בסוף אוקטובר הודיע דובר משמרות המהפכה כי בקרוב יחל הארגון בהקמת בסיסים אזוריים ברחבי איראן לשם קידום מיזמי פיתוח במחוזות. "הבסיסים יוקמו בהתאם להחלטת המנהיג העליון על פיתוח וקידום אזורים מרוחקים ונחשלים במדינה, וכן לשם יצירת ביטחון ציבורי ואספקת שירותים נוספים לאזרחים במחוזות", אמר הדובר. מפקדי משמרות המהפכה במחוזות הונחו על-ידי מפקד משמרות המהפכה, מוחמד-עלי ג'עפרי, להקים בסיסים אלה תוך ניצול ניסיונו של תאגיד הבינוי של הארגון, "ח'אתם אל-אנביאא'".
ימים ספורים קודם לכן הצהיר מפקד התאגיד כי אין לאיראן צורך בהשקעות זרות מחו"ל משום שיש בידיה משאבים מקומיים מספקים. "אם האזרחים היו משקיעים את כספם בכלכלה במקום להפקידו בבנקים, לא היה צורך למשוך הון זר", אמר עבאדוללה עבדוללהי. הוא ציין כי אף אחד אינו מתנגד להגעת זרים לאיראן או שולל שיתוף פעולה עימם, אך היוזמה חייבת להישאר בידי הצעירים האיראנים ואסור שייווצר מצב שבו צעירים משכילים נאלצים לעבוד תחת זרים. עבדוללהי הזכיר כי גם מדינות אירופה השתמשו לאחר מלחמת העולם השניה בכוחות צבאיים לשיקום ארצותיהם, ואיראן צריכה לנצל את היכולות הטמונות במשמרות המהפכה. תאגיד "ח'אתם אל-אנביאא'" גייס, לדבריו, 1,400 צעירים באוניברסיטאות לעבודה בחברות הפועלות במסגרתו.
הצהרות אלה מהוות ביטוי נוסף לנחישותם של משמרות המהפכה למנוע כל פגיעה אפשרית באינטרסים הכלכליים של הארגון בעקבות הסרת הסנקציות הכלכליות וכניסתן הצפויה של חברות זרות למשק האיראני. על-פי הערכות שונות, חולשים משמרות המהפכה על 20 עד 40 אחוזים מהכלכלה האיראנית באמצעות מאות חברות הפועלות בתחומי האנרגיה, הבינוי, התחבורה, המחצבים, הרכש, התקשורת והבנקאות.
מעורבותם של משמרות המהפכה בכלכלה העמיקה מאוד תחת משטר הסנקציות שהביא להפסקת פעילותן של חברות מערביות באיראן. שליטת הארגון בכלכלה מאפשרת לו לממן את פעילותו הצבאית באיראן ומחוצה לה, לספק רשת של חברות-קש שיכולות לשמש את המשטר במאמצי הרכש שלו (כולל בתחומים צבאים וטכנולוגיים רגישים) ולבצר את מעמדו הפוליטי.
לאחר ניצחונו של חסן רוחאני בבחירות לנשיאות בקיץ 2013 גברו הקולות באיראן שדרשו להגביל את מעורבות משמרות המהפכה בכלכלה. בראשית אוגוסט 2013 הזהיר חבר המג'לס לשעבר, אחמד תואכולי, מפני הפיכתם של אנשי צבא לבעלי עוצמה כלכלית מופרזת וקרא לממשלה לקבל "החלטה נחושה" בנוגע לנוכחותם הגוברת של הכוחות המזוינים בכלכלה.
ימים ספורים לאחר מכן פרסם האתר "אלף", המזוהה עם תואכולי, מאמר פרשנות שבו הגדיר את חדירת הכוחות המזוינים לכלכלה כ"אם כל המחלות". זאת משום שהדבר מחייב גיוס תמיכה פוליטית, קידום חקיקה והענקת הטבות, ההופכים את הממסד הצבאי-בטחוני למתחרה כלכלי בלתי-הוגן של המגזר הפרטי. כדוגמא להשפעתם הגוברת של הכוחות המזוינים בכלכלה הביא "אלף" את השליטה שהשיג תאגיד הקשור למשמרות המהפכה בספטמבר 2009 בחברת התקשורת האיראנית. שליטה זו התאפשרה באמצעות זכיית התאגיד בעסקה שבמסגרתה הונפקו בבורסה בטהראן 50% ממניות החברה בתוספת מניה אחת.
יוזכר, בהקשר זה, כי בדו"ח שפרסם מרכז המחקר בפרלמנט האיראני בינואר השנה צוינה מעורבותם של גופים ממשלתיים וממשלתיים למחצה (במשתמע, משמרות המהפכה וקרנות איראניות גדולות שבשליטת המשטר) בניהול חברות כלכליות גדולות כאחד הגורמים המסכנים השקעות זרות באיראן, החיוניות לפיתוחה הכלכלי בעידן שלאחר הסרת הסנקציות.
בתגובה לביקורת הגוברת טענו בכירים בכוחות המזוינים ובמשמרות המהפכה כי אין כל פסול במעורבותם הכלכלית. ראש המטה הכללי של הכוחות המזוינים לשעבר, חסן פירוזאבאדי, אמר כי הסיוע שהכוחות המזוינים העניקו לכלכלה הוא שאפשר את שיקום התשתיות ואת ההתקדמות המהירה לאחר מלחמת איראן-עיראק. דובר משמרות המהפכה הגן אף הוא על מעורבות הארגון בכלכלה, והדגיש כי הארגון הוקם כדי להגן על המהפכה והישגיה "בכל התחומים".
לאחר הבחירות יצא הנשיא רוחאני בהצהרות שביטאו הכרה בצורך להסתייע במשמרות המהפכה לפיתוח כלכלי, לנוכח הסנקציות הבינלאומיות וחולשת המגזר הפרטי האיראני. בנאום בפני מפקדי משמרות המהפכה בספטמבר 2013 קרא הנשיא לארגון להמשיך ולנצל את עוצמתו ואת יכולותיו האנושיות והכלכליות על מנת לסייע לממשלה בקידום הכלכלה. הוא דחה את הטענה כי משמרות המהפכה מתחרים כלכלית במגזר הפרטי וציין כי השתתפותם בפרויקטים כלכליים לאומיים גדולים, שאינם יכולים להתבצע על-ידי המגזר הפרטי, היא חיונית.
אלא שהסרת הסנקציות הכלכליות פתחה הזדמנות לצמצום מעורבותם של משמרות המהפכה בכלכלה באמצעות עידוד כניסתן מחדש של חברות זרות להשקעות באיראן. בניגוד למנהיג העליון, עלי ח'אמנהאי, שממשיך להדגיש את הצורך ב"כלכלת התנגדות" שעיקרה הפחתת התלות האיראנית בגורמים זרים והישענות עצמית, מכיר הנשיא רוחאני בצורך לנצל את הסרת הסנקציות על מנת למשוך חברות זרות למשק האיראני.
הדבר מחייב, בין היתר, את צמצום מעורבותם של משמרות המהפכה בכלכלה. על רקע זה ניתן להבין את הודעתם של הבנקים האיראנים מֵלַת וסֵפָּה, בתחילת ספטמבר, כי הם מסרבים לספק שירותים בנקאיים למוסדות הקשורים למשמרות המהפכה. זאת, ככל הנראה, על רקע ההסכם המתגבש בין ממשלת איראן לכוח המשימה הבינלאומי למאבק בהלבנת הון ובמימון טרור (FATF). הסכם זה נועד להוציא את איראן מ"הרשימה השחורה" של FATF ולשחררה ממגבלות משמעותיות המוטלות על התנהלותה מול המערכת הבנקאית העולמית, שנותרו בעינן גם לאחר הסכם הגרעין.
אלא שגם אם מתכוונת הממשלה לנסות ולצמצם את מעורבותם הכלכלית של משמרות המהפכה, ספק רב אם יהיה בכוחה לעשות זאת לנוכח נחישותו של הארגון לשמר בידיו את עצמתו הכלכלית. לאחרונה הודיע שר הנפט האיראני, ביז'אן זנגאנה, כי משרדו הסכים להיענות לבקשת תאגיד "ח'אתם אל-אנביאא'" להאריך עד סוף ינואר 2017 את המועד האחרון להגשת הצעה לפיתוח שדה הנפט אזאדגאן שבדרום איראן. הוא ציין כי במסגרת המודל החדש לחוזי נפט מתכוון משרד הנפט למסור 70% מחוזי הנפט לחברות איראניות, וכי משקיעים זרים יוכלו לפעול באיראן רק במסגרת שותפויות עם חברות מקומיות.
לנוכח עוצמתם הפוליטית של משמרות המהפכה והתמיכה לה הם זוכים מצמרת המשטר, ובראשה המנהיג העליון, ועל רקע חולשת המגזר הפרטי, יש להניח כי לפחות בעתיד הנראה לעין ימשיך הארגון לשמר בידיו שליטה משמעותית במשק האיראני, חרף הסרת הסנקציות וכניסתן המחודשת של חברות מערביות לאיראן.
