אירועי החודשים האחרונים בדרום תימן מבטאים לא רק את התדרדרותה של מלחמת האזרחים במדינה, אלא גם מערערים על התפיסה הסעודית, הרווחת במערב, כי מדובר במערכה אזורית דתית במהותה, בין סונים לבין שיעים, ובמאבק סעודי-איראני המתרחש על אדמת תימן.
כוחות רבים ומגוונים שותפים ללחימה בתימן. לא הזהות הדתית היא המכתיבה את המתרחש אלא בריתות מתחלפות ושותפויות אינטרסים אד-הוק, השלובות לעתים בשיוך שבטי משפחתי ובזיקה פוליטית אידאולוגית, שגם היא נרקמת לא אחת על בסיס נאמנות אישית. מערכת הקשרים המורכבת בין הנשיא לשעבר סאלח לבין החות'ים, וההתנקשות בו בידי החות'ים בדצמבר 2017, היא דוגמה טובה לכך.
מגבלותיו של הנרטיב הסעודי בדבר "מיגור השלוחה השיעית-איראנית" בתימן (החות'ים) ניכרים גם נוכח הבקיעים בקואליציה הסונית, ובראשם המתח שבין סעודיה לבין מדינת איחוד האמירויות. סעודיה מעוניינת להשיב על כנה את תימן המאוחדת תחת הממשל הנבחר, הלגיטימי בעיניה, בראשות האדי, וכך להבטיח את הדומיננטיות שלה בתימן ולשמר את המדינה כאזור חיץ בפני ההשפעה האיראנית. סעודיה סבורה כי חלוקה מחודשת של תימן לשתי מדינות (או יותר) בצפון ובדרום תעמיד את החות'ים בראש מדינת הצפון, ובכך תוביל למעשה לשליטה איראנית בחלקים מדרום חצי האי ערב.
כדי למנוע תרחיש כזה נאלצה סעודיה להשלים עם הסדרים פנים תימניים, לרבות חברותה של מפלגת האִסְלַאח בממשלו של האדי. האסלאח, המפלגה האסלאמית הגדולה והחשובה בתימן, מכונה גם "האחים המוסלמים" של תימן. היא הוכרזה על ידי סעודיה כארגון טרור, בעיקר בשל הקשרים שיוחסו לפלג שבהנהגתו של עבד אל-מג'יד א-זנדאני עם פעילי אל-קאעדה בתימן.
איחוד האמירויות, לעומת זאת, תומכת בקבוצות שבטיות מקומיות בדרום תימן ובארגון בדלני השואף לכונן שם מדינה עצמאית. מדינה כזו תאפשר לאיחוד האמירויות עמדת השפעה נוחה על ישות טריטוריאלית ופוליטית מצומצמת, שבאמצעותה היא תוכל להרחיב את השפעתה הכלכלית באפריקה דרך נמל עדן ומצרי באב אל-מנדב ולווסת את התחרות עם נמליה באבו-דבי ודובאי.
בשלביה הראשונים של המלחמה ניכרו שינויים במאזן הכוחות בדרום תימן, שאפשרו לאיחוד האמירויות לפעול לקידום מטרותיה ולהישאר בקואליציה. דוגמה לכך הייתה כאשר נציגי הממשל ומוסדותיו נאלצו להעתיק את מוקד פעילותם לעדן או נמלטו לסעודיה, לאחר שהחות'ים כבשו את צנעא בסוף 2014 ותחילת 2015. אולם בחודשים האחרונים התעצם התהליך, אולי גם בהשפעת התפתחויות בבירה צנעא בעקבות ההתנקשות בסאלח. נוכחותם של אנשי המשטר המודח בעדן תרמה למתח הקיים ממילא בין השלטון ובין אנשי התנועה לשחרור הדרום (אל-חִראכ), משום שעדן היתה בסיס כוחה של התנועה ועיר הבירה של מדינת הדרום הסוציאליסטית טרם איחוד מדינות הדרום והצפון לתימן המאוחדת ב-1990.
תימן (רשיון: Wikimedia Commons)
התנועה הדרומית, שנוסדה על ידי ותיקי צבא הדרום, מתנגדי האיחוד, החלה לפעול רשמית ב-2007 והפכה למסגרת למאבק הלא-אלים של קבוצות שונות לשינוי המעמד הפוליטי של דרום תימן ואזור חדרמות. מרבית חברי התנועה תמכו בהתנתקות מהרפובליקה המאוחדת, שנכפתה עליהם במלחמת האזרחים ב-1994, לטובת כינונה מחדש של מדינת דרום עצמאית. תביעה זו שבה ועלתה באירועי ה"אביב הערבי" בתימן ובשיחות ה"דיאלוג הלאומי", שהתנהלו בחסות אזורית ובינלאומית גם עם נציגי החות'ים וקבוצות אחרות.
אולם השיחות, והפתרון הפדרטיבי שגובש במסגרתן, נדחו על ידי החות'ים ורוב נציגי התנועה הדרומית. המלחמה הפנימית שבאה בעקבות כישלון שיחות הפיוס האפילה על מאבק הדרום לעצמאות והחריפה את העימות עם שלוחת אל-קאעדה בדרום חצי האי ערב, שהתבססה בדרום תימן כבר בשנות ה-90׳. אל הדרום התנקזו עתה כוחות לוחמים תומכי הנשיא האדי, מתנגדיו מקרב אנשי התנועה הדרומית וקבוצות שבטיות אחרות, פעילי אל-קאעדה (שהרחיבו בינתיים את השפעתם למקומות יישוב זידיים במרכז תימן ומזרחה), והחות'ים שביקשו להגיע לעדן ולמגר את מה שנותר מממשל האדי. הדרום שב ומילא תפקיד היסטורי כשער הכניסה לדרום חצי האי ערב, אך הפעם עבור כוחות הקואליציה בראשות סעודיה.
החשש מפני כיבוש עדן בידי החות'ים הוליד שיתוף פעולה בין איחוד האמירויות לאנשי התנועה הדרומית כבר במרץ 2015, טרם פלישת כוחות הקואליציה. תומכי האדי ואנשי הדרום הדפו מתקפות של לוחמי החות'ים בעדן, בסיוע נשק מהאמירויות וכנראה גם שכירי חרב מדרום אמריקה במימון אבו-דבי ודובאי. שיתוף הפעולה בין אנשי האדי והתנועה הדרומית התקיים לסירוגין, אך המתח ביניהם החריף והשפיע על הפיצול בתנועה הדרומית בין תומכי האדי למתנגדיו, שביקשו עצמאות לדרום בחסות המלחמה ובסיוע איחוד האמירויות. התמיכה החיצונית ליבתה את התקריות האלימות בין כוחות ממשל האדי וכוחות הדרום.
באפריל 2017 כוחות משני הצדדים התנגשו ביניהם בנמל התעופה של עדן. התקרית הובילה לפיטוריו של מושל עדן ואיש התנועה הדרומית, עִדרוּס א-זובּיידי. חודש לאחר מכן הוקמה "מועצת המעבר של הדרום" בראשות א-זוביידי, והנהגת התנועה הדרומית התפצלה. שני שרים נוספים בממשלת האדי התפטרו והצטרפו למועצה, והיא זכתה לתמיכת מושלי מחוזות דרומיים כמו שַבּוַה, א-דַאלִע וחדרמות. המועצה השיגה שליטה חלקית גם באַבּיָן ובעדן, מחוזות שתמכו חלקית בשלטון האדי, ושהיו בהם בסיסי תמיכה באל-קאעדה.
בסוף ינואר 2018 הכריז א-זוביידי על מצב חירום ולוחמים ממועצת המעבר השתלטו על מבני ממשל בעדן וניסו להדיח את נציגי השלטון בעיר. ראש הממשלה, אחמד בן-דע'ר, ובכירים נוספים האשימו את איחוד האמירויות כי היא מחזיקה במיליציות מקומיות כגון "כוח העלית של שבוה" ומקדמת הפיכה בדרום באמצעותן ובעזרת מועצת המעבר. איחוד האמירויות גם הואשמה בתמיכה בחוגים סלפים שהיו מזוהים עם התנועה הדרומית ופרשו ממנה.
לפי שעה, הניסיון לכונן מדינה עצמאית בדרום תימן גובה קורבנות נוספים ומעורר מתחים בין בעלות ברית בתוך תימן ומחוצה לה. ספק אם ותיקי הצבא, שייסדו את התנועה לשחרור הדרום לפני כעשור, או צעירי ה"אביב הערבי" מקרב התנועה הדרומית, ראו בחזונם את תקומתה המחודשת של מדינת הדרום על חורבותיה של תימן השבורה, המדממת, שאוכלוסייתה שבויה באסון קיומי מתמשך ומחריף.
