"האביב הערבי הפך לחורף אסלאמי", "העולם הערבי צועד אחורה". אמירות מסוג זה מושמעות באוזני לא אחת ומשקפות הלך רוח רווח בתקשורת העולמית, ובמיוחד הישראלית. כמי שעוסקת במחקר מדיני וחברתי-תרבותי של העולם הערבי, בדגש על מדינות המגרב, אני מבקשת לקרוא עליהן תגר.
שמי אילת לוי, בת 36 מתל-אביב. אני בוגרת תואר שני בלימודי המזרח-התיכון ואפריקה של אוניברסיטת תל-אביב, עובדת כחוקרת במרכז המחקר של משרד החוץ ומשמשת כותבת אורחת בכתבי העת של מרכז משה דיין ("אפריקיה" ו"צומת המזרח התיכון"). במסגרת עיסוקי המחקרי אני נחשפת לתמונה מורכבת על העולם שסביבנו. מדינות ערב השונות חוות את הטלטלה האזורית בצורה שונה, ורק מיעוטן קרס. במרחב הצפון-אפריקני, שכמעט ואינו זוכה להתייחסות בשיח הישראלי, מתרחשים תהליכי דמוקרטיזציה. החברה האזרחית בעלת השפעה רבה, ומתקיימים שיתופי פעולה מעניינים בין כוחות חילוניים לכוחות אסלאמיים.
מעבר לכך, במגרב, כמו גם באזורים אחרים בעולם הערבי, מתרחשים דברים רבים זולת שינויים פוליטיים, עליית גורמים רדיקלים או סכסוכים בין מדינות, אך האזרח הישראלי, למרבה הצער, כמעט שאינו נחשף להם. ארגוני נשים ואקטיביסטיות בודדות מובילות בהדרגה לשינויים משמעותיים במעמד האישה, הרשתות החברתיות מאפשרות שיח פתוח וביקורתי יותר בקרב צעירים וצעירות, ובמדינות לא מעטות ישנה פעילות שוקקת בתחומי התרבות והאומנות.
מרוקו ותוניסיה, למשל, הן מוקדים של פסטיבלים בין-לאומיים לקולנוע ולמוסיקה בשלל סגנונות, המביאים לידי ביטוי את מגוון הזהויות והתרבויות באזור המגרב – הערבית, האפריקנית, הים-תיכונית, הברברית/אמאזיע'ית וגם זו היהודית. הזיקות שבין פוליטיקה לתרבות במרחב הצפון-אפריקני מרתקות אותי במיוחד, ובימים אלה אני שוקדת על גיבוש הצעת מחקר העוסקת בנושא זה.
כעמיתת מחקר בפורום לחשיבה אזורית בשנה החולפת ניתחתי סוגיות הנוגעות לנשים ולמגדר, דוגמת מצב קהילות הלהט"ב במדינות ערב, שאלת כיסוי הראש הרצוי במרוקו, ומעמד הנשים המתקדם בתוניסיה. זאת, במקביל לניתוח חברתי-פוליטי של השפה כזירת מאבק במגרב, תהליכי דמוקרטיזציה ופיוס לאומי ומפגני מחאה כלכלית-חברתית במדינות שונות.
בשנה הקרובה אבקש להתמקד בנושאי חברה ותרבות במגרב ובעולם הערבי. זאת, בין היתר, תוך ניסיון להשוות ולבחון את הזיקות בין החברות הללו לבין החברה הישראלית בהקשרים שונים. אבחן את סוגיית הרב-תרבותיות במרוקו, את המאבק להכרה בזהות הברברית/אמאזיע'ית במדינות המגרב בהשוואה למאבק המזרחי בישראל, את מאפייניו של האסלאם הצופי הרווח בצפון-אפריקה והאתגר מכיוון תהליכי ההקצנה הדתית, את מצב החינוך בעולם הערבי ונושאים נוספים שאינם נמצאים על סדר היום האקדמי או התקשורתי בישראל.
במסגרת העיסוק שלי בחברות הערביות הצפון-אפריקניות אני מגלה כל יום מחדש עד כמה רב הדמיון על השוני בינן לבין החברה הישראלית. קשיים הנובעים מיוקר המחייה, פערים בין פריפריה למרכז, זיקה הדוקה לדת ולמסורת מצד אחד אל מול חילוניות והשפעות גלובאליות מצד שני – אלה הם הנושאים המרכזיים המעסיקים את תושבי האזור, כפי שמשתקף באמצעי התקשורת ובתרבות הפופולארית, בדיוק כפי שהם מעסיקים את הישראלי הממוצע הרבה יותר מאשר נושאי ביטחון ואסטרטגיה.
התבוננות מ"למטה למעלה", קרי ניתוח חברתי-תרבותי, במקום ההתבוננות ההפוכה, הנפוצה כל כך במחוזותינו, עשויה לסייע להבנה טובה ושלמה יותר של המרחב המזרח-תיכוני כולו, למציאת חיבורים "בינינו" ל"בינם" ואולי גם להבנה טובה יותר שלנו את עצמנו.
