המצב בטורקיה מבלבל. לאחר כל פעולת טרור מיד מתחילים הפרשנים להעלות השערות – הכורדים? דאע"ש? ואולי ארגונו של פתהוללה גוּלֶן, שזכה כבר לראשי-תיבות משל עצמו בטורקיה – FETO (Fethullah’s Terror Organization). יש אפילו מחתרת מרקסיסטית קטנה שפועלת בשטח. הפעילות המקבילה של כל ארגוני הטרור הללו מייצרת רצף של פיגועים מדאיגים ומערערת את היציבות בתוך טורקיה.
נראה מסובך, אבל בעצם די פשוט. לכל אחד מן הארגונים הללו יש אג'נדה ברורה ושונה מזו של האחרים. זיהוי המטרות ושיטות הפעולה יאפשר לנו להפריד את החוטים בפקעת הזאת.
נתחיל דווקא בארגון האחרון, הזעיר והפחות משמעותי. המחתרת המוכרת כ-DHKP-C (ראשי תיבות בטורקית של "מפלגת שחרור העם המהפכנית – החזית") היא שריד רדיקלי של מפלגת השמאל המהפכני הטורקי (המוכרת כ-DEV-SOL). פעולות הטרור שלה מכוונות בעיקר נגד המשטרה ומערכת החוק הטורקית, וכן נגד יעדים אמריקניים. בשנים האחרונות ניסתה בין השאר לפגוע בשגרירות ארצות הברית באנקרה ובקונסוליה באיסטנבול. כדרכם של רבים מארגוני הטרור המרקסיסטיים הוותיקים עוברת המחתרת תהליך של טרנספורמציה לארגון המבצע פעולות עבור כל המרבה במחיר.
FETO, ארגונו של גולן, אינו ארגון טרור כלל. רבים בטורקיה ומחוצה לה טוענים שאיש הדת הטורקי היושב בארצות הברית בנה את מערך תומכיו כדי להשתלט על טורקיה. ייתכן שזה נכון. אנשי הארגון – הקורא לעצמו Hizmet, ("השֵרוּת" בטורקית) – חדרו בעבודה איטית ויסודית לרבות מעמדות המפתח במשטרה, במערכת המשפט ואפילו במנגנון הממשלתי הבכיר, אולם בתחילת 2014 החלו להדחק החוצה ורבים מהם נכלאו, אחרי שהמהלך לחשוף את השחיתות הגדולה בצמרת ולהפיל את הממשלה התרסק.
קצינים שזוהו כחברים בארגונו של גולן נטלו חלק בניסיון ההפיכה ביולי, אולם על פי כל העדויות מדובר רק בסיעה אחת לצד כמה וכמה קבוצות ממורמרות בצבא, וייתכן גם שללא אישורו של המנהיג. עד היום לא מוכר אף מקרה שבו הוכחה בצורה משכנעת אחריותו של הארגון לפעולת טרור מובהקת. השלטונות בטורקיה טענו אמנם שרוצח השגריר הרוסי חבר ב-FETO, אולם ההוכחה נשענה על כרעי תרנגולת ולא שכנעה איש. יש להניח שארדואן ימשיך להאשים את חברו לשעבר בכל אירוע טרור לא מפוענח.
הכורדים, הקבוצה השלישית ברשימה, אינם קבוצה הומוגנית גם כשמדובר בפעולות טרור. מחתרת ה-PKK (ר"ת של "מפלגת פועלי כורדיסטאן" בכורדית), שהחלה את דרכה כמחתרת מרקסיסטית, מיתנה את האידיאולוגיה שלה במידת מה עם השנים, אולם עדיין מהווה איום קשה על הריבונות הטורקית במזרח אנטוליה. לאחר התמוטטות התהליך הפוליטי לפני כשנה וחצי החלה מלחמה פנימית מקיפה בין הצבא והמשטרה הטורקיים לבין כוחות כורדיים הנושאים עיניהם למחתרת. לצד הלחימה הישירה בצבא הטורקי (שפגעה קשות ברבות מן העיירות והכפרים הכורדים במזרח המדינה) מחזיקה המחתרת הזאת גם זרוע לפיגועי טרור, הפועלת בעיקר נגד כוחות הביטחון במזרח אנטוליה.
ב-2004 החל לפעול ארגון מחתרת כורדי חדש בשם TAK (ראשי תיבות של "נשרי החרות של כורדיסטאן" בכורדית), שהתפצל מן ה-PKK על רקע נכונותה של המחתרת הוותיקה להגיע לפשרה פוליטית עם טורקיה. יש הטוענים שארגון זה אינו אלא כיסוי לפעולות קונטרוברסאליות של ה-PKK אולם סביר יותר שזהו אגף קיצוני של המחתרת. בשנים האחרונות מבוצעים מרבית פיגועי טרור הראווה בטורקיה על ידי "הנשרים". יעדי הטרור שלהם הם בעיקר אנשי צבא ומשטרה, ומכוניות התופת שהרגו שוטרים ליד איצטדיון בשיקטאש וחיילים במשאית בעיר קאיסרי בשבועות שעברו הן דוגמאות מובהקות לכך. לצד מטרות אלה כוללים יעדיה של המחתרת גם משרדי ממשלה וממשל מחוזי, בעיקר במזרח, וכן משתפי פעולה עם השלטון הטורקי בקרב הכפריים הכורדים.
המכלול הרביעי, דאע"ש, אינו בררן באשר למטרותיו, כידוע לנו היטב, אולם גם הוא מפעיל חשיבה אסטרטגית בבחירת יעדיו. בשנים האחרונות בוצעו כמעט כל הפיגועים שלו נגד אזרחים. מטרותיו של הארגון הן ראשית להגביר את המתח בין הממשל הטורקי לבין הכורדים. הפיגוע בעיירת הגבול רייהאנלי וסדרת הפיגועים בעיר דיארבקיר שמו להם למטרה לפגוע בכורדים ולהגביר את חוסר האמון בינם לבין הממשל. בכך מרוויח דאע"ש פעמיים – מחליש את החזית הכורדית נגדו, ומפנה מאמצים טורקיים לטיפול במרי הכורדי. בקוצר ראות טראגי סייע הממשל הטורקי לדאע"ש בשלבים הראשונים, העלים עין מפעולותיו והניח לו להתבסס בטורקיה. יש אף הטוענים שהשתמש בו לביצוע פעולות מסוימות נגד יריבים מבית. רק ב-2015, בלחץ מערבי, שינה הממשל את טעמו ויצא להילחם בו.
לצד הכוונה הברורה לפגוע ביחסי הכורדים עם הטורקים, חותרים אנשי דאע"ש לנקום בממשל הטורקי שהפך לאויב ולפגוע בביטחון האישי בטורקיה, בכלכלה ובתיירות. פיגוע הענק באנקרה לפני כשנתיים, הפיגועים ברחוב איסטיקלאל ובכיכר ההיפודרום באיסטנבול, והפיגוע האחרון במועדון ריינה באיסטנבול הם חלק מהאסטרטגיה הזאת.
לכל הארגונים הללו יש אינטרס להמשיך ולפגוע במדינה הטורקית, אולם לכל אחד מהם יש יעדים משלו, בסיס תמיכה שונה, ושיטות פעולה ייחודיות. כל עוד ימשיך הממשל בטורקיה להציג את כולם כחזית טרור אחת בלא הבחנה, וכל עוד ימשיך לחבל במו ידיו בפעולת המשטרה, הצבא ומערכת המשפט, ולעצור חשודים על בסיס פראנויות לא מבוססות, הוא ייכשל בניסיונו לבנות אסטרטגיה ברורה לטיפול באיומי הטרור הללו.
