שתי שאלות מנוגדות כמעט עולות בכל פעם שהמיעוט הערבי הפלסטיני בישראל עומד בפני מערכת בחירות לכנסת ישראל, וביתר שאת לקראת מערכת הבחירות הקרובה: האחת, מה התועלת בהשתתפות בבחירות לפרלמנט של מדינה שמשטרה הוא כמעט משטר אפרטהייד, והשנייה, איך למקסם את כוחו האלקטוראלי של המיעוט הזה.
השאלה הראשונה היא ביטוי לתחושות המועקה והמצוקה שגברו בחברה הערבית בישראל בעקבות מסע הדה־הומניזציה והדה־לגיטימציה של המיעוט הערבי, והיא אינה עולה רק בעיתות בחירות. שאלה זו עולה גם בניתוחים אסטרטגיים הנערכים בחברה הערבית, שבהם נשמעים בעת האחרונה קולות הקוראים לנסות את האופציה של החרמת הבחירות. כלומר, הם קוראים לפגוע בלגיטימיות של המשטר הפרלמנטרי בישראל ולהבטיח את הנוכחות הלאומית הערבית הפלסטינית בהיעדרות מהכנסת ובפיתוחה של פוליטיקה חוץ־פרלמנטרית.
אולם החיים הפוליטיים בחברה הערבית בישראל היו בנויים עד כה על השאלה השנייה דווקא, כלומר על השאלה כיצד להעלות את הייצוג הערבי בכנסת ולתרום את התרומה הדרושה להבסת גוש הימין, החתום על אין־ספור עוולות חקיקתיות ושלטוניות העוינות את המיעוט הערבי פלסטיני, לרבות חוק הלאום הגזעני. ובכן, אנסה לנתח את המפה הפוליטית הערבית העכשווית בישראל מתוך ההנחה שיום הבחירות לפרלמנט הישראלי (קרי, היהודי, לפי הלך הרוח הציבורי והחוקתי החדש) נעשה לאחד הימים המכוננים של הזהות הערבית־פלסטינית בישראל!
בכנסת האחרונה היו 13 חברי כנסת ברשימה המשותפת, וחבר כנסת ערבי אחד בכל אחת מהמפלגות האלה: מר"צ, המחנה הציוני, הליכוד, הבית היהודי וכולנו (שלושת הנציגים האחרונים מחשיבים את עצמם דרוזים, ולא ערבים, ופועלים מתוך הלאומיות היהודית). הרשימה המשותפת הוקמה ערב הבחירות הקודמות, ויש להניח שתמשיך להתקיים גם בבחירות הקרובות, גם אם לא באותו ההרכב. ח"כ אחמד טיבי דורש להגדיל את הייצוג של מפלגתו תע"ל מנציג אחד ברשימה לשלושה לפחות (בראשית דרכה של הרשימה היו שניים). הוא מציג תוצאות של סקרי דעת קהל המוכיחים, לטענתו, שהכוח האלקטוראלי של מפלגתו משתווה לזה של חד"ש, הגדולה במרכיבי הרשימה, אם לא עולה עליו.
טיבי מנהל כבר חודשיים לפחות מסע בחירות עצמאי המנסה להבליט את כוחה של מפלגתו ואת היותו המנהיג וחבר הכנסת המוביל בדעת הקהל הערבית. הוא אף הגדיל לעשות וחבר לכוחות מקומיים ברשויות המקומיות הערביות וניהל משא ומתן עם אחדים מאנשי הציבור הערבי כדי לבחון אפשרות להקים רשימה נפרדת בראשותו.
האפשרות של פרישת ח"כ טיבי מהרשימה המשותפת עומדת על הפרק, ויש סבירות גבוהה שתתממש אם הוא ידע לקרב אליו את המפלגה הערבית החדשה הקורמת עור וגידים זה חודשים אחדים. יוזמיה של מפלגה זו הם אנשי עסקים, אנשי ציבור וראשי רשויות מקומיות (מכהנים ולשעבר), שערכו בדיקות מקצועיות של היתכנותה וסיכוייה, ושל הכוחות היכולים להיכלל במפלגה כזאת. מפלגה זו תנסה להבליט את הנושאים האזרחיים היום־יומיים, ולהצניע את שאלות הסכסוך והזהות. להערכתי ולהערכת אנשי המקצוע הבוחנים את השטח לבקשת יוזמי המפלגה, אם תחבור למפלגתו של טיבי עשויה רשימה זו להתחלק עם הרשימה המשותפת בקולות הבוחרים הערבים, ואף להשתוות לה בייצוג.
אתגר נוסף העומד לפני הרשימה המשותפת הוא רשימה יהודית־ערבית בהנהגת ח"כ לשעבר טלב אל־צאנע ויו"ר הכנסת לשעבר אברהם בורג. השניים האלה עומדים בראש קבוצה מעוררת עניין של יהודים וערבים המנסים להביא אלטרנטיבה לשיח הגזעני והלאומני, בדמות שותפות מתקדמת של יהודים וערבים המאמינים בחיים משותפים. אם תחליט להתמודד בנפרד, גם רשימה זו יכולה לנגוס בכוחה של הרשימה המשותפת.
אם כן, ייתכן שבחירות הקרובות יתמודדו שלוש רשימות המכוונות לבוחרים הערבים. אומנם מצב כזה יכול לפגוע ברשימה המשותפת ובכוחה בכנסת, אולם ייתכן שהרכב כזה של רשימות יכול להביא למימוש טוב יותר של קולות המיעוט הערבי. במערכת הבחירות האחרונה עמד שיעור ההשתתפות של האזרחים הערבים על כ־64%. במערכות הבחירות שקדמו הוא נע בין 50% ל־54%. שתי רשימות רציניות ומבטיחות יכולות להגדיל את שיעור ההשתתפות והכול יצאו נשכרים – הן עצמן, האזרחים הערבים והגוש הפרלמנטרי הטוען להחלפת ממשלות נתניהו והימין.
מובן שזו רק אפשרות אחת מבין תרחישים רבים אחרים. למשל, אפשר להעריך שיופעל לחץ אדיר על הרשימה המשותפת לנהל משא ומתן עם הכוחות המתחרים. לחצים אלו כבר החלו בעקבות אי־שביעות הרצון של חוגים ערביים רחבים מתפקודה של הרשימה המשותפת ומרכיביה. מחוגים אלו נשמעים קולות הדורשים שינויים בהרכבה של הרשימה כדי שתכלול לא רק נציגי מפלגות, שנחלשו כולן, אלא גם אנשי ציבור ודמויות מפתח בחברה הערבית, כלומר להרחיב את הייצוג לקבוצות פעילות שאינן מאורגנות במפלגות. דרישה זו הועלתה גם ערב הבחירות הקודמות, ואף שהוכרה כדרישה לגיטימית – לא נענתה.
אלפי אזרחים ואזרחיות ערבים הצביעו בבחירות הקודמות למפלגות ציוניות ולמר"צ. סבורני שמגמה זו תימשך, ואף תגבר אם מפלגות אלו ידעו לנצל את היחלשות הרשימה משותפת ואת מחדליה. גם ב"חזית" הזאת על המשותפת להגיב ולהילחם, וָלא היא תמצא את עצמה בתחרות לא קלה על הקולות.
כך או כך, לקראת הבחירות הבאות יצטרכו הכוחות הפועלים לענות על שאלה כפולה: איך הולכים לבחירות, ואיך מגדילים את הייצוג הערבי ומסייעים להפלת גוש הימין הלאומני. שאלה זו מחייבת עבודה קשה, ולא פחות תיאום אופטימלי עם כוחות אחרים בזירה הפוליטית. תפקידם של הכוחות האלה יחרוג משאלות טקטיות וייגע בשאלות אסטרטגיות, כגון איך יכולה החברה הערבית פלסטינית בישראל לתרום את תרומתה להגנה על הישגים ועל ערכים דמוקרטיים בישראל, גם כאשר ה"דמוקרטיה" הזאת פוגעת בה ובזכויותיה.
