פעולות הטרור האחרונה בברצלונה שבו והזכירו עד כמה פגיעים אתרי תיירות בעולם ועד כמה גבוהה המוטיבציה של מפגעים להכות בהם. פגיעה באתרי תיירות מהווה זה מספר עשורים את היעד המבוקש ביותר למתקפת טרור מבחינת יחסי עלות-תועלת. בניגוד לשדות תעופה ומתקני מדינה, שהיוו יעדים מובילים למתקפות טרור עד שנות ה-80׳ של המאה הקודמת, אתרי תיירות מהווים מטרה נוחה בהרבה עקב תחלופת אנשים גבוהה ורמת אבטחה נמוכה יחסית. כך, הפיגועים בלוקסור ב-1997, בעקבותיהם רוקנה מצרים באחת מתיירים ביוזמת המדינה, הם בין ההישגים הגדולים ביותר של ארגוני האסלאם הרדיקלי נגד תעשיית התיירות העולמית, ונגד מדינה מסוימת בכלל.
הפגיעה בעקבות אירועים כאלו היא כפולה: כלכלית ומורלית. מצד אחד, פיגוע באתר תיירות מרכזי מסב נזק כלכלי משמעותי, קל וחומר במדינה כמו ספרד שתעשיית התיירות מהווה מעל חמישה אחוזים מכלכלתה. מצד אחר, המכה לסמלי הקפיטליזם העולמי ולתחושת הקהילתיות הגלובאלית, והסיקור החדשותי הגבוה של אירועים מסוג זה, מעצימים את האימה ומסבים פגיעה מוראלית קשה, שבתורה פוגעת בצמיחה הכלכלית.
למרות כל זאת, אירועי הטרור המתרבים באירופה מצד תאים של דאע״ש ומפגעים בודדים, עליהם לקח הארגון אחריות בדיעבד, לא מצליחים לערער את צמיחתה של תעשיית התיירות, לא העולמית ולא האירופית.
רצונם של ארגוני טרור לפגוע מבחינה כלכלית במדינות אינו חדש. מטרתה של האסטרטגיה הזו היא התשה מתמשכת והחלשת המוטיבציה של המדינות לנהל מאבק נגדי, בשל העלויות הגבוהות הכרוכות בכך. כך למשל, יש כלכלנים שניתחו את פיגועי ה-11 בספטמבר בניו יורק במונחים של השקעה כלכלית מוצלחת. דוגמה נוספת היא ירי הרקטות הזולות מרצועת עזה על ישראל, אשר מפעילה נגדן את מערכת כיפת ברזל היקרה.
פיגועי הטרור הקשים שאירעו באירופה בשנתיים האחרונות אמנם השפיעו על התנהלותן של מדינות האיחוד האירופי ועל מערכות הבחירות בהן, אולם תעשיית התיירות האירופית ממשיכה לצמוח ולשבור שיאים בכל שנה. תעשיות התיירות במערב אירופה, שהן הוותיקות בעולם, מבוססות על מדיניות סדורה ומוצבות גבוה מאוד בסדר העדיפויות הלאומי. סך ההכנסות הישירות מתיירות לשנת 2016 בכלל מדינות אירופה הוא מעל 600 מיליארד דולר, מתוכם קרוב ל-500 מיליארד שנכנסו למשקי מדינות האיחוד האירופי.
מדינות האיחוד האירופי למדו כי הגורמים העיקריים המביאים לשגשוג התיירות הם מדיניות מאקרו-כלכלית ומדיניות תיירות תחרותית אך אחראית. אירועי טרור בודדים, גם אם חמורים מאוד כמו בתיאטרון הבטקלאן בפאריס או באצטדיון במנצ׳סטר, יכולים לפגוע בתעשיית התיירות באופן שולי או זמני. גם תעשיית התיירות של תורכיה (שלפי ארגון התיירות העולמי נחשבת לחלק מאירופה, יחד עם ישראל), שספגה פגיעות חמורות ביותר בשנתיים האחרונות, החלה להראות סימני התאוששות.
בניגוד למיתוס הרווח לגבי פיגועי ה-11 בספטמבר, הפגיעה שחלה בעקבותיהם בתעשיית התיירות העולמית היא דרמטית, אך קצרת טווח. זו ממילא דשדשה באותה שנה עקב משבר הדוט-קום, וחזרה לצמוח בשנת 2002. הירידה המשמעותית היחידה בתעשיית התיירות העולמית מסוף מלחמת העולם השנייה הייתה ב-2009 בעקבות משבר הסאב-פריים. רק מלחמות מתמשכות, כמו במקרה של מדינות יוגוסלביה לשעבר בשנות ה-90׳ או בסוריה (שהייתה אחת מתעשיות התיירות הצומחות במזרח התיכון בעשור הקודם) בחמש השנים האחרונות, מחריבות תעשיות תיירות כליל.
סיקור הפיגועים באירופה באמצעי התקשורת הישראליים, המצייר תמונה של יבשת שלמה השוקעת בכאוס, הוא קרתני ואפוקליפטי, ובלבו תקווה ל"זיהוי סופי" של הצדדים ה"טובים" וה"רעים". הטרור מצד האסלאם הרדיקלי מצדיק כמובן טיפול יסודי, ולעתים כלים חדשים. אולם הוא רחוק מלהסב נזק משמעותי לתעשיות התיירות של מדינות אירופה. לעת עתה, הדחף האנושי לצרוך את מוצרי התעשיות הללו חזק בהרבה מהפחד שמצליחים לזרוע ארגוני הטרור.
