בתחילת החודש שעבר התקיים בבייג'ינג האירוע הפוליטי השנתי החשוב ביותר בסין – כינוס הפרלמנט הסיני (הקונגרס הלאומי העממי) ואישור תכנית חומש חדשה שמתווה את הכיוון הכלכלי של המדינה הענקית עד 2021. הקונגרס ציין שלוש שנים לעלייתו לשלטון של הנשיא הנוכחי של סין, שי ג'ינפינג.
שי נתפס כנשיא החזק והריכוזי ביותר שהיה לסין מזה כמה עשורים, אך בשבועות האחרונים נראה שצצים בקיעים בחזית התמיכה האחידה שממנה הוא נהנה עד כה בקרב האליטה השלטונית. זוהי תגובה מתבקשת לשינוי העמוק ששי מחולל במודל ההנהגה הסיני שהתפתח מאז מותו של מאו דזה דונג. השינויים הללו ראויים לתשומת לב, בין היתר משום שבעשורים האחרונים משמשת סין, במידה רבה, מודל למדינות ולמנהיגים שאינם מעוניינים לאמץ את המודל הדמוקרטי שהמערב מציע, כולל מנהיגים רבים במזרח התיכון.
שי ג'ינפינג נולד לתוך המפלגה הקומוניסטית הסינית. הוא בנו של שי ג'ונגשון, מבכירי הדור הראשון של המפלגה שלחם לצד מאו והחזיק לאחר מכן בכמה משרות מרכזיות בבייג'ינג. האב הודח בשנות ה-60 במסגרת טיהורים במפלגה, ובזמן מהפכת התרבות נשלח שי עצמו, כנער צעיר, לעבודת כפיים בכפר מרוחק. בשנות ה-80, לאחר שטוהר שמו של שי האב, הוא נחשב לאחד ממעצבי הרפורמות הכלכליות שהזניקו את סין קדימה. כאשר עלה בנו לשלטון סברו רבים כי הוא יהיה נשיא רפורמיסט גם במובן הפוליטי. שלוש השנים האחרונות הוכיחו את ההיפך הגמור.
מיד עם עלייתו לכס הנשיאות במרץ 2013 פתח שי בקמפיין נגד השחיתות שמטרתו המוצהרת הייתה "להילחם בטיגריסים כמו גם בזבובים", כלומר בכל דרגי השלטון מקטן ועד גדול. הקמפיין הזה ממשיך גם כיום ובמסגרתו הודחו, נשפטו ונאסרו אלפי פקידי ממשל וחברי מפלגה בכל הדרגים. לרבים ברור שמלחמתו של שי בשחיתות היא כיסוי לביצור כוחו, להפיכת הממשל לריכוזי יותר ולהדחת דמויות חזקות מדי שעלולות להוות איום עליו; ג'ואו יונגקאנג, אחראי שירותי הבטחון מטיל האימה של סין שנאסר בשנה שעברה, הוא הדוגמה הבולטת ביותר לכך.
ועדיין, הקמפיין של שי למאבק בשחיתות פופולרי מאד בציבור הסיני, משום שניצול כוח והתעשרות מסחררת של פקידי ממשל על חשבון האוכלוסיה הפכו למכת מדינה של ממש בעשורים האחרונים, עם הדהרה של סין קדימה ושפע ההזדמנויות הכלכליות שנוצרו. כך, מיצובו של שי כלוחם בשחיתות עשה הרבה כדי לבצר את כוחו כמנהיג הפופולרי ביותר בסין מאז דנג שיאופינג.
בעידן שאחרי מאו הפכה סין בהדרגה לדגם חדש של מדינה אוטוריטרית המכונה לעתים "דיקטטורה ללא דיקטטור". בשני העשורים האחרונים, תחת הנשיאים האפרוריים יחסית ג'יאנג דזמין וחו ג'ינטאו, מוסדה שיטה שבה הנשיא (שהוא גם יו"ר המפלגה הקומוניסטית) ממונה לשתי תקופות כהונה בנות חמש שנים ומפנה את מקומו אחרי עשור. מגבלה על כהונה היא חסרת תקדים במשטרים לא דמוקרטיים והכניסה מידה רבה של יציבות למערכת, אך הערך הסמלי של המגבלות הללו חשוב אף יותר, משום שהן מאותתות שהמנגנון – שליטת המפלגה – הוא החשוב, ולאו דווקא העומד בראשו.
שי עדיין לא סטה במפורש מהדרך הזאת, אולם מאז שנבחר הוא מטפח תדמית "עממית" פופוליסטית וקרובה להמונים, ומכוון את מוסדות המדינה להאדיר את שמו בצורה שמזכירה ספק את הפופולריות של מנהיגים נבחרים בדמוקרטיות ספק את פולחן האישיות המאואיסטי. כך, למשל, החלה ב-2014 תופעה של "אזרחים רגילים" שמפרסמים שירי תהילה למנהיג. אפשר גם לראות את הפרופיל הציבורי של אשת הנשיא, פנג לי יואן, זמרת מפורסמת וזוהרת שנאמה בספטמבר באו"ם על חשיבות החינוך, בהשוואה לנשותיהם של הנשיאים הקודמים (מאז מאדאם מאו, מובילת מהפכת התרבות) שבקושי הופיעו בציבור. מופע הטלוויזיה המסורתי, אשר מרתק מאות מליוני סינים למסכים בזמן ראש השנה הסיני, הגיע השנה עם מסר בוטה וחריג של הערצה למנהיג וספג ביקורת חריפה.
לצד יזמות גדולות ושאפתניות כמו "תכנית החגורה והדרך" (או דרך המשי החדשה) ומעורבות גדולה יותר של סין בעניינים בין-לאומיים מוביל שי מדיניות פנים נוקשה, ששחקה בתוך שנתיים הישגים הדרגתיים שכוחות רפורמיסטיים השיגו במשך יותר מעשור. בנוסף למאבק בשחיתות מוביל משטרו של שי רדיפה של דיסידנטים, עיתונאים, אמנים ומבקרים שלא נראתה מאז דיכוי הפגנות כיכר טיאנאנמן ב-1989. המנהיג הבהיר לתקשורת הסינית כי תפקידה לשרת את המפלגה, ממש כמו בימי מאו, ותגובתם החריפה של אנשי תקשורת אמיצים צונזרה במהירות. שירותי הבטחון הסיניים שלחו את ידם הארוכה אפילו להונג קונג, שאמורה ליהנות ממעמד אוטונומי, ובצעד חסר תקדים חטפו משם, וגם ממדינה זרה, תאילנד, עובדי הוצאת ספרים שעל פי המדווח עמדה לפרסם ספר סנסציוני על רומנים מחוץ לנישואים של המנהיג.
הפרופיל הגבוה של הנשיא שי מעורר מחלוקת פנימית, ולשי לא חסרים מתנגדים גם בתוך המפלגה. בשבועיים האחרונים התפרסמו בסין שני מסמכים יוצאי דופן: מכתב שקורא להתפטרותו של שי, שנכתב לכאורה בידי חברי מפלגה, ומכתב עקיף יותר (תרגום לאנגלית כאן) שפרסמה המפלגה עצמה ומזכיר פתגם לפיו "דובר אמת אחד עדיף ממאה אומרי הן"; במלים אחרות, המפלגה קוראת לשי להישמע לביקורת במקום לחסום ולדכא אותה. מוקדם להעריך אם ניצני הביקורת הפנימית הזו יתפתחו לתנועה רצינית שתסכן את מינויו של שי לכהונה שניה בעוד שנתיים, אולם עתה כבר ברור כי מודל המנהיגות הסיני שוב מתעצב מחדש.
