אחד עשר נסיכים, ארבעה שרים מכהנים ועשרות שרים לשעבר נעצרו שלשום בסעודיה במסגרת חקירת "פרשות שחיתות", שנחשפו על ידי ועדה למאבק בשחיתות אשר הוקמה בממלכה ימים ספורים בלבד קודם לכן בראשותו של מוחמד בן סלמאן, יורש העצר והאיש החזק ביותר בממלכה. בין העצורים הנסיך מותעב בן עבדאללה, מפקד המשמר הלאומי ובן בריתו של מחמד בן נאיף, יורש העצר המודח ויריבו של יורש העצר הנוכחי.
המהלכים הללו היו צפויים מזה מספר חודשים: הם חלק מתהליך ההכתרה הקרוב של הנסיך בן סלמאן. כך גם הרפורמות בכלכלה ובמעמד הנשים, קיצוץ סמכויות משטרת המוסר והפגיעה במעמדן של האליטות הוותיקות, ובכלל זאת משפחת המלוכה עצמה. בן סלמאן יודע כי מעמדו ואולי חייו תלויים ביכולתו לפעול בנחישות נגד כל מוקד כוח אפשרי העלול לסכן את שאיפתו להיות המלך הבא.
מה שלא צפוי הן ההשלכות האפשריות של המהלכים הללו ושל אלה שיבואו בעקבותיהם. כדי לנסות להבין את משמעות הטלטלה הפוקדת את סעודיה בתקופה האחרונה אפשר לבחון את ההסכמות עליהן בנויה "המדינה הסעודית השלישית".
"המדינה הסעודית השניה" חרבה בסוף המאה ה-19 כתוצאה משלוש סיבות עיקריות: עימות גלוי ומתמשך עם המעצמה האזורית של התקופה – האימפריה העותמאנית, מלחמה ארוכה ללא הכרעה בקואליציית שבטים בהנהגת שבטי השמר, ומלחמת ירושה בתוך המשפחה הסעודית.
מייסד המדינה הסעודית השלישית, אבן סעוד, הפנים את שלושת הלקחים כאשר כונן מחדש את הממלכה. הוא נזהר מאוד מעימות עם המעצמה הבריטית, שהייתה הדומיננטית במפרץ בחצי הראשון של המאה ה-20, והיה מוכן לרסן את שאיפותיו הטריטוריאליות כדי לזכות באהדת הבריטים. במהלך הרחבת שלטונו בחצי האי הוא העדיף בריתות עם השבטים, בעיקר באמצעות נישואים עם בנות ראשי השבטים הגדולים שבאמצעותם הבטיח להם "מניה" במשפחת השלטון. לבסוף הוא עדכן את סדר הירושה: בניו, עד האחרון הכשיר שבהם, יירשו את השלטון כדי למנוע מלחמות ירושה פנימיות. ההסדרים הללו פעלו היטב מאז מותו של אבן סעוד (1953), שנים ספורות לאחר שארצות הברית החליפה את בריטניה כמעצמת החסות.
המלך סלמאן חשב, או חשבו עבורו, כי אבד הכלח על ההסדרים הללו. למרות שנותרו עוד מספר אחים חיים (גם אם במצב בריאותי ירוד) הוא החליט שהגיע הזמן לעבור לדור הנכדים. הוא הדיח את מוקרן, אחיו למחצה, מתפקיד יורש העצר, לטובת מוחמד בן נאיף, בן אחיו. הבחירה הייתה מקובלת על האליטות, כוחות הביטחון, השבטים והממסד הדתי בגלל גילו של בן נאיף (56), הצלחתו בדיכוי ארגוני טרור ושמרנותו. אולם עד מהרה התברר כי דווקא סגן יורש העצר, בן סלמאן, הוא הסיבה לשינוי בסדרי השלטון. סמכויות הולכות וגדלות הופקדו בידיו והוא האפיל בהדרגה על יורש העצר, עד להדחה הצפויה.
מעצר הנסיכים והשרים והדחת מפקד המשמר הלאומי חושפים כי קמה אופוזיציה משמעותית לבן סלמאן ולשינויים שחולל בחברה ובכלכלה הסעודית. מבחינת האופוזיציה בן סלמאן לא למד כלל את לקחי ההיסטוריה הסעודית, אף לא את לקחי הטלטלה האזורית הנוכחית במזרח התיכון. רצונו לבסס את שלטונו על מדינת מוסדות מודרנית, לגוון את הרכב האליטות המסורתיות בעמדות הכוח ולדחוק מעמדות השפעה את בני משפחתו ואת הממסדים השבטיים והדתיים התפרש כמתכון ודאי להרס הממלכה הסעודית ולהתפתחותה של דיקטטורה אישית במקום משפחתית.
פילוג משפחת השלטון עלול ליצור תמיכה גלויה של פלגיה השונים במועמדים אחרים לירושת המלך סלמאן. הדחת הנסיך מותעב בן עבדאללה, המפקד האהוד של המשמר הלאומי, עלולה להמריד את השבטים, מקרבם מגויסים עשרות אלפי הלוחמים המרכיבים את הכוח הצבאי המאומן והמיומן הזה. מעניין לציין כי מותעב הוא אחרון ענף השַמַּר במוקדי הכוח, השבט שהכחיד את ה"ממלכה הסעודית השניה". אם האופוזיציה תצליח לגייס את הממסד הדתי לצדה יתפתח מאבק כולל בין הסדר הישן לבין הסדר החדש בממלכה, הנשען על הדור הצעיר ועל המנגנון הביורוקרטי.
נראה, אם כן, כי סעודיה נכנסת לעידן ארוך של חוסר יציבות פנימית. ההיסטוריה אמנם רק מלמדת, ולא חוזרת, אולם דומה ששילוב של זעזועים פנימיים עם איומים חיצוניים מתגברים, בעיקר מצד איראן ובעלות בריתה, הוא מתכון מפוקפק לשרידותה של מדינה שבטית המצויה בתהליכי תמורה למדינת מוסדות, על אחת וכמה וכמה כאשר מנהיג אותה נסיך צעיר, חסר נסיון אך מלא תעוזה ושאפתנות.
