תנועת חמאס, שנעדרה מסצנת הבחירות הסטודנטיאליות בשטחים בעקבות הפילוג הפלסטיני (2007), שבה למשחק בשנתיים האחרונות. בשנת הלימודים 2013—2014 היא זכתה להישג יוצא דופן בבחירות למועצת הסטודנטים באוניברסיטת ביר זית (20 מושבים לעומת 23 לפתח) ובאוניברסיטת א-נג'אח (33 מושבים לעומת 43 לפתח), ובשנת הלימודים הנוכחית היא חוללה מהפך וזכתה ברוב המושבים בבחירות למועצת הסטודנטים באוניברסיטת ביר זית.
קשה להעריך האם תוצאות הבחירות הללו מייצגות מגמה פוליטית כללית או עמדה פוליטית של האליטה המשכילה, משום שבאוניברסיטה האסלאמית בעזה ובאוניברסיטת אל-קודס, למשל, לא השתתפו כל התאים הסטודנטיאליים בבחירות, ובאוניברסיטת א-נג'אח בשכם ואוניברסיטת אל-אזהר בעזה לא התקיימו בחירות כלל. עם זאת, האוניברסיטאות הן הגוף העיקרי המכשיר את בני האליטות לניהול ענייני המדינה, וההיסטוריה מראה כי משורותיהן ייצאו האקטיביסטים. לכן עולים מתוצאות הבחירות תרחישים וכיווני חשיבה ופעולה אפשריים בפוליטיקה הפלסטינית העתידית.
דפוסי ההצבעה בבחירות לאוניברסיטאות מוכיחים כי חמאס ופתח ממשיכות לזכות ברוב התמיכה הציבורית ואינן יכולות להכריע זו את זו. צעירי חמאס הצליחו לשמר פופולריות ולזכות בבחירות באוניברסיטת ביר זית על אף הלחץ הבטחוני שהופעל נגדם מצד הרשות הפלסטינית וישראל והדרדרות תנאי החיים ברצועת עזה. דווקא באוניברסיטה ליברלית שמייסדיה נוצרים, והיא מסמלת את אחד ממעוזי ההתנגדות הלאומית בגדה המערבית, הצליחה התנועה האסלאמיסטית לקנות שביתה בליבותיהם של רוב הסטודנטים.
ניתן להעריך כי הבלטת הממד המקצועי על חשבון הפוליטי במצע התא האסלאמי, ואימוץ שיח סובלני ופעילות לקידום רווחת כלל הסטודנטים ללא קשר לזיקתם הפוליטית, שיחקו תפקיד בנצחון. עוד נראה כי הריחוק הגיאוגרפי של הצעירים האסלאמיסטים ממוטת השליטה של תנועת-האם ברצועת עזה אפשר להם לקרוא תיגר על הדוגמטיוּת האידיאולוגית ולפתוח את שערי התנועה גם בפני מי שאינו דתי או מוסלמי. יתר על כן, ח'אלד משעל, נציג הדור הקודם, מבקש לשמר את הרלוונטיות הפוליטית שלו ולכן מיישר קו עם הצעירים ותומך בשיתוף פעולה עם כלל הסטודנטים.
הצבעתם של רוב הסטודנטים באוניברסיטת ביר זית לתנועת חמאס הייתה צעד של מחאה וקריאת השכמה לתנועת הפתח והרשות הפלסטינית. התא של תנועת פתח היה השעיר לעזאזל ששילם את מחיר התנהלותה הכושלת של הנהגת הרשות הפלסטינית המזדקנת, המדירה, המושחתת, המנוכרת והנכונה לשתף פעולה עם ישראל גם במחיר פגיעה בכבודם הלאומי ובחייהם של הצעירים הפלסטינים. הסטודנטים של פתח לא הצליחו לספק את הסחורה אף ששיחקו במגרש הביתי (הגדה המערבית), זכו להקלות ביטחוניות ותקציבים והשתמשו במורשת הקרב של התנועה כדי לחזק את הדימוי הפטריוטי הלאומי שלה ולטשטש את הדימוי השלילי של משתפי פעולה עם ישראל.
אין להוציא מכלל אפשרות כי ההתנהגות הדכאנית של הרשות הפלסטינית במהלך מחאת המורים והפקידים הניעה את בני משפחותיהם הצעירים הלומדים באוניברסיטת ביר זית להצביע לחמאס מתוך נקמה. מעניין להזכיר, בהקשר זה, כי בסקר שנערך בשנת 2014 בקרב סטודנטים פלסטינים בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה נמצא כי רוב גדול מאוד (87%) מושפע מעמדת המשפחה בסוגיית ההשתתפות הפוליטית וכי סוכני החִבְרוּת המרכזיים בהקשר הפוליטי הם המשפחה (37%) והתקשורת (31%) ולאו דווקא מוסדות הדת (3%).
ניהול הבחירות הסטודנטיאליות ברוח דמוקרטית וללא עימותים אלימים בין הפלגים הפוליטיים עשוי להגביר את הלחץ לחידוש הבחירות למוסדות הלאומיים, האיגודים המקצועיים ומועצות הסטודנטים בכלל האוניברסיטאות. הצבעת המחאה של הסטודנטים הצעירים עשויה להתרחב גם למגזרים ומסגרות נוספות ולהביא לשלוש תגובות אפשריות. האחת היא שיתוף פעולה בין צעירי חמאס ופתח לסילוק ההנהגות המזדקנות ואימוץ חלופת ההתנגדות המזוינת במקום חלופת אוסלו, המו"מ המדיני והתיאום הביטחוני. השנייה היא המשך החברוּת בשתי התנועות ומאבק פנימי לתיקון הפגמים שנפלו בדרכו של הדור הקודם. השלישית היא פרישה משתי התנועות וגיבושן של מסגרות לאומיות או דתיות רדיקליות יותר.
מרואן ברגותי, המנהיג הפלסטיני הכלוא, קשוב לקולות הצעירים והוא משלב בחזונו בין האפשרות הראשונה והשניה כדי לסכל את האפשרות השלישית. הוא קורא לבניית הנהגה פוליטית צעירה המשותפת לכלל הפלגים הפלסטיניים ולחידוש שיח השחרור של האדם והאדמה. במלים אחרות – הפסקת התאום הביטחוני עם ישראל, פיתוח כלכלה לאומית עצמאית והחרמת התוצרת הישראלית, השלטת צדק ושוויון חברתי, התנערות מהשיח הרדיקלי של הקבוצות האסלאמיות הקיצוניות המאשימות בכפירה את כל מי שאינו משתייך אליהן, ערעור המסגרות והערכים החברתיים המפגרים ורענון החקיקה.
בחזונו של ברגותי גלומים ארבעה מסרים: לחמאס – שיתוף פעולה מול שני אויבים משותפים (ישראל והזרמים האסלאמיים התכפיריים), לצעירים ולנשים – שוויון, צדק חברתי ותקווה, לדור המבוגרים – אזהרה מפני המשך קידוש השיח הפטריארכאלי הדכאני והשיח הדתי המדיר, ולישראלים – התאמת דפוס ההתנגדות (מאבק מזוין או מדיני) למדיניות שתנקוט ישראל.
נצחונה של חמאס בבחירות לאוניברסיטת ביר זית מהווה גם מסר לקהילה הבין-לאומית: המצור והסירוב להכיר בלגיטימיות של נצחונה של חמאס בבחירות הכלליות ברשות הפלסטינית בשנת 2006 לא פגעו בפופולריות של התנועה בשטחים, ולכן יש לראות בה שותף פוליטי שווה לפתח. למעשה, מרואן ברגותי מודע לסדקים הנבעים בחלק ממוסדות האו"ם וההשכלה הגבוהה ובפרלמנטים ובמגזר העסקי במערב ביחס לישראל, והוא תומך בתנועת החרם העולמית (BDS) כמנוף להפעלת לחץ בין-לאומי על ישראל להקמת מדינה פלסטינית עצמאית.
