לאחרונה ביקר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בסין. הביקור סוקר בהרחבה בתקשורת הממלכתית הסינית וזכה לכותרות ראשיות בכמה כלי תקשורת חשובים. בתקשורת הישראלית, כרגיל בביקורי בכירים ישראלים בסין, הביקור מוסגר כעניין עסקי-כלכלי. כך נוסחו גם הודעותיו של ראש הממשלה עצמו.
מעל מאה אנשי עסקים, נציגי חברות ונציגי האקדמיה הישראלית הצטרפו לביקור, ונחתמו בו מספר הסכמים כלכליים, כולל הסכם שיאפשר להביא לישראל עשרים אלף עובדים סינים לענף הבניה. האוצר מקווה כי ההסכם יביא לירידה במחירי הדירות ולשיפור בתנאי העבודה וזכויות העובדים בענף. נתניהו נפגש גם עם ראשי כמה מהחברות הגדולות בסין, כדוגמת עליבאבא, לנובו, באידו, פוסון ועוד, שחלקן השקיעו או שוקלות להשקיע בחברות ישראליות.
לפי דיווח של גולן חזני בעיתון "כלכליסט", אנשי העסקים הסינים התלוננו בפני ראש הממשלה על קשיי הביורוקרטיה הישראלית. התמקדותו של נתניהו בכלכלה הורגשה היטב כשאמר למארחו, ראש הממשלה הסיני לי קצ'יאנג, כי "ישראל היא השותפה הקטנה המושלמת עבור סין".
אולם, בעוד ראש הממשלה התגאה בהישגים הכלכליים של הביקור, כמה ממארחיו בסין, ובעיקר ראש הממשלה לי והנשיא, שי ג'ינפינג, התעקשו לדבר גם על נושאים מדיניים, ואמרו דברים שלאו דווקא נעמו לאוזניים ישראליות. בתדרוך לעיתונאים זרים שנערך בתחילת הביקור אמר דובר משרד החוץ הסיני כי סין תומכת בהסכם הגרעין עם איראן ובהקמת מדינה פלסטינית, והביע תקווה כי ישראלים ופלסטינים יוכלו להגיע לפתרון מדיני לסכסוך. נושא הגרעין האיראני עלה גם בפגישה בין ראש הממשלה לי ונתניהו, בה הובהר שסין תומכת בעסקת הגרעין. המסרים הללו אולי מאכזבים עבור נתניהו, אך זהו קו עקבי של סין מזה שנים רבות. איראן היא אחת משותפות הסחר העיקריות של סין במזרח התיכון, ונתפסת כמדינה אסטרטגית וחשובה יותר עבור סין מאשר ישראל.
בעבר התאפיינה סין בקו אנטי ישראלי מובהק. למשל, בנאום ראשון בעצרת האו"ם בשנת 1971, עם העברת המושב הקבוע במועצת הביטחון מטייוואן לסין, התייחס הנציג הסיני באו"ם דאז, צ'יאו גואנחואה, בהרחבה לזכויות הפלסטינים ואמר, כי "עצם טבעה של שאלת המזרח התיכון נעוץ בתוקפנות של הציונות הישראלית כלפי הפלסטינים ועמים ערביים אחרים". הטון השתנה במידה רבה מאז, וסין וישראל מקיימות קשרים דיפלומטיים מלאים מזה 25 שנה. כיום מבטאת המדיניות הסינית מעין איזון בין השאיפה לחזק קשרים עם העולם הערבי מחד ועם ישראל מאידך. אולם המחויבות לעצמאות פלסטינית, לפחות ברמה ההצהרתית, נותרה על כנה. הנשיא שי חזר ואישר אותה בנאומו בפני הליגה הערבית בקהיר בשנה שעברה.
נתניהו רשם בביקור הישגים בדמות חתימה על מספר הסכמים חשובים, אולם חשוב לבחון את יחסי שתי המדינות בהקשר רחב יותר של יחסי סין עם העולם. היחסים האלו, כמובן, מושפעים במידה רבה גם מבחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית, המעצמה הגדולה בעולם שסין שואפת, במידה רבה, להחליפה. השחקן השלישי במגרש המעצמות הוא רוסיה, שכנה ושותפה קרובה ואסטרטגית של סין.
מוקדם לומר אם יחסי רוסיה וסין ייפגעו בעידן טראמפ, שנראה כי הביא עמו התקרבות ביחסי ארצות הברית ורוסיה. עוד לפני השבעת טראמפ העירו כמה משקיפים, כי יתכן שהוא מנסה לעשות מהלך הפוך לזה שעשה הנשיא ניקסון בשנות השבעים; בזמנו חידש ניקסון את הקשרים עם סין אחרי יותר מעשרים שנות נתק, ביקר בבייג'ינג ונועד עם מאו דזדונג. המהלך תוכנן, בין השאר, לבודד את ברית המועצות. טראמפ, מאידך, מתקרב לפוטין ופתח את נשיאותו בהצהרות לוחמניות כלפי סין שרמזו על נכונותו לנקוט כלפיה קו קשוח בהרבה מזה שהפגינו קודמיו בתפקיד.
אלא שלעת עתה נראה כי יחסו של טראמפ כלפי סין דווקא מתמתן. יום לפני שנחת נתניהו בבייג'ינג הסתיים ביקורו של מזכיר המדינה האמריקני הנכנס, רקס טילרסון, בבירה הסינית – ביקור ראשון של בכיר מהממשל החדש. בהצהרתו הפומבית אישר טילרסון את מחויבותו של ממשל טראמפ לחיזוק הקשרים עם סין, ואף עשה זאת תוך שימוש ברטוריקה קבועה שנוקטים נציגי הממשל הסיני לתיאור הקשרים הללו. הדבר מחזק את ההערכות כי במגעים המוקדמים בין טראמפ לשי ג'ינפינג הייתה דווקא ידו של הנשיא הסיני על העליונה, וכי טראמפ מנסה כעת למתן את הרטוריקה הקשוחה שהשמיע כלפי סין טרם הבחירות ובתקופת המעבר.
נתניהו, כידוע, מנסה לקיים קשרים קרובים גם עם הצלע הרוסית של משולש המעצמות. במקרה של עימות מחריף עם סין קרבתו לטראמפ לא תתקבל בברכה, אך בנסיבות הנוכחיות היא דווקא עשויה להועיל. בכל מקרה, הפרשנים הישראלים צריכים לזכור שקשרי סין וישראל אינם מנותקים מרשת קשרים עולמית מסועפת, ויש לבחון אותם בהקשר היחסים הבינלאומיים של סין בכלל ומאמציה להעביר את מרכז הכובד העולמי מזרחה. חלק מההשקעות הסיניות בישראל, בעיקר בפרויקטים תשתיתיים גדולים כמו הנמלים והרכבת לאילת, מחובר היטב להשקעות הענק של סין ברשת דרכים ומסילות שתחצה את אסיה כולה.
נתניהו חובב החומות, שמקדם את הייחודיות היהודית, נפגש הפעם עם שי, קיסר בהווייתו, המנסה להקים מעין אימפריה עולמית רב-לאומית ומחוברת היטב שמרכזה בבייג'ינג.
