ב־6 בדצמבר האחרון כיכבו בתקשורת העולמית כותרות שבישרו כי הפרלמנט האינדונזי אישר חוק האוסר קיום יחסי מין מחוץ למסגרת הנישואין ואף מגורים משותפים של בני־זוג לא־נשואים, ומטיל עונש מאסר על המפירים אותו. אך כמובן, כפי שקורה לא פעם, כיוונו הכותרות לסנסציוני בעוד התמונה הכוללת מורכבת יותר, ודאי במשמעויותיה.
ובכן, המדובר באישור פרלמנטרי לתיקוני חקיקה רחבים של הקודקס הפלילי הישן, שימיו כמאה שנה ושהוא בבסיסו ירושה מהשלטון הקולוניאלי ההולנדי רב־השנים בארכיפלג האינדונזי, ושאיגד בתוכו צירוף של המשפט ההולנדי, המשפט המנהגיadat) hukum) והמשפט האינדונזי המודרני. לאורך השנים חתרו המחוקקים האינדונזים לבצע רוויזיה בקודקס הפלילי ואף הוגשו טיוטות בנושא גם כדי להתאימו לערכים ולנורמות מקומיים וגם כדי לצאת באמירה לאומית בדבר התנערות ממורשת קולוניאלית. אך רק לפני כשבע שנים קיבלו הדיונים הפרלמנטריים בנושא תנופה, ואלו הביאו לכדי סיומה של הצעת חוק מקיפה בנושא, שהייתה אמורה לעבור לאישור הפרלמנט ב־2019, אך בשל גלי מחאה ברחבי המדינה בהובלת סטודנטים, ובשל ביקורת ציבורית בין היתר בטענה לחוסר שקיפות בתהליך ולפגיעה מסתמנת במיעוטים, ביקש הנשיא לדחות את האישור בפרלמנט והצהיר כי הנוסח החדש המוצע ייבחן שוב תוך קבלת משוב מהמתנגדים לו. כך גם ביקש להרחיב את ההשתתפות הציבורית בתהליך. במהלך 2022 הונחה לפני הפרלמנט טיוטת הגרסה החדשה, כאשר המבקרים טוענים כי למעשה לא נעשו שינויים משמעותיים בהשוואה לנוסחה מלפני מספר שנים. כך, עוד בתהליך הדיון המחודש בפרלמנט בשנה החולפת, התריעו המבקרים על ליקוייו הרבים של הנוסח, לרבות פגיעה בזכויות של נשים, של מיעוטים דתיים ושל מיעוטים מגדריים. עתה כאמור, אושר בפרלמנט הקודקס הפלילי החדש ואף אושר כבר ככזה על ידי הממשלה חרף הביקורת. עם זאת נטען כי יידרשו כשלוש שנים כדי להעבירו הליכי רגולציה טרם יישומו, מה גם שכבר כיום נטען כי רבים מסעיפיו חופפים בנושאיהם או אף סותרים את הנאמר בתחומי חוק אחרים במשפט האינדונזי.
כאמור את תשומת הלב הראשונית תפסו מספר סעיפים בקודקס הפלילי החדש המגדירים כעברה התנהגויות אנושיות שבתחום הפרטי-האינטימי, מה גם שהן מקובלות ונורמטיביות במדינות נאורות. לכך אפשר אולי גם להוסיף באופן חלקי הגדרת הפסקת היריון כעברה פלילית של האישה וכן של המסייע בידה בביצוע ההליך, להוציא מספר חריגים. מבלי להפחית כהוא זה מחומרת משמעות הדברים, נזעקו המבקרים באינדונזיה גופא בעיקר בשל סעיפים בקודקס הפלילי החדש המצמצמים ומבטלים חירויות פוליטיות. למשל, נקבעו כעברות פליליות שדינן מאסר – פגיעה בכבודו/השמצתו של הנשיא ושל סגנו וכן השמעת דברי עלבון כלפי מוסדות המדינה, כמו גם הפצת רעיונות העומדים בניגוד לאידאולוגיה של המדינה – הפנצ'סילה. כך נקבע מאסר ממושך למי שחבר בארגונים המחזיקים באידאולוגיה מרקסיסטית-לניניסטית וכן בגין הפצת קומוניזם. לאלה מצטרפים סעיפים הפוגעים בחופש העיתונות ובחופש המידע בכלל, גם אם לשונם מעורפלת משהו ועשויה להשתמע לכמה פנים – כמו לא־מעט מהסעיפים בקודקס הפלילי החדש. למשל הגדרה של שידור והפצה של "ידיעות כזב" כמו גם "ידיעות לא־ודאיות", "מוגזמות" או "לא־שלמות" שבעטיין הופר הסדר הציבורי, כעברה פלילית שהמורשעים בה צפויים לעונשי מאסר וכן קביעת ענישה מחמירה בגין הפגנות המתרחשות מבלי שמארגניהן נתנו על כך הודעה מראש.
בקטגוריה הרחבה של פגיעה בחירויות פוליטיות אפשר לכלול את חוק חילול הקודש (Blasphemy Law), שזה שנים בולט כבעייתי מאוד: אומנם הוא מורשת מתקופת משטר האוטוריטטיבי, אך דווקא בעידן הדמוקרטי מפליאות לעשות בו שימוש קבוצות אסלאמיסטיות קיצוניות כדי לרדוף מיעוטים דתיים, מי שנתפסים בעיניהם כסוטים מדרכו של האסלאם וכן יריבים פוליטיים. ייאמר כי באינדונזיה שש דתות מוכרות כרשמיות: אסלאם, קתוליות, פרוטסטנטיות, הינדואיזם, בודהיזם וקונפוציוניזם. לפני מספר שנים הוכרו במעמד רשמי גם "אמונות מקומיות" (מוכרות במושג (kepercayaan, מהלך שנתפס כהרחבת חופש הדת והאמונה. הפעם עודכן חוק חילול הקודש בהתאם, אך נוסף סעיף מחמיר במיוחד שלפיו אם מאמין נעשה ללא מאמין הרי המדובר בכפירה (apostasy), ומי שמנסה לשכנע אחרים לעשות כך מבצע מעשה פשע. וכל זאת במדינה שאומנם קבעה כנורמה שכל אזרח חייב להירשם כמשתייך לאחת הדתות המוכרות, אך אתאיזם, הגם שאיננו נתפס כנורמטיבי, איננו עבירה. הפעם נראה כי פסילת האופציה האתאיסטית עולה מדרגה. ודאי שהדבר ינוצל על ידי חוגים אסלאמיים קיצוניים לרדיפת "חסרי האמונה", מה גם שהם נופלים עתה במרחב הסנקציה הדתית הטעונה מאוד – כפירה.
נחמה פורתא מוצאים המבקרים בסוגיית עונש המוות. זה, למרות תביעות נמשכות של פעילי זכויות אדם, לא בוטל, אך בקודקס הפלילי החדש נקבע כי עונש זה לא יבוצע מייד, אלא הנדון יזכה לתקופת מבחן בת 10 שנים; והיה והוכיח במהלכה התנהגות טובה, שמורה לשופט הזכות להמיר את עונשו ב־20 שנות מאסר או במאסר עולם. ולהבדיל, מצביעים גם על כך שבניגוד לדרישת חוגים אסלאמיסטיים, יחסי מין הומוסקסואליים ימשיכו שלא להיחשב לבלתי־חוקיים, אך המבקרים מצביעים על כך שנישואין בין בני אותו מין יישארו אסורים, וכי המבקשים לרדוף להט"ב עשויים להשתמש בסעיף "מעשים מגונים" בציבור משיבחינו בגילויי חיבה בפרהסיה בין בני אותו מין.
אין זה מפליא שנשמעת לא מעט ביקורת באינדונזיה בעיקר מצד ארגוני זכויות אדם, משפטנים וארגוני עיתונאים. זו מכוונת במידה רבה להדגשת הפגיעה בזכויות נשים
אכן, אין זה מפליא שנשמעת לא מעט ביקורת באינדונזיה בעיקר מצד ארגוני זכויות אדם, משפטנים וארגוני עיתונאים. זו מכוונת במידה רבה להדגשת הפגיעה בזכויות נשים, שכן ברור לרבים כי כאשר המדינה מבקשת להקשיח ידה ב"ניהול" המוסר, היעד המועדף יהיה נשים, שלא לדבר על ההשלכות החמורות והרחבות לגבי נשים ונערות בשל הרחבת האיסורים בגין הפסקת היריון. גם מיעוטים דתיים ומגדריים נראים פגיעים במיוחד, אך נראה כי בראש ובראשונה קיים חשש לפגיעה חמורה בחירויות פוליטיות, בבחינת נסיגה משמעותית מהישגי המעבר לדמוקרטיה ב־1998, וכל זאת תוך הפרת אמנות בין־לאומיות, כנטען, שעליהן חתמה אינדונזיה. דברי שר המשפטים כי המדובר בהבחנה בחוק בין פגיעה/העלבה לבין ביקורת ודאי שאינה מרגיעה. המבקרים גם אינם נרתעים מהגדרת החוקים כמדכאים (oppressive laws). מועלה גם החשש מפני אכיפה סלקטיבית המושפעת גם משיקולים פוליטיים ומפני הרחבת הפיתוי לשחיתות עבור אוכפי החוקים. לא חסרים גם שיקולים מעשיים: כיצד אוכפים חוקים שכאלה במדינה שבה זוגות רבים מאוד, כנטען, חיים ללא תעודת נישואין, בעיקר באזורים כפריים. נוסף על כך, מועלה פוטנציאל לנזק כלכלי כבד בתחומי התיירות וההשקעות הזרות שכן הקודקס יחול על כלל אזרחי אינדונזיה ועל זרים כאחד. מעבר לאבסורד התפיסתי, עולה השאלה המעשית: כיצד אוכפים מערך חוקים חדש זה על המספר הרב מאוד של תיירים באי באלי, למשל.
המעבר של אינדונזיה, הבית לאוכלוסייה המוסלמית הגדולה בעולם, לדמוקרטיה לפני למעלה מעשרים שנה עורר התפעלות רבה במערב. כך גם הרשימה רבים העובדה כי נשמרת ההפרדה במדינה בין דת למדינה חרף לחצי חוגים אסלאמיסטיים רבים. אכן יש מקום לתמוה מהיכן מגיע הקודקס הפלילי החדש. אחד ההסברים האפשריים: תהליך השמרנות הדתית הגובר באינדונזיה בעשורים האחרונים והגולש מהמרחב הפרטי אל הציבורי. למשל, בשנים האחרונות בולטת יותר ויותר באזורים רבים במדינה חקיקת משנה ברוח ההלכה האסלאמית, הפוגשת לא מעט ביקורת פנימית בשל פגיעתה בסובלנות דתית, פלורליזם, זכויות נשים ומיעוטים דתיים. יוטעם כי חוגים אסלאמיסטיים פנו לקידום חקיקה שכזו במישור המקומי לאחר שכשלו נחרצות בפרלמנט, עם המעבר לדמוקרטיה, להביא ליישום ההלכה האסלאמית ברמת המדינה באמצעות שינויים קונסטיטוציוניים. אך עדיין נותרת תמיהה שכן המדינה מנוהלת על ידי ממשלה חזקה שנשענת על בסיס רחב של מפלגות המבוססות על ערכים לאומיים, יש יאמרו גם חילוניים. אם כך, לא ניתן לפסול את האפשרות שהמרכז הפוליטי "משחק" לידי מגמות שמרניות משיקולים פופוליסטיים.
ומה באשר למה שנראה כמכה הניחתת על בניית דמוקרטיה באינדונזיה? התמיהה גוברת בעיקר נוכח העובדה כי הנשיא הנוכחי ג'וקו וידודו (ג'וקואי) הגיע לכס הנשיאות ב־2014 כנשיא הראשון שצמח מחוץ לשורות אליטות הכוח המסורתיות, כתוצר מובהק של החברה האזרחית המתפתחת בעידן הדמוקרטי. כך הוא זוהה אז כחסיד אדוק של ערכים דמוקרטיים ופלורליסטיים. נכון, כבר בקדנציה הראשונה שלו (לשנייה נבחר ב־2019) עלו טענות כי הוא מתחיל לאמץ בהתנהלותו סממנים שאפיינו את העידן הקודם, האוטוריטטיבי, אבל אז אפשר היה לתרץ זאת בצורך שלו להיאבק בנוקשות באתגר של קבוצות אסלאמיסטיות קיצוניות שביקשו לערער את היסודות הרעיוניים של המדינה. ובכלל עולה השאלה האם ג'וקואי שייפרד מכיסאו ב־2024 לאחר שתי קדנציות, מה גם שמאווי תומכיו לראותו ממשיך נדחו בשם החוקה וערכי הדמוקרטיה, מוכן שקודקס פלילי שכזה יירשם כמורשתו.
מה נותר למבקרים לעשות? עולה האפשרות של עתירות בנושא לבית המשפט החוקתי כדי לבחון את הקודקס הפלילי בטענה שחלקים ממנו עומדים בסתירה לחוקה. שר המשפטים וזכויות האדם עצמו הביע תקווה כי הכול מבינים כי המחוקקים עשו הכול לעמוד באתגר מורכב של עיצוב קודקס פלילי היוצר התאמה בין כל האינטרסים במדינה שהיא רב־תרבותית ורב־אתנית עד מאוד. עם זאת, הוא הזמין קבוצות לא מרוצות לבקש בחינה שיפוטית מבית המשפט החוקתי. אבל היו כבר מי שהזדרזו להזכיר בעת הזו כי רק לאחרונה הורחק שופט בבית המשפט החוקתי על ידי הרשות המחוקקת על רקע פסיקה נגד צעד חקיקתי של רשות זו. בתגובה לכך, נשמעו קולות ביקורת על המהלך של הרשות המחוקקת עד כדי טענה כי הרחקת השופט היא בבחינת צעד שרירותי הנוגד את החוקה, פוגע בעצמאות הרשות השופטת ומסכן את מעמד בית המשפט החוקתי כשומר הדמוקרטיה…
בשלב זה לא ברור כיצד תסתיים פרשה כבדת משקל זו, מה גם שב־2024 ייבחר להנהגת המדינה נשיא חדש, והרכב הפרלמנט עשוי להשתנות. אך קשה שלא להיזכר בנוסטלגיה בדברים שאמרה הילרי קלינטון ב־2009, אז מזכירת המדינה, בעקבות ביקור באינדונזיה: "…אם ברצונך לדעת אם אסלאם, דמוקרטיה, מודרניות וזכויות נשים יכולים להתקיים יחדיו, לך לאינדונזיה".
