ב-28 בספטמבר פתחו לוחמי דאע"ש במתקפת–נגד במחוז דיר א-זור מול כוחותיו של אסד. תוך שעות ספורות נהרגו עשרות לוחמים מקרב המיליציות הנאמנות למשטר, נשבו שני חיילים רוסים ונכבשה שורה של עיירות לאורך ציר האספקה לכוחות המשטר, המחבר בין תדמור במרכז סוריה לדיר א-זור במזרחה.
הצלחתה של מתקפת-הנגד של דאע"ש, חרף הצמצום הדרסטי בשטחים שבשליטת הארגון ואבדן לוחמים רבים במהלך השנה האחרונה, מעידה על החולשות המבניות של צבא אסד. למרות שנראה כי שרידותו של משטר אסד מובטחת לאור שינוי מאזן הכוחות בשדה הקרב בסוריה ובאזור בכלל, ריבונות המשטר חלולה. רוסיה, איראן ומיליציות מקומיות הן אלה המנהלות את הלחימה ואת חיי היומיום בחלקים נרחבים של אזורים, המצויים תחת שליטה נומינלית של המשטר.
מצבו של אסד מעולם לא היה טוב יותר מאז פרוץ ההתקוממות העממית ב-2011. ההתערבות הרוסית שינתה מן היסוד את מאזן הכוחות בשדה הקרב והביאה לשינוי בעמדותיהן של המדינות התומכות במורדים. מנהיגי מדינות המערב מגנים מעת לעת את פשעי המשטר אך אינם רואים חלופה לשלטונו של אסד. קטר, סעודיה, טורקיה וירדן השלימו עם כך שאסד יוותר בשלטון. שתי האחרונות, שכנותיה של סוריה, מתמקדות בהבטחת האינטרסים המדינתיים שלהן על חשבון האינטרסים של האופוזיציה הסורית; טורקיה מתמקדת במאבק בזרוע הסורית של ה-PKK, וירדן פועלת לחידוש המסחר עם סוריה בחסות המשטר, לאבטחת גבולותיה ולמניעת כניסתם של פליטים נוספים.
הסיוע החיצוני למורדים צומצם באופן משמעותי והותנה בהשתתפותם בסבבי המשא והמתן באסטנה, בהם מאזן הכוחות נוטה בבירור לטובת המשטר ותומכיו. בזכות הסדרי הפסקת האש הלא-שוויוניים שכפו המדינות התומכות על המורדים, המשטר ותומכיו מתמקדים בחודשים האחרונים בלחימה בדאע"ש במזרח סוריה. תוך חודשים ספורים הגדיל המשטר באופן משמעותי את היקף השטחים שבשליטתו והשתלט מחדש גם על מקורות אנרגיה חשובים במזרח המדינה.
לוחמים של משטר אסד בוזזים רכוש של אזרחים בעיר חומס, 2014
עם זאת, כשירות כוחותיו של משטר אסד, משילותו ויכולתו לנהל את השטחים שב"שליטתו" מספרות סיפור אחר לגמרי: מצבו מעולם לא היה גרוע יותר. החולשות המבניות של צבא סוריה נותרו בעינן; רוב הלוחמים חסרי מוטיבציה ואינם מאומנים כראוי, והמשטר נאלץ להסתמך על גיוס בכפייה של אזרחים המבוקשים לשירות, ולעתים גם פושעים המשוחררים מבתי כלא תמורת הסכמה לשרת בצבא. לצד זאת, איראן ואנשי האליטה הסורית המקורבים למשטר מממנים את "כוחות ההגנה הלאומיים", מיליציות מקומיות המשמשות ככוח עזר לצבא. רבים מהמשרתים בהן עושים זאת עבור השכר או כדי להתחמק משירות צבאי, שכן השכר בהן גבוה יותר מבצבא והשירות נחשב לפחות מסוכן.
הכוחות הסוריים הלוחמים בשירות המשטר לא הצליחו להביס את המורדים או את דאע"ש בכוחות עצמם מאז 2012, והם נשענים על סיוע משמעותי של עשרות אלפי הלוחמים השיעים הזרים שאיראן שלחה לסוריה, מפקדים ומאמנים איראנים ורוסים, ועל חיל האוויר הרוסי כדי לנצח בשדה הקרב. המפקדים הזרים מתייחסים ללוחמים הסורים בזלזול, נוטלים לעצמם את תפקיד גיבוש האסטרטגיה ולעתים גם את ניהול המערכה בפועל. מעבר לכך, המיליציות השיעיות הזרות, ובייחוד חזבאללה הלבנונית, הקימו בסיסים בסוריה ושלוחות מקומיות של המיליציות שלהן, המתחרות בצבא המשטר בגיוס צעירים סורים לשורותיהן.
הרחק משדה הקרב, באזורים המצויים לכאורה תחת שליטת המשטר, המצב אינו טוב יותר. על רקע העדר חוק וסדר באופן כללי, לוחמים ומפקדי מיליציות הנאמנות כביכול למשטר מנצלות את חולשתו הפנימית כדי לרצוח, לאנוס, לשדוד ולחטוף אזרחים למטרות כופר, לגבות "מיסים" מעוברים ושבים במחסומים ודמי חסות מבעלי עסקים וסוחרים ולנצל לרעה את כוחם בדרכים אחרות, תוך התעלמות בוטה מהחוק. המשטר התעלם מבעיה זו במשך שנים. במהלך 2017 הוא עשה מאמצים לצמצם את ממדי התופעות, ללא הצלחה. בנוסף, בשל חוסר התפקוד של המשטר, חלק מהמיליציות יצרו מונופולים על אספקת שירותים ציבוריים כדוגמת תחבורה ציבורית, אספקת מים ושירותים רפואיים.
לאור חולשה זו, המדינה שצפויה להתבסס בסוריה לאחר ניצחון המשטר בשדה הקרב (בין אם באמצעות חיסול כל מובלעות המורדים ודאע"ש או הקפאה זמנית של החזיתות מול המורדים) לא תהיה מסוגלת לספק חוק וסדר או שירותים סדירים לאזרחיה במשך שנים. נוכח חורבן הכלכלה הסורית ימשיך המשטר להיות תלוי בסיוע זר לתשלום משכורות לעובדי מדינה, לאספקת שירותים בסיסיים והתחלה של תהליך שיקום.
מעבר לכך, ברוני המלחמה שהצליחו לקנות לעצמם אחיזה בשלטון לא יוותרו על כוחם בקלות, והמשטר יצטרך להתחשב באינטרסים שלהם. השלוחות המקומיות של חזבאללה והמיליציות השיעיות האחרות בסוריה אף הן לא צפויות להיעלם, משום שהמשטר לא יהיה מסוגל להתעמת עם איראן וחזבאללה המעוניינות לשמר את השפעתן בסוריה ויכולתן ליזום מתקפות מתוך שטחה.
סביר להניח שבשאר אל-אסד ימשיך לאחוז במושכות השלטון עם תום המלחמה, אך כסאו יהיה חלול ורעוע בהשקיפו על עיי החורבות של סוריה.
