ושוב, בית שרוף ורהיטים חרוכים בדומא. בליל ה-19 במרץ הוצת ביתו של אבראהים דואבשה, עד הראיה היחיד להצתה של משפחת דואבשה ביולי אשתקד, שהביאה למותם של זוג הורים, עלי וריהאם, ושל בנם הפעוט עלי. הפעם לא רוססו כתובות גרפיטי על הקירות. המשטרה וצה"ל פתחו בחקירה, שבסופה קבעו המשטרה והשב"כ כי לא מדובר בהצתה.
אולם הפלסטינים לא המתינו בנשימה עצורה לתוצאות החקירה. משרד התקשורת הפלסטיני מיהר לגנות את מעשה השריפה כ"טרור כפול," והאיץ בעיתונאים פלסטינים לא להבין את הגירסה הישראלית כפשוטה. תגובת ישראל, טען המשרד, מעידה על כוונה לשחרר את "שופך הדמים" (עמירם בן אוליאל, החשוד העיקרי ברצח משפחת דואבשה). גם צאא'ב עריקאת, ראש מחלקת המשא ומתן ברשות הפלסטינית, גינה את המעשה ורמז על ניסיון של התוקפים להעלים ראיות או להפחיד את העד המרכזי. עריקאת תקף את רשויות החוק בישראל על נטייתן לשחרר למעצר בית חשודים במעשים חמורים נגד פלסטינים.
הגינויים הרשמיים חוזרים על עצמם, אך הפתרונות האמתיים שהרשות הפלסטינית יכולה להציע נשמעים חלולים מתמיד, והחיצים באשפת האיומים שלה נגמרו כבר מזמן. שריפת הבית בדומא, יהא מקורה אשר יהא, ממחישה את חולשתה ואזלת ידה של הרשות הפלסטינית מול התנכלויותיהם של המתנחלים ברחבי הגדה המערבית.
עריקאת קרא לקהילה הבין-לאומית להתערב ולהעניק "הגנה" לפלסטינים, אך כתמיד נמנע מלפרט באיזו הגנה מדובר: כוחות או"ם? כוחות נאט"ו? מתוקף איזה מנדט חוקי? הדברים נותרו בעלמא. בראיון לאתר החדשות מען דיווח איש צוות המשא ומתן לשעבר וחבר הועד המרכזי של פתח בהווה, מוחמד אשתייה, כי מנגנוני הבטחון הפלסטינים קיימו לאחרונה דיון בו דנו בהפסקת התאום הבטחוני עם ישראל, כצעד של ענישה על כניסתם של כוחות צה"ל באופן שגרתי לשטחי הרשות הפלסטינית. "עידן המו"מ הסתיים ללא שוב," אמר האיש שישב לשולחן הדיונים עם ציפי לבני למשך תשעה חודשים החל מ-2013. "זה לא שאנחנו נמנעים מכך, אלא שנתניהו אינו פרטנר."
החרה החזיק אחריו דובר פתח אוסאמה אל-קואסמי, שבעקבות התקיפה בדומא קבע כי "העם הפלסטיני לא ירים דגל לבן" וכי הוא "מסוגל להגן על עצמו." אך מתחת לסיסמאות הבומבסטיות מסתתרת אמת פשוטה: העם הפלסטיני בגדה אינו מסוגל כלל להגן על עצמו. ראש מועצת הכפר דומא, עבד אלסלאם דואבשה, אף טען בתוקף באתר מען כי ועדות ההגנה של הכפר – שהוקמו כמעין משמר אזרחי כדי להגן על התושבים מפני התקפות מתנחלים – לא קיבלו כל סיוע לוגיסטי או כלכלי מהרשות הפלסטינית.
"מאז תאריך 31.7.2015 שלחנו מכתב רשמי למשרד לענייני גדר והתנחלויות ובו דרשנו רכבי כיבוי, פנסי יד, אפודים לאנשי השמירה, ומכשירי קשר. אך דבר לא הגיע אלינו עד כה," הלין דואבשה. "אני לא חושב שמה שאנחנו מבקשים זה הרבה עבור כפר שסובל מהתקפות מתנחלים באופן יומיומי."
התסכול של דואבשה, והביקורת הגלויה אותה הוא משמיע בכלי תקשורת פלסטיני מרכזי, אמורים להדאיג גם את מקבלי ההחלטות בישראל, שאחד מהם הזהיר לאחרונה מפני הירידה בלגיטימציה של הרשות הפלסטינית ואפשרות קריסתה.
אך נראה כי לממשלת ישראל יש זמן. בראיון שערכתי עם יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין בעת ביקורו בלונדון בתחילת החודש היה בכיר הליכוד מודאג יותר מהתקפותיו המילוליות של אבו-מאזן נגד ישראל מאשר מאפשרות קריסתה.
"אנחנו מבינים את משמעות קריסת הרשות הפלסטינית. אנחנו לא רוצים הנהגה נוסח חמאס בעזה ביהודה ושומרון," אמר, בהוסיפו כי אבו-מאזן אינו מעריך די הצורך את התמיכה הישראלית בשלטונו.
"הם לא צריכים לקחת כמובן מאליו את שיתוף הפעולה הזה," הוסיף אדלשטיין. "הם צריכים לשנות את דרכם וזה תהליך ארוך […] אין ארוחות חינם, והם צריכים לעבוד כדי להבטיח את עתידם. הם לא יכולים לנוח על זרי הדפנה ולצפות שישראל תשמר אותם כממשלת בובות. ימיהן של ממשלות בובות חלפו מן העולם."
