כשבועיים לאחר כניסתו לבית הלבן, לאחר ניסוי בטיל בליסטי שביצעה איראן, צייץ טראמפ: "איראן נמצאת תחת אזהרה רשמית". בחלוף ארבעה וחצי חודשים מאז אותו ציוץ, המדיניות האמריקאית לא השתנתה באופן משמעותי. אמנם הקונגרס האמריקני עושה מאמצים להטיל סנקציות חדשות על המשטר בטהראן, אך בחינה קפדנית של מדיניותה הצבאית והדיפלומטית של ארצות הברית במקומות בהם לאיראן יש השפעה ניכרת מראה כי אין שינוי רדיקלי במדיניות האמריקנית.
בתימן, לדוגמא, שם איראן מסייעת למורדים החות'ים בנשק ואימונים, לא השתנה הרבה. בארצות הברית התקיימו דיונים כיצד ניתן לסייע לערב הסעודית להפעיל לחץ על החות'ים, ובכך לצמצם את השפעתה של איראן, אולם עד כה לא קרה דבר. יתר על כן, בהשוואה למקומות אחרים במזרח התיכון, איראן ממילא אינה מושקעת באופן משמעותי בתימן. גם אם ארצות הברית וערב הסעודית תצלחנה לצמצם את כוחן של משמרות המהפכה האיראניים במדינה, לא בהכרח יעלה בידן לבלום את ההשפעה האיראנית באזור.
בסוריה, בה נוכחותה של איראן היא המאיימת ביותר על ישראל, נראה היה כי עומד להתרחש שינוי באסטרטגיה האמריקנית, אך נכון לרגע זה נראה כי מדובר בתגובות נקודתיות ולא בשינוי מדיניות של ממש. בחודש האחרון תקפה ארצות הברית מיליציות שיעיות הנתמכות על ידי איראן, לאחר שאלו איימו על כוחות מקומיים הנתמכים על ידי האמריקאים במלחמה נגד דאע"ש. בשבוע שעבר אף הפיל חיל האוויר האמריקני מטוס סורי שאיים על הכוחות הכורדיים בצפון-מזרח סוריה – פעולה צבאית שממשל אובמה ככל הנראה לא היה נוקט בה. כל הפעולות הללו נגד המשטר הסורי והמיליציות הנתמכות על ידי איראן הן משמעותיות, אך לא נראה שהן חלק משינוי אסטרטגי. הן נועדו להגן על כוחות הקרקע הנתמכים על ידי ארצות הברית.
במאמר שפורסם לאחרונה במגזין Foreign Policy נכתב כי שני בכירים במועצה לביטחון לאומי האמריקנית ניסו לדחוף לפעולות נרחבות יותר נגד איראן בסוריה, אך הרעיון נפסל על ידי שר ההגנה האמריקאי וראש המטות המשולבים הנהנים מהשפעה גדולה על עיצוב המדיניות האמריקנית במזרח התיכון. הפנטגון אף יצא בהודעה רשמית שעל פיה אין לארצות הברית כל כוונה להילחם בכוחות שתומכים במשטר הסורי, אלא אם כן הם יתגרו בה. מכאן, כי ארצות הברית אינה עושה דבר משמעותי לבלימת האיראנים בסוריה, גם במקרים שעלולים להוות איום על ישראל.
גם בעניין חזבאללה לא השתנה הרבה מאז שאובמה עזב את הבית הלבן. אמנם טראמפ הזכיר בנאומו בישראל את איום הטילים של ארגון הטרור הלבנוני, אך לא נראה שממשל טראמפ פועל יותר מממשל אובמה כדי להחליש את הארגון. בסוריה ארצות הברית אינה פועלת נגד חזבאללה, ובלבנון, מעבר לסנקציות בודדות, לא ביצע הממשל החדש אף פעולה משמעותית.
שאלת מיליון הדולר היא עתידו של הסכם הגרעין עם איראן. אנשים בסביבתו של טראמפ, ואולי אף הוא עצמו, מעוניינים בביטול ההסכם – מהלך שלפי בכירים במערכת הביטחון הישראלית דווקא עלול לפגוע בישראל. אותם בכירים טוענים כי ההסכם החתום הוא עובדה קיימת, וכי על ישראל לנצל את חלון הזמנים כדי להתכונן טוב יותר למקרה שחלק מההגבלות יוסרו. עוד הם טוענים, כי אם ארצות הברית תיסוג מההסכם עכשיו, ללא תמיכתן של מעצמות אחרות, יהיה קשה ליצור שוב קואליציה בינלאומית שתאכוף סנקציות נגד איראן. כך, איראן תוכל להאשים את ארצות הברית בכישלון ההסכם ולהתקדם בזהירות עם תכנית הגרעין שלה. עם זאת, שר ההגנה ומזכיר המדינה האמריקאים, יחד עם בכירים אמריקאים אחרים, אינם מעוניינים בביטול ההסכם, ולכן יש סיכוי משמעותי שהוא יישאר על כנו.
לסיכום, נראה כי מדיניותו של ממשל טראמפ כלפי איראן אינה שונה באופן משמעותי עד כה בהשוואה למדיניותו של ממשל אובמה. תומכי טראמפ ודאי יאמרו כי הרטוריקה של הבית הלבן השתנתה, ויצביעו גם על התקיפות האחרונות של ארצות הברית בסוריה כעדות לשינוי במדיניות ביחס לאיראן. אולם אלה הם מהלכים נקודתיים ולא שינוי אסטרטגי ממשי, מה גם שכמעט כל התקיפות המדוברות היו תוצאה של החלטות צבאיות בשטח ולא של הוראה מוושינגטון.
בכירים בבית הלבן טוענים כי המדיניות החדשה עדיין בשלבי עיצוב וגיבוש. כך או אחרת, לרטוריקה הישראלית על ה"קו הקשוח" של ממשל טראמפ ביחס לאיראן אין על מה לסמוך בשלב זה.
נדב פולק הוא עמית מחקר לשעבר במכון וושינגטון בארצות הברית ובוגר לתואר שני ביחסים בינלאומיים מאוניברסיטת פרינסטון
