור, ההצהרה של פומפאו משרתת את המטרות הפוליטיות של טראמפ ושל נתניהו ושימחה את המתנחלים ואת אוהדיהם, כאן ושם. היא גם העניקה לראש הממשלה בנימין נתניהו זריקת עידוד במועד פוליטי רגיש, וגם הביכה את יריביו, שנאלצו לומר אחריו "אמן". הצהרה זו גם תסייע לדונלד טראמפ לבצר את תמיכת האוונגליסטים בו לקראת מאבקי ההדחה והבחירות שבדרך.
בצד הפלסטיני, הצהרתו של טראמפ שההתנחלויות אינן הפרה של החוק הבין־לאומי מייצרת שנאה ומלבה את העוינות ואת התנגדות העממית לישראל, ועלולה להוביל לאינתיפאדה צבאית או לסבב אלימות נוסף.
נוסף על כך,
ההצהרה האמריקנית בעניין ההתנחלויות מצטרפת לדבריו של בכיר במל"
ל ראובן עזר מתחילת החודש שההתנחלויות הן ברכה ומימוש הבטחה אלוהית,
ולהבטחתו של השר גלעד ארדן שבקרוב יוכלו יהודים להתפלל בהר הבית –
כל אלו הם ניסיונות להסיט את מרכז הכובד של הסכסוך מההיבטים הלאומיים והטריטוריאליים שלו אל היבטיו הדתיים.
ברצוני להעביר מסר לארדן ולעזר, וגם לשר החוץ של ארצות הברית פומפאו, ולהפציר בהם לחדול מלעשות שימוש בשיח דתי בכל הנוגע לסכסוך הישראלי–פלסטיני. עיקרו של הסכסוך הוא לאומי–טריטוריאלי, והפתרון הצודק לו צריך להיות לאומי–טריטוריאלי – סיום הכיבוש, פינוי ההתנחלויות וחתימת הסכם שלום כולל על בסיס פתרון שתי המדינות: מדינת ישראל לצד מדינת פלסטין שבירתה ירושלים המזרחית.
