היחסים המסלימים בין רוסיה לבין ארצות הברית, לנוכח מלחמת האזרחים בסוריה ושִברהּ ולנוכח המתרחש במלחמת האזרחים באוקראינה, העלו את רף המתיחות בין שתי המעצמות למצב המזכיר את שיאי המלחמה הקרה בשנות ה-60 וה-70. בחודש האחרון אף החריפה רוסיה את הטון ואיימה, באופן בוטה או מרומז, להשתמש בקלף הגרעיני כאמצעי זמין ומיידי באירופה ובמזרח התיכון.
בחודש שעבר הודיעה רוסיה על הקפאת הסכם עם ארצות הברית מתחילת שנות ה-2000 לדילול מאגרי פלוטוניום מועשר, המשמש חומר בקיע המתאים לייצורם של כלי נשק גרעיניים. רוסיה העבירה טילים בליסטיים היכולים לשאת ראשי נפץ גרעיניים למובלעת קלינינגרד, הנמצאת בין פולין וליטא בחופי הים הבלטי, באיום בוטה על מדינות סקנדינביה ומערב אירופה החברות בארגון נאט"ו. פקידים רוסיים אף איימו כי ינהגו באופן דומה במזרח התיכון, כמענה לטילים הגרעיניים הבליסטיים של ארצות הברית המוצבים בבסיס אינצ'רליק במזרח טורקיה. כאשר נורבגיה הודיעה כי תוצב בתחומה יחידה של חיילי מארינס איים יושב ראש ועדת החוץ בפרלמנט הרוסי כי במקרה של עימות צבאי כולל עם המדינות החברות בנאט"ו לא תהסס רוסיה להשתמש ב"נשק אסטרטגי" נגד יעדים בנורבגיה.
המהלכים הרוסיים אינם זרים לאסטרטגיה הסובייטית מימי המלחמה הקרה, אז הונעו כלי נשק גרעיניים לזירות חדשות, והושמעו איומים ישירים או עקיפים להשתמש בנשק גרעיני, כאמצעי מקובל להשגת יעדים במדיניות החוץ והביטחון. בנובמבר 1956 שלח ראש הממשלה הסובייטי, ניקולאי בולגנין, איגרת לראש ממשלת ישראל דוד בן גוריון ובה איום מרומז בשימוש בנשק גרעיני. לאיגרת היה תפקיד מרכזי בהחלטתו של בן גוריון להסיג את כוחות צה"ל מחצי האי סיני, שנכבש על ידם ב"מבצע קדש". בקיץ 1962 הוצבו בקובה טילים בליסטיים סובייטיים המסוגלים לשאת ראשי נפץ גרעיניים, בתגובה להצבת טילים בליסטיים גרעיניים אמריקניים בטורקיה. המשבר הסתיים בסיכום בין שתי המעצמות שעל פיו תפרק ברית המועצות את בסיסי הטילים ותסיג את הטילים הבליסטיים מקובה, וארצות הברית תפנה את הטילים הבליסטיים הגרעיניים מטורקיה.
הצבה של נשק גרעיני רוסי במזרח התיכון בעידן הנוכחי תהיה לא רק קריאת תגר דרמטית, ראשונה מסוגה מאז המלחמה הקרה, על הנוכחות וההשפעה האמריקנית במזרח התיכון, אלא גם נדבך נוסף בביסוס הנוכחות וההשפעה הרוסית בסוריה ובמצרים, שהיו בעלות הברית הערביות הקרובות של ברית המועצות. רוסיה, כדאי לזכור, משתמשת בשנים האחרונות באופן אינטנסיבי גם בקלף הגרעיני האזרחי במזרח התיכון. בשנה שעברה היא חתמה על הסכמים עם מצרים וירדן להקמתם של לפחות שישה כורים גרעיניים (ארבעה במצרים ושניים בירדן) לצרכי ייצור חשמל ולשימושים אזרחיים-מדעיים נוספים. עם ערב הסעודית חתמה רוסיה על הסכם הבנות לניהול תוכנית הגרעין האזרחית של המעצמה הסונית.
אם אכן תכניס רוסיה נשק גרעיני למזרח התיכון, מדינות כמצרים, ערב הסעודית וטורקיה עלולות לבקש נשק כזה גם לעצמן. אף שרוסיה איננה מעצמה עוינת להן, הנשק שהיא תכניס יגביר את האלימות, אי-היציבות ואי-הוודאות הקיימים ממילא באזור. גם בישראל אולי ייערך עיון מחודש במדיניות העמימות המסורתית שלה.
