בתחילת החודש נפגש בכיר פתח לשעבר, מוחמד דחלאן, עם אנשי ממשל מצרים ומנהיגי חמאס בקהיר. המסתורין שאפף את הפגישה התפוגג השבוע, עם הדלפת מסמך הבנות אליו הגיעו לכאורה הצדדים, שעל פיו ימונה דחלאן – אויבו המושבע של נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס – לראש הממשלה בעזה.
נכון ליממה לאחר פרסום המסמך באתר החדשות הפלסטיני האמין בדרך כלל, מַעַן, לא פורסמה כל תגובה רשמית מצד דחלאן, חמאס ומצרים, שלושת הצדדים להסכם. גם הרשות הפלסטינית, הנפגעת העיקרית מההסכם הסודי, שמרה על זכות השתיקה. היחיד שטרח להכחיש את אמיתות המסמך הוא איש פתח ומקורבו של דחלאן, סופיאן אבו-זאידה, שטען כי מדובר ב"פברוק תקשורתי שאינו קשור לשום תוצאה אמיתית של הדיאלוג עם חמאס."
מאז סולק דחלאן מחברותו בפתח ביוני 2011 הוא שוהה באבו-דאבי, משם הוא מזרים כספים רבים למחנות הפליטים בעזה ובגדה המערבית ורוכש לו תומכים. אינדיקציות ראשונות לתפקידו של דחלאן כמפייס בין ממשל סיסי במצרים ובין חמאס עלו כבר באוקטובר אשתקד, כאשר רמז בראיון לערוץ טלוויזיה מצרי כי פיוס בין פתח לבין חמאס יפתור את בעיותיה של רצועת עזה. מדהים להיווכח כיצד מי שהיה יד ימינו של יאסר ערפאת בריסוק אנשי חמאס בעזה הפך למליץ היושר של התנועה, למורת רוחו הרבה של אבו-מאזן.
אם תוכח אמינותו של המסמך, הוא יהיה בבחינת פריצת דרך ראשונה בקיפאון המדיני השורר בעזה מאז ההפיכה לפני עשור. הוא מעיד כי ממשל סיסי איבד כל אמון ביכולתו של מחמוד עבאס לשוב ולשלוט ברצועת עזה, ולמעשה החליט להמליך את דחלאן על הרצועה כתנאי לפתיחה מחודשת של מעבר רפיח, תוך הנצחת שלטון חמאס בפועל. המסמך מעיד גם על חולשתה הגדולה של חמאס (ועל הפרגמטיות שהיא מגלה במצבי משבר), המוותרת על עמדת כוח משמעותית וחוברת תוך כדי כך לאויב מר לשעבר.
המסמך בין ארבעה עשר הסעיפים נפתח בהסכם פיצוי מהיר להרוגי ההפיכה של חמאס בקיץ 2007. הכופר למשפחות ההרוגים אמור להיות משולם תוך חודש מחתימת ההסכם, ומגייס הכספים הוא לא אחר מאשר דחלאן עצמו. ממשלת אחדות פתח-חמאס תוקם על בסיס "תוכנית לאומית ללא היבטים מדיניים" (מילת קוד לאי-התייחסות לישראל והמאבק בה) ובראשה יוצב מוחמד דחלאן. חמאס תמשיך להחזיק בתיק הפנים (כלומר תיק הבטחון), "כדי להבטיח את יציבות המצב הבטחוני ברצועה."
השותפות אינה אמורה להחליף את הרשות הפלסטינית אלא לפעול לשיקום רצועת עזה, תוך חתירה לאיחוד מחדש של הגדה המערבית והרצועה. היא אמורה גם לממש "פיוס פתחאוי פנימי", או במילים אחרות – החזרת דחלאן ותומכיו לחיק התנועה ממנה סולקו.
ההסכם מציע גזר משמעותי לחמאס: שילוב אלפי עובדי הציבור שמינתה התנועה מאז 2007 בביורוקרטיה של הרשות הפלסטינית, ומתן אפשרות לפקידי פתח לשוב לעבודתם, ממנה פרשו בהוראה מראמאללה בעת ההפיכה. גם כאן, המימון אמור להגיע דרך דחלאן. משפחת אל נהיאן, שליטת אבו-דאבי, מכינה בוודאי את פנקסי ההמחאות.
על פי ההסכם, מעברי הגבול עם ישראל ינוהלו בידי כוח בטחוני שאנשיו ימונו על ידי דחלאן, אף שמקור הסמכות שלו יהיה משרד הפנים של חמאס. זהו מודל מסורבל שייתכן ותואם עם ישראל (או לפחות נועד לרצות אותה), ויאפשר לה לפתוח את מעברי הגבול בארז וכרם שלום באופן חופשי יותר, תוך תירוץ הדבר בשיתוף הפעולה עם דחלאן. מצרים אמורה להרחיב עד למקסימום את פעילות מעבר רפיח, ולאפשר גם מעבר סחורות דרכו.
כדי למנוע את הישנות תרחיש 2007 יותר לדחלאן למנות צוות בטחון אישי "תוך קבלת ערבויות מחמאס". בתמורה, מוסכם בין הצדדים לא לדון כלל בלגיטימיות הנשק שבידי חמאס. מצרים תהיה ערבה לקיום ההסכם.
כאמור, דחלאן לא הגיב לפרסום המסמך. תחת זאת, בדף הפייסבוק הרשמי שלו פרסם תמונה של פג עזתי, והאשים את "ממשלת ראמאללה" בקבלת החלטה לא מוסרית בהפסקת מימון הטיפול של חולים מעזה בישראל ובגדה.
"מה שעשתה הממשלה והתומכים בה הוא פשע נגד האנושות. כל מי שלקח חלק בהחלטות האומללות האלה, הגורמות למותם של ילדינו התמימים, חייב להיענש," כתב דחלאן.
