זה היום השלישי שהפגנות ענק שוטפות את החבל הכורדי בצפון עיראק. החל משלשום (שני) בבוקר יצאו רבבות מפגינים לרחובות הערים הגדולות בחבל למחאה מתוזמנת נגד רשויות החבל, שאורגנה על־ידי צעירים ואנשי איגודי מקצועיים של המגזר הציבורי. המפגינים קוראים קריאות בגנות הרשויות וקוצר־ידן בטיפול במשבר שנוצר בחבל בעקבות כישלון משאל העם על עצמאות.
כוחות הביטחון של החבל ושירות ביטחון הפנים הכורדי ("אסאיש") פועלים ביומיים האחרונים לפיזור ההפגנות. לאחר שביממה הראשונה להפגנות ירו באוויר והשתמשו באמצעים לפיזור הפגנות, עברו אתמול כוחות הביטחון לפעולה משולבת של פתיחה באש חיה על מוקדי הפגנות בוערים. התוצאה היא 16 הרוגים עד כה, כ־100 פצועים, ומעצרים ממוקדים של פעילי אופוזיציה מרכזיים ומפגינים בולטים ברחבי החבל. אמש הודיעו הרשויות על עוצר מלא בערים הגדולות.
ההפגנות של הימים האחרונים הן "הגל השני" של המחאה לאחר כישלון משאל העם. אחרי מה שנראה בהתחלה כהצלחה מסחררת של המשאל, עם תוצאות גורפות בעד העצמאות, שררה אופוריה בחבל הכורדי. אלא שתוך ימים ספורים הנחיל צבא עיראק תבוסה מוחצת לכוחות הפשמרגה הכורדיים וכפה על הרשויות הכורדיות בארביל להצהיר כי המשאל ותוצאותיו משוללי תוקף.
התבוסה הכורדית הייתה כה קשה עד שכל שטחי המחלוקת בין בגדאד לארביל, שהיו בשליטה כורדית דה־פקטו מאז שנת 2003, לרבות עיר הנפט כרכוכ, נפלו לידי צבא עיראק במהלך צבאי מהיר ומזהיר. בתוך שלושה ימים איבדו הכורדים נכסים טריטוריאליים ואת הנפט שעליו מתבססת כלכלתם, נכסים שעל ביסוסם עמלו עקב בצד אגודל משך כשלושה עשורים.
התסכול, המחאה והזעם הופנו כלפי רשויות החבל, שהוליכו את העם שולל ואף התקפלו באופן מביך כאשר נדרשו להיאבק מול בגדאד בשם העצמאות והריבונות שביקשו הכורדים לעצמם. באבדן ההכנסות האדירות מן הבארות של כרכוכ נשללה מידי הרשויות גם האפשרות להעביר משכורות לעובדים במגזר הציבורי, לרבות לוחמי פשמרגה ושוטרים, מה שהחמיר עוד יותר את המשבר הכלכלי ואת התסיסה בציבור.
משבר המשכורות, שעוד לפני משאל העם כרסם באמון הציבור הכורדי ברשויות החבל, הגיע בחודשים שעברו מאז המשאל למימדים חסרי־תקדים. עובדי ציבור, כולל בתפקידים חיוניים, שכבר שנים מקבלים את משכורותיהם באורח בלתי־סדיר, חדלו לקבל את משכורותיהם כליל מאז האירועים בעקבות המשאל. המשבר הכלכלי הורגש עתה בכל בית כורדי בחבל האוטונומי.
בשונה מבעבר, המחאות הנוכחיות אינן מכוונות נגד מפלגת ה־KDP, מפלגת השלטון בראשות הנשיא לשעבר מסעוד בארזאני, אלא בולטות כמחאה עממית אנטי־מערכתית גורפת. הציבור הכורדי שבע מהבטחות ומסיסמאות לאומיות שהובילו אותו למשבר חמור עם בגדאד ועם כל שכנותיו ושותפותיו של החבל. המפלגות הישנות, ובראשן ה-KDP של משפחת בארזאני וה-PUK של משפחת טאלבאני, נתפסות כבר כשורש הבעיה ומקור השחיתות והדיכוי. מפלגת גוראן, שהוקמה לפני כעשור על־ידי פורשי ה-PUK, היא המפלגה הגדולה היחידה שיכולה להוציא עצמה מכלל זה, אם תבחר להמשיך ולהתייצב לימינם של המפגינים (כפי שניסתה לעשות ביומיים האחרונים) ולנתק עצמה מן הבריתות הפוליטיות שעליהן היא חתומה מול המפלגות הגדולות.
האוליגרך האופוזיציונר שאסוואר עבד אל־ואחד הוא הבולט והמעניין מקרב עצורי היממה האחרונה. עבד אל-ואחד גרף את הונו בימי הפריחה הכלכלית הגדולה של העשור הקודם, אך בחודשים האחרונים סימן עצמו כקול מנהיגותי אלטרנטיבי. ביקורתו על משאל העם לא נבעה מהתנגדות עקרונית, אלא משום שזיהה במהלך סכנה להישגיו הפוליטיים והכלכליים המרשימים של החבל בעשורים האחרונים, ובעיקר מאז נפילת משטר הבעת'.
התנגדותו העקבית של עבד אל-ואחד למשאל העם קנתה לו אהדה ציבורית רבה בחבל, והוא נישא על כנפיה והקים מפלגת צעירים חדשה בשם "הדור החדש", הקוראת תגר על מנהיגותן של המפלגות הישנות והכושלות. אתמול הוא נעצר בשדה התעופה של העיר סולימאניה, ובשעות הערב תקפו כוחות אסאיש את המשרדים הראשיים של רשת התקשורת שלו בעיר והודיעו על הקפאת השידורים, בשלב ראשון למשך שבוע אחד.
ציוץ מעמוד הטוויטר של רשת NRT על הוצאת צו המעצר נגד שסוואר עבד אל-ואחד, בעלי הרשת ומנהיג תנועת "הדור החדש"
אמש הודיע ראש ממשלת עיראק, חיידר אל־עבאדי, כי "במידה והרג המפגינים המופקר בחבל יימשך, ממשלת עיראק תשלח אל החבל את דיוויזית הזהב של הכוחות המיוחדים של צבא עיראק למלחמה בטרור". אל־עבאדי הוסיף כי ממשלת עיראק "לא תעמוד מנגד אם אזרחים בכורדיסטאן יהיו תחת מתקפה. מדובר באזרחים עיראקים, ואנו מתנגדים לכל צעד שיימנע מהם את זכותם החוקתית לחופש הביטוי ולהפגנות בדרכי־שלום".
בכירים בחבל הכורדים הביעו אמש חשש ממשי מהתערבות צבאית של עיראק בשטח החבל. במספר ציוצים הם התריעו כי כוחות של צבא עיראק נערכים לפלישה אפשרית לחבל באזור מח'מור, כ־70 ק"מ מבירת החבל ארביל. החשש הזה נוסף לזכרונות הקשים ממילא ממלחמת האזרחים הפנים־כורדית באמצע שנות ה־90, הצרובים ברבים מתושבי החבל הבוגרים. בשיאה של אותה מלחמה פלשו כוחותיו של סדאם חוסיין לארביל, במהלך שנתפס אז כחציית קו אדום. החשש עתה הוא שעיראק תשלים את המלאכה ותמוטט כליל את האוטונומיה הכורדית בצפון המדינה.
עם זאת, דומה כי בראייתו של הציבור הכורדי הצהרותיו של אל־עבאדי הן חצי נחמה. למרות כשלון מתווה העצמאות, עד כה נמנע ראש ממשלת עיראק בעקביות מלהצהיר כי בכוונתו למוטט את רשויות החבל. יתר על כן, במצב עניינים קריטי זה הוא מדגיש כי תושבי החבל הם אזרחים עיראקיים רצויים וכי הרשויות בבגדאד מחויבות לשמירה על ביטחונם ועל זכותם להפגין ולהביע את דעתם.
אין ודאות כי אל-עבאדי מבין אל־נכון את הרגישות הכורדית באשר לכניסה לא מתואמת של כוחות עיראקיים. אולם אין ספק כי מטרת הצהרותיו איננה לוחמנית אלא פייסנית, וכי הוא מעוניין להוכיח לאזרחי החבל הכורדי כי חרף רצונם בעצמאות הם עדיין נחשבים אזרחים עיראקים בעיניו וראויים להגנתה של המדינה.
בשלב זה מוקדם לקבוע כי "אביב כורדי" פוקד את כורדיסטאן העיראקית. מוקדם גם לדעת אם הפיכה שלטונית נמצאת מעבר לפינה או שהרשויות יצליחו, כבעבר, למוסס אותה בהבטחות שווא לרפורמות. אולם כבר עתה ברור כי מדובר בסוג חדש של מחאה בחבל הכורדי, החורגת מן הקווים המסורתיים של מחאה מקומית או מפלגתית. אם תאריך ימים, המחאה הזו בהחלט עשויה להבשיל לשינויים דרמטיים בחבל, עד כדי חילופי דורות במנהיגות הכורדית וכינון הסדרים חדשים ומעודכנים בין ארביל לבין בגדאד.
