תרגמה מאנגלית: ענבל בן יהודה
כלכלתה של סודאן, מדינה עתירת משאבים, נפגעה משמעותית בעקבות עשורים של מלחמות אזרחים עקובות מדם, בצורות קשות ומגפות. מצבה של המדינה החמיר עם עלייתו של הדיקטטור עומר אל-בשיר לשלטון בהפיכה צבאית בשנת 1989. אל-בשיר ושותפיו בודדו את סודאן בזירה הבינלאומית; הכרזת ג'יהאד על דרום-סודאנים נוצרים, מתן מקלט לאוסאמה בן-לאדן וביצוע מעשי טבח נגד אוכלוסיות בדארפור, בהרי הנובה ובמדינת הנילוס הכחול אילצו את קובעי המדיניות בארצות הברית ובמדינות מערביות נוספות לבקש את הענשתם של אנשי המשטר.
בשנת 1997, על רקע הסיוע לגורמי טרור והפרה של זכויות אדם, הטילה ארצות הברית לראשונה סנקציות על סחר, ובכלל זה בנשק. אף שהיא לבדה הייתה חתומה על הסנקציות הכלכליות, הן זכו לגיבוין של מדינות אירופה, למעט גרמניה. בתחילת שנות ה-2000 חלה התרופפות בסנקציות, לאור שיתופי פעולה עם סודאן ותהליכי פיוס של ממשלת סודאן עם אזור הדרום, אולם הן חודשו ביתר שאת על ידי ממשל בוש, על רקע הלחימה בדארפור.
עד כה, נראה כי הניסיונות לרסן את אל-בשיר כמעט שלא שינו את אורחות חייו. למעשה, מאז הוצאת צווי המעצר נגדו מטעם בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, בשנים 2009 ו-2012, הוא הגביר את תנועתו ברחבי העולם, מתוך לעג לקהילה הבינלאומית. ביקוריו במדינות רבות מתאפשרים, בין היתר, בשל האופנים השונים בהם הוא נתפש בעולם; עבור אפריקאים רבים הוא גיבור אנטי-אימפריאליסטי, ומוסלמים רבים ברחבי העולם רואים בו אחד המנהיגים המוסלמים הבודדים שניצבים מול הכופרים במערב ומתרגמים את החלום על מדינת הלכה אסלאמית למציאות.
עומר אל-בשיר קונה לעצמו אהדה בקרב אותם מוסלמים בייחסו למערב מסע רדיפה נגד האסלאם, המיוצג על ידיו ועל ידי משטרו, ומזימה לגזול את משאביה של סודאן באמצעות חתירה תחת ריבונותה ופיצולה למספר יישויות מדיניות. באופן אירוני הייתה זו דווקא מדיניותו של אל-בשיר, המבוססת על אלימות גזענית ודיכוי פוליטי, שהביאה להיפרדותה של דרום סודאן. בעקבות זאת איבדה סודאן שליש משטחה ואוכלוסייתה, ואת מרבית עתודות הנפט שלה, לטובת הדרום.
בידודה של סודאן בכלכלה העולמית לא הצליח למוטט את המשטר, אך השפיע לרעה על כלכלתה של סודאן. בשילוב שחיתות שלטונית חסרת תקדים, התוצאה הייתה הידרדרות חמורה באיכות החיים של תושבי סודאן. קרוב ל-85% מתקציב המדינה מוזרם לתחומי הביטחון ולביצור שלטונו של אל-בשיר, בעוד שלחינוך ולבריאות מוקצים פחות מ-5% מתקציב המדינה הענייה. במשך שנים נוהל כך תקציב המדינה, כמעט באין מפריע, אולם מאז עצמאות דרום סודאן ואבדן ההכנסות מנפט צומצם תקצוב התחומים האזרחיים במדינה עוד יותר.
חרף הרטוריקה של נאומיו, במשך שנים ניסה אל-בשיר להתקרב למערב בדרכים שונות, למתג את עצמו כבעל ברית אפשרי במלחמה העולמית נגד הטרור לאחר 2001, וכשותף נוכחי של מדינות אירופאיות במאבק בגלי הגירה מאפריקה. מאמציו הביאו לכך ששחקנים מערביים רבים מעדיפים כיום את הישארותו בשלטון ועשויים לקדם, בסופו של דבר, את ההקלה בסנקציות.
ההימור האחרון של אל-בשיר – תמיכה בסונים במלחמה עם השיעים בתימן וניתוק קשריו עם איראן, שותפתו החזקה ביותר במזרח התיכון – לא השתלם כפי שציפה. איראן קיצצה חצי מכספי הסיוע ששימש להנשמת משטרו בעשור האחרון, ונשיא ארצות הברית אובמה הכריז על הארכת הסנקציות בשנה. מאמציו של אל-בשיר לזכות בהקלה בסנקציות על בסיס הומניטארי מארצות הברית ומועצת הביטחון של האו"ם היו לשווא, וגם הפנייה של ישראל לטובת ההקלה בסנקציות על סודאן, כתגמול על ניתוק הקשרים עם איראן, נפלה על אוזניים ערלות. הייתה זו משימה בלתי אפשרית לאור ההתקדמות בחקירה שמנהל אמנסטי אינטרנשיונל על שימוש של המשטר בנשק כימי נגד אזרחים לא חמושים בדארפור.
ימים ספורים לאחר ההכרזה של ממשל אובמה על הארכת הסנקציות הכריזה ממשלת סודאן על הורדת הסבסוד של דלק ותרופות מצילות חיים. המחירים נסקו בן-לילה וזעמם של אזרחים רבים היתרגם לקמפיין לאי-ציות אזרחי. גל המחאה הזה התארגן באופן שונה מהמקובל עד כה בסודאן; במקום הפגנות המוניות מסכנות חיים האזרחים מתמקדים בשביתות, החרמת מוסדות ממשלה והסתגרות בבתים. באמצעות החרפת הפגיעה הכלכלית בממשלה מקווים המוחים להביא להפלתה, אולם אם תהיה הקלה פתאומית בסנקציות על סודאן יחוסל המומנטום שתצבור המחאה להפלת הכלכלה של המשטר.
עריכה: ד"ר לילך אסף
מוחמד אבו-בכר הוא פעיל סודאני למען זכויות אדם ומייעץ לקובעי מדיניות בארצות הברית בענייני סודאן והמזרח התיכון
