בתחילת החודש הכריזו ערב הסעודית ובעלות בריתה במפרץ על תנועת חזבאללה כארגון טרור, והודיעו כי יעצרו את תמיכתן הכלכלית בלבנון בסך מיליארדי דולרים. הסכסוך ארוך השנים בין חזבאללה לבין סעודיה לא מנע מהאחרונה, עד כה, לתמוך בלבנון. הקש ששבר את גב הגמל הסעודי היה חוסר נכונותה של ממשלת לבנון להצטרף לחרם הדיפלומטי על איראן לאחר הפגיעה בשגרירות הסעודית בטהראן. שר החוץ הלבנוני, ג'ובראן באסיל, הוסיף חטא על פשע בכך שסרב לבקשתה המפורשת של סעודיה לנתק את הקשרים הדיפלומטיים של מדינתו עם איראן.
ממשלת לבנון נוטה לצדד באיראן במלחמה הניטשת על ההגמוניה במזרח התיכון. עמדתה מושפעת, בין היתר, מאיומיה המתמידים של חזבאללה כי תשתמש בכוחה הצבאי נגד גורמים פנים-לבנוניים, בדומה להפגנת הכוח של התנועה במאי 2008. מציאות זו הפכה את לבנון, לפחות בעיני רוב מדינות המפרץ הפרסי, לפרו-שיעית ולגרורה איראנית. מדובר בשתי האשמות כבדות בלקסיקון של העימות הסוני-שיעי והסעודי-איראני במזרח התיכון, ההופך מדינות רבות באזור לזירת קרב הרסנית ומדממת.
הסעודים יודעים זה שנים רבות כי איראן, באמצעות חזבאללה, שולטת בלבנון. למרות זאת, ואולי מסיבה זו, הם חימשו את צבא לבנון (לרבות החטיבה השיעית בצבא). הסעודים קיוו כי בכך יסייעו לבעלי בריתם מקרב קואליציית ה-14 במרץ, בהנהגת סעד אל-חרירי, לבלום את מגמת ההשתלטות האיראנית על לבנון. תקוותם נכזבה, ולבנון מצויה יותר מאי פעם בדומיננטיות שיעית-איראנית, המאיימת על מדינות המפרץ. אחמד אל-עסירי, העומד בראש מערך ההסברה של הקואליציה הערבית בתימן, האשים את חזבאללה במעורבות צבאית בסוריה, בכווית, בבחרין ובתימן, וטען כי התנועה מהווה איום ישיר על האינטרסים הביטחוניים של מדינות המפרץ.
גם שרים בממשלת לבנון הנחשבים פרו-סעודים, כמו שר הפנים נוהאד אל-משנוק, סירבו לתמוך בהגדרתו של חזבאללה כארגון טרור. האינטרס שלהם ברור: התנועה יכולה לגרור את לבנון למלחמת אזרחים שלישית שתוצאותיה יהיו הרסניות לפחות כמו המתרחש בסוריה. יריביה של חזבאללה בלבנון מעדיפים להתמודד עם השלכותיו של הזעם הסעודי מאשר להסתכן בהרס של מדינתם.
ההצהרה הסעודית מלמדת על שינוי עמוק במדיניותה של המעצמה הסונית. היא יוצרת הבחנה ברורה מאי-פעם בין ה"לנו" הסונים לבין "צרינו" השיעים, ולבנון, שאינה רוצה או יכולה להתעמת עם חזבאללה, עברה למחנה האויב. האקטיביזם הסעודי בעקבות ההתקפה על השגרירות בטהראן צובר תאוצה, והמסר הוא כי מדינות שאינן מתייצבות באופן חד-משמעי לצדה של סעודיה תסבולנה מגורל דומה לזה של לבנון: הפסקת הסיוע, גירוש אזרחיהן מסעודיה, אי-חידוש חוזים עסקיים, הורדת דרג הנציגות הדיפלומטית, ביטול קשרי תעופה ועוד.
אולם בכך משדרת סעודיה גם חולשה וחשש. מלחמתה באיראן מקרטעת בכל הזירות – בתימן, בעיראק, בסוריה וכעת בלבנון – למרות המשאבים העצומים שסעודיה משקיעה בהן. אף שמצבה של איראן במשחק השחמט האזורי לא טוב יותר, וגם היא משלמת מחיר יקר על כל מהלך, היא מצליחה עד כה לתחזק את בעלות בריתה באופן טוב יותר מהסעודים. על רקע זה לא ברור האם הקרבתה של לבנון תועיל לאינטרסים של סעודיה בטווח הקצר והבינוני, או שתתברר לימים דווקא כאחת מנקודות השפל של סעודיה במלחמתה הקרה הארוכה עם איראן.
