בשנים האחרונות נתון המשטר בערב הסעודית לביקורת הולכת וגוברת מקרב קבוצות שונות בחברה הסעודית. תביעותיהן מגוונות; לצד דרישה לשינוי פוליטי שיהפוך את סעודיה למלוכה חוקתית נשמעות קריאות לבטל כליל את המשטר המלוכני ולהחליפו ברפובליקה דמוקרטית המתאפיינת, בין היתר, בהתערבות מינימלית של הממסד הדתי בחיי האזרחים.
ביקורות אחרות, מתונות יותר, דורשות שיפור ברמת החיים והנהגת רפורמה חברתית וכלכלית תחת המשטר הקיים. מעניינת במיוחד היא מחאה הולכת וגדלה של נשים בחברה הסעודית נגד המגבלות החברתיות והדתיות הרדיקליות המושתות עליהן. נשים אלו לא מסתפקות ברפורמות המינוריות ודורשות שוויון זכויות. גם הדור הצעיר תובע מודרניזציה של המדינה בכל תחומי החיים, לרבות הפוליטי-דתי.
ביקורת כלפי המשטר הסעודי נשמעת גם בקרב קבוצות דתיות כמו הסלפים, שאינם מכירים בסמכות הדתית של הממסד הקיים. השיעים, המקופחים על ידי המשטר, תובעים זה שנים רבות – וביתר שאת בחמש השנים האחרונות – להדיח את משטר אל-סעוד, או לחילופין להעניק עצמאות מדינית לפרובינציה המזרחית שבה הם מרוכזים. מבקרי המשטר אינם מאוחדים, והקבוצות השונות בחברה הסעודית אינן משתפות פעולה ביניהן, ולפעמים אף שוררת יריבות ביניהן.
מאז עלייתו של המלך סלמאן לשלטון התחוללו שינויים משמעותיים בסעודיה. המלך הדיח את מוקרין, אחיו למחצה ויורש העצר, ומינה יורש עצר וסגן יורש עצר מקרב דור הנכדים, יצא למלחמה בתימן והשיק את תכנית הרפורמה הכלכלית המקיפה ("תכנית 2030") במטרה לשחרר את הממלכה מהתלות בנפט. כתוצאה מכל אלה גאה המרמור כלפי המשטר בקרב משפחת המלוכה ובקרב השבטים והממסד הדתי.
נוכח הביקורת האזרחית המתעצמת והחשש מהשלכות האביב הערבי נחקקו בשנת 2014 חוקים חדשים, חלקם בצו מלכותי, המגדירים כל צורה של מחאה (לרבות מסירת מידע לתקשורת זרה ללא אישור ממשלתי) כעבירה פלילית. יורש העצר, הנסיך מוחמד בן נאיף, המכונה "נסיך האופל", ממונה על משרד הפנים ואחראי על אכיפת החוקים. המדיניות הזו מקשה על התגבשותה של חברה אזרחית ביקורתית מבחינה פוליטית וחברתית, אולם החלופה היא קהילות וירטואליות רבות, שבהן מתאפשרת הבעה דעה חופשית יחסית.
במהלך 2016 הגיע מספר ההוצאות להורג בערב הסעודית ל-150, בנוסף ל-158 בני אדם שהוצאו להורג בשנת 2015 (בהשוואה ל-87 בשנת 2014). עשרות מהקורבנות הוצאו להורג באשמת מה שמוגדר כטרור, בהם גם השיח" השיעי-הסעודי נימר אל-נימר. העלייה הדרמטית במספר ההוצאות להורג ובמעצרים של מתנגדי משטר מעידה כי הביקורת הפוליטית והחברתית נתפסת כאיום ממשי על המשטר. יכולתו של השלטון לעמוד באתגרים הניצבים בפניו מוטלת בספק נוכח הביקורת הפנימית המתעצמת, לרבות מצד קבוצות שנאמנותן למשטר לא הייתה מוטלת בספק בעבר.
