בשלושת העשורים האחרונים עוברת החברה הסעודית שלושה תהליכים, שלפחות אחד מהם טומן בחובו אפשרות לשינויים מהותיים בחברה הסעודית ונושא השלכות על יציבות המשטר.
תהליך אחד הוא מודרניזציה. בסעודיה ניכרת חשיפה גדולה מאי-פעם לגלובליזציה דרך סוכני מודרניזציה מקומיים ששבים מלימודים אקדמיים במערב ודרך המדיה החברתית. הדילמה בין המודל המערבי למודל המסורתי והפטריארכלי הסעודי, שבדורות הקודמים יושבה בין היתר על ידי מודרניזציה חומרית במקביל לשמרנות הדתית, מתחדדת בשנים האחרונות. הדור הצעיר מאמץ, לעתים באופן מרדני, ערכים מודרניים, ויוצא נגד השמרנות של הממסד, הערכים השבטיים ולעתים גם נגד משפחת השלטון. כתוצאה מכך גובר הספק ביכולתו של המשטר המלוכני לנווט את המדינה בצורה מוצלחת.
תהליך שני הוא רדיקליזציה. ערב הסעודית היא היצואנית הגדולה ביותר של אסלאם מיליטנטי בעולם הסוני. היא השקיעה כמאה מיליארד דולר בעשורים האחרונים בנסיונות להפיכת הדוקטרינה הווהאבית של האסכולה החנבלית (המחמירה ביותר מבין ארבע אסכולות ההלכה באסלאם) לדומיננטית ביותר בקרב המוסלמים בכל מקום, לרבות במערב.
כתוצאה מכך, ולמגינת לבו של השלטון הסעודי כיום, החלה רדיקליזציה דתית גם בקרב שיעור הולך וגדל מהצעירים במדינה. עתה מאשימים רבים מהם את הממסד השלטוני בצביעות, בגין הטפתו לאדיקות דתית שהוא עצמו אינו מקפיד עליה, ואת הממסד הדתי בהיותו כלי שרת בידי האליטות המושחתות. עשרות אלפי צעירים אף מתגייסים לארגוני ג'יהאד שונים, ביניהם גם כאלה הקוראים למהפכה בממלכה עצמה.
עם זאת, שר הפנים ויורש העצר, מוחמד בן נאיף, נוקט צעדי מנע נוקשים הכוללים מעצרים, הלקאות והוצאות להורג רבות. לצד זאת מגויסים אנשי הדת, הדרשנים במסגדים ומערכת החינוך כדי להיאבק ברדיקליזציה. כל הצעדים הללו הצליחו למתן את התופעות האלימות, אולם לא את תחושתם של צעירים כי המודל הדתי-פוליטי אינו עומד אף בסטנדרטים שהוא עצמו הציב. אנשי דת צעירים וקיצוניים רבים בחרו להתנער מן הממסד תוך שהם מוותרים במודע על משרות רווחיות. הם מהווים סמכות רוחנית לא רשמית בעיני רבים, והם אלה שמעודדים את תומכיהם לקיים את מצוות הג'יהאד נגד הכופרים באשר הם.
המודרניזציה והרדיקליזציה הם תהליכים משיקים משום שהם מאופיינים בשימוש נרחב בטכנולוגיות מודרניות חברתיות שקשה לפקח עליהן. השחקנים המרכזיים המקדמים את התהליכים הללו שואפים להחליף את המדינה הקיימת באחרת: חופשית יותר עבור רבים יותר, או אדוקה ונוקשה יותר, המיישמת את השריעה באופן קיצוני (בדומה למודל של טאליבאן או של ארגון המדינה האסלאמית) ומרחיבה את יישום מצוות הג'יהאד מחוץ לגבולותיה.
מול שני התהליכים הללו האלו מנסה הנסיך מוחמד בן סולטאן, סגן יורש העצר ושר ההגנה, להציע סינתזה נועזת: מדינת מוסדות מודרנית הנשענת יותר על הדור הצעיר המשכיל והמתון. "תכנית 2030", כפי שקרא לה, הוצגה על ידו בשיח הציבורי במהלך שנת 2016, ועיקריה חוזה חברתי מעודכן, שבו המדינה פחות מחויבת לקבוצות ויותר לאזרחים. אם הרעיון יוגשם תפחת מאוד חשיבותו של הקולקטיב השלטוני של משפחת המלוכה ויכולתו לקיים את הברית ההיסטורית עם השבטים והממסד הדתי.
יתר על כן, מעבר למערכת כלכלית מודרנית יחזק באופן ניכר את המעמד הבינוני המשכיל. כך הוא ייבנה כמתחרה על עמדות הכוח מול הקבוצות והאליטות השבטיות והמסורתית ומול המשטר עצמו. המשטרים המלוכניים במצרים ובלוב, למשל, קרסו במהלך המאה הקודמת בין היתר כתוצאה מתהליך דומה. דומה כי בית המלוכה הסעודי, כמו גם משפחות שלטון אחרות בחצי האי הערבי, מאמינים כי ביכולתם למנוע תרחיש דומה.
