בשלהי פברואר החלה הפסקת אש בסוריה. אף שהלחימה בשטח נמשכת חלה ירידה משמעותית בהיקף ההפצצות של המשטר ושל חיל האוויר הרוסי, והחיים בעיירות ובערים בעומק השטח שבשליטת המורדים הפכו למעט בטוחים יותר. בזכות זאת שבה תנועת המחאה העממית בסוריה לרחובות. חזרתן של הפגנות שקוראות לחירות, לרוב תוך שימוש בטרמינולוגיה לא-דתית, הציבה אתגר מהותי בפני ג'בהת א-נוסרה, זרוע אל-קאעדה בסוריה, וחידדה את המתחים הקיימים בין הארגון לבין האוכלוסיה הסורית.
האזרחים באזורים שבשליטת המורדים מנצלים את הרגיעה היחסית כדי לצאת לרחובות בקריאות המקוריות של ההתקוממות הסורית – הפלת המשטר והחלפתו בשלטון שיבטיח חירות לאזרחי סוריה, והם מניפים את דגלה של המדינה שקדם להפיכת הבעת'. דגל זה אומץ על ידי המפגינים בראשית ההתקוממות העממית בשנת 2011, אשר העידה על כוחם של ארגוני החברה האזרחית בסוריה, אך עם התדרדרותה למלחמת אזרחים איבדו פעילי האופוזיציה האזרחית את השפעתם.
הירידה בהיקף הלחימה והתחדשותן של ההפגנות מציבות אתגר מהותי בפני ג'בהת א-נוסרה: הארגון מצטיין בשדה הקרב, ואף זוכה על-כך להערכה בקרב חלקים באוכלוסיה הסורית, אך האידיאולוגיה הקיצונית שלו אינה זוכה לתמיכה עממית משמעותית. ההפגנות, המשקפות את הפער בין עמדותיה של האוכלוסיה לאידיאולוגיה של ג'בהת א-נוסרה, חושפות את הארגון בחולשתו.
זמן קצר לפני חידוש ההפגנות אסרה ג'בהת א-נוסרה את הנפת דגלה של ההתקוממות הסורית באזורים שבשליטתה במחוז אידליב. זאת משום שדגל הוא סמל לאומי, וארגוני הסלפיה הג'יהאדיה מחשיבים את הלאומיות המודרנית למעשה כפירה. אזרחי העיר אידליב התעלמו מהאיסור, וב-7 במרס יצאו לרחובות עם דגלה של ההתקוממות. שוטרים חמושים של ג'בהת א-נוסרה וקבוצה ג'יהאדיסטית נוספת בשם ג'ונד אל-אקצא חטפו את הדגלים מידי המפגינים, היכו אותם, עצרו עשרה מהם ושברו את מצלמותיהם של חמישה כתבים-אזרחים. הזעם הציבורי שכנע את הג'יהאדיסטים לשחרר את המפגינים תוך זמן קצר. חמישה ימים לאחר מכן ניסו לוחמים של ג'בהת א-נוסרה להשתלט על הפגנה גדולה נגד משטר אסד בעיר מַעַרַּת א-נועמאן שבמחוז אידליב.
מפגינים במערת א-נועמאן נגד לוחמי ג'בהת א-נוסרה: "אחד, אחד אחד, העם הסורי הוא אחד"
יום למחרת תקפו לוחמי ג'בהת א-נוסרה את המפקדות של חטיבה 13 של צבא סוריה החופשי, המונָה כ-1,700 לוחמים ונהנית מתמיכה של חדר פיקוד משותף של ארגוני מודיעין אזוריים וה-CIA בדרום טורקיה, במערת א-נועמאן. הם הרגו כמה מהלוחמים, עצרו אחרים והחרימו חלק מאמצעי הלחימה של החטיבה. זה היה האות למערכה מקיפה של ג'בהת א-נוסרה נגד החטיבה בעיירות אחרות באיזור אידליב בימים הבאים, שהבריחה רבים מלוחמי החטיבה לטורקיה.
זו אינה הפעם הראשונה שבה תוקפת ג'בהת א-נוסרה קבוצות סוריות חילוניות או מתונות הנתפסות כאיום על הדומיננטיות הג'יהאדיסטית בצפון סוריה. בספטמבר 2014 תקפו לוחמים של ג'בהת א-נוסרה את מורדי ה"חזית המהפכנית הסורית" בפיקודו של ג'מאל מערוף, שנתמכה על ידי סעודיה, וסילקו אותם מרוב צפון סוריה. בראשית השנה שעברה תקפו אנשי הג'בהה את "תנועת העמידה האיתנה", קבוצה מתונה שנהנתה מתמיכה של מדינות המפרץ וה-CIA, והביאו לפירוקה.
טענתה של ג'בהת א-נוסרה כי הקבוצות הללו מושחתות הייתה מוצדקת, בוודאי ביחס לכוחותיו של מערוף, אולם את הטענה הזו אפשר להפנות גם כלפי ג'בהת א-נוסרה עצמה. כך או אחרת, האוכלוסיה האזרחית הגיבה להתקפות על המורדים אז באורח מינורי מחשש לתגובתם של הג'יהאדיסטים, אך גם בשל השחיתות בקרב המורדים.
לעומת זאת, ההתקפה על חטיבה 13 גררה הפגנות יומיומיות נגד ג'בהת א-נוסרה במערת א-נועמאן. המפגינים הציתו את מפקדת ג'בהת א-נוסרה בעיר, חילצו בכוח את עצוריה של החטיבה, תלשו דגלים של הארגון הג'יהאדיסטי והציתו מחסום שלו מחוץ לעיר. בעקבות הביקורת הציבורית נסוגה ג'בהת א-נוסרה מהעיר. הפגנות נגד הארגון ונגד משטר אסד נערכו במספר עיירות במחוזות חלב ואידליב ובשכונת קאבון בדמשק.
זוהי תנועת המחאה העממית הגדולה ביותר נגד ג'בהת א-נוסרה מאז הקמתו של הארגון בשלהי 2011. שתי הסיבות העיקריות לכך הן הפרשנות המחמירה של ג'בהת א-נוסרה לחוקי השריעה באזורים שבשליטתה, בנסיון להתחרות בדאע"ש, והדימוי הנקי שיצא לאחמד אל-סעוד, מפקד חטיבה 13, כקפדן במיוחד בענייני שחיתות ותומך בעניים ובמשפחות שכולות, בייחוד באיזור מערת א-נועמאן.
אנשי ג'בהת א-נוסרה מבינים כי אם היקף הקטל בסוריה יירד בהתמדה יקטן כוח המשיכה של הארגונים הקיצוניים. לכן הם מעודדים את קבוצות המורדים השונות להגיב בתקיפות להפרות התכופות של הפסקת האש מצד משטר אסד, ובימים האחרונים נראה כי מאמציהם עולים בהצלחה. אולם קריסת הפסקת האש בסוריה תביא לפגיעה ביכולתם של תושבי המדינה למחות נגד המשטר ונגד הארגונים הג'יהאדיסטים גם יחד.
