אף על פי שעיקר תשומת הלב הציבורית באינדונזיה לקראת הבחירות האחרונות (באפריל 2019), הייתה נתונה לקרב על הנשיאות, הצליחה מפלגה חדשה, שרצה בפעם הראשונה לפרלמנט – "מפלגת הסולידריות האינדונזית" (Partai Solidaritas Indonesia, PSI), לזכות במידה לא מבוטלת של עניין. את המפלגה הזאת הקימה לפני כמה שנים צעירה מוכשרת ושמה גראס נטלי (Grace Natalie), עיתונאית ומגישת חדשות בעברה, ומאז היא מנהיגה בנחישות את המפלגה, הפועלת למען זכויות אדם, סובלנות ושוויון לנשים ולמיעוטים.
לקראת הבחירות באפריל היה ניכר שהמפלגה מבקשת להעניק לדור הצעיר פלטפורמה לשינוי ולתקווה והזדמנות למעורבות. זאת לאחר ששיעורי ההצבעה בבחירות בשנת 2014 לימדו כי רבים מהצעירים מאסו ב"פוליטיקה הישנה", על שחיתותה ותככיה. ואכן המפלגה החדשה בנתה לעצמה במהרה דימוי צעיר במיוחד – אנשי המטה שלה פונים זה לזה בכינויים bro ("אחי"), או sis ("אחותי") ומאמצים לבוש לא רשמי, והעיקר, מרבית חברי המפלגה הם בני פחות מ־35. לא מפליא אפוא שהמפלגה מכונה "מפלגת הצעירים" (Partai Anak-Anak Muda), או "מפלגת המילניום" (Partai Millennial).
מה שמשך במיוחד את תשומת הלב הציבורית היה סגנונה הפוליטי הישיר של מנהיגת המפלגה, החריג בנוף האינדונזי, ובמיוחד ביקורתה הנוקבת בסוגיות רגישות במיוחד במדינה בעלת רוב מוסלמי מובהק. כל זאת למרות שגראס נטלי היא נוצרייה ממוצא מעורב, מלאי־סיני־הולנדי. גראס קראה לעשות צעדים לביטול הפוליגמיה ותבעה לבטל את חקיקת המשנה ברוח השריעה הנהוגה באזורים שונים במדינה. חקיקה כזאת במישור המקומי החלה בעידן הדמוקרטי הנוכחי, לאחר שנבלמו ניסיונותיהם של חוגים אסלאמיסטיים לקדם את יישום ההלכה האסלאמית ברמת המדינה, לרבות באמצעות שינויים קונסטיטוציוניים. אומנם חקיקת משנה זו היא יעד לביקורת, על שום פגיעתה בסובלנות דתית, בפלורליזם ובזכויות נשים וקבוצות מיעוטים. אולם בהציבה אותה במוקד הקמפיין הפוליטי, דומה כי גראס נטלי לקחה את הביקורת הזאת צעד קדימה.
תגובת הנגד לא איחרה לבוא. יריביה הפוליטיים האשימו אותה באסלאמופוביה, והיא אף נחקרה במשטרה בשל תלונה מצד קבוצות אסלאמיות רדיקליות, ולפיה באמירותיה בנושא יש משום "חילול הקודש" (blasphemy). סוגיה זו החזירה מיד לתודעה את אירועי סוף 2016-ראשית 2017, עת קבוצות קנאיות הובילו ברחובות הבירה ג'קרטה מחאות ענק בעלות צביון של שנאה על רקע דתי ואתני, נגד מי שהיה אז מושל הבירה, הידוע בכינויו "אהוק", נוצרי ממוצא סיני. גם אהוק נאשם שאמר בציבור דברים הפוגעים באסלאם, והוא אף נשפט על כך, הורשע על בסיס הסעיף בחוק שעניינו "חילול הקודש" ונשלח לשנתיים מאסר.
עם זאת, סמוך לבחירות היה סביר להניח כי ה־PSI בהנהגת גראס נטלי תזכה להישג יפה בבחירות לפרלמנט. ראשית, משום שלהבדיל מהמקרה של אהוק, האשמות נגדה לא צברו תאוצה. שנית, משום שבשל עמדותיה הפרובוקטיביות והאש הפוליטית שמשכה זכתה המפלגה בסיקור תקשורתי רב למדי. נוסף על כך, בהיותה מעוז של אנשים צעירים, נהנתה המפלגה מנוכחות גבוהה ברשתות החברתיות. תמונתה של גראס נטלי לוחצת יד לנשיא ג'וקו וידודו (ג'וקווי), שהוביל אז בכל הסקרים במרוצו לכהונה נוספת, זכתה לפרסום בולט, והוא אף אמר שה־PSI היא מפלגה שהקימו צעירים יצירתיים השואפים למחויבות שלטונית גוברת ולמתן דין וחשבון לאזרחים. היה אז גם מקום להניח כי המפלגה, שאחת מסיסמאותיה היא "פתוחים לרעיונות, פרוגרסיביים – אלו אנחנו!" (Terbuka, Progresif, Itu Kita), אכן מציעה חלופה אטרקטיבית לצעירים רבים, וכן לנשים ולבני מיעוטים דתיים ואתניים.
לפיכך, היה מקום לתהות מדוע לא הצליחה מפלגת הצעירים לעבור את אחוז החסימה (העומד על ארבעה אחוזים), וקיבלה רק כשני אחוזים. מה שמוסיף במיוחד לתמיהה זו היא העובדה שבבחירות האלה, בהשוואה לקודמות ב־2014, עלה שיעור המצביעים, לרבות בקרב דור המילניום (בני 35-17), שהם חלק נכבד מקהל הבוחרים – כשמונים מיליון איש.
אפשר להציע כמה הסברים להישגים הדלים של המפלגה בקלפיות. הראשון הוא ש־PSI מצאה עצמה ב"חברה טובה" – כל ארבע המפלגות שהתמודדו בפעם הראשונה לא עברו את אחוז החסימה. כלומר, הבוחרים העדיפו כנראה מפלגות ותיקות וממוסדות. ההסבר השני, נראה שבמושגי הפוליטיקה האינדונזית הרחיקה PSI לכת באג'נדה הרפורמיסטית שלה, ועמדתה בנושא חקיקת המשנה ברוח השריעה ובנושא הפוליגמיה הייתה "לא נוחה" אף לצעירים מוסלמים מתונים רבים. הסבר שלישי יכול להיות שפוליטיקת הזהויות המתעצמת באינדונזיה בשנים האחרונות, בעיקר מאז פרשת אהוק, פעלה גם היא נגד המפלגה הזאת, המזוהה במידה רבה עם קידום זכויות מיעוטים. הסבר רביעי הוא שאת המפלגה מנהיגה אישה וכמחצית משורותיה הן נשים – תופעה חריגה בנוף הפוליטי האינדונזי, שבו המצביעים, לרבות הצעירים, נוטים להעדיף מועמדים גברים. עם זאת, יודגש כי שיעורי ההשתתפות והייצוג הנמוכים יחסית של נשים נובעים בעיקר ממוסכמות חברתיות מסורתיות ופחות מהליכים פוליטיים רשמיים – באינדונזיה של העידן הדמוקרטי ניכרת דווקא מגמה מובהקת של המשטר לעודד נשים להשתתף בפוליטיקה.
גראס נטלי קיבלה את הכישלון בקלפיות ברוח דמוקרטית מובהקת, והצהירה כי מפלגתה מכבדת את הכרעת העם ואת ההליך הדמוקרטי. היא הבטיחה כי מפלגתה תמשיך להיאבק למען עקרונותיה ותשתף פעולה עם ארגוני החברה האזרחית ועם העיתונות. יאמר כי מועמדים של המפלגה הצליחו לזכות במושבים במועצות המייצגות ברמה האזורית והמקומית. שמונה מהם, ובהם גראס, זכו במושבים במועצה המייצגת של ג'קרטה. יתר על כן, שמה של גראס נטלי אף מועלה בתקשורת כמי שעשויה להתמנות לממשלתו החדשה של הנשיא ג'וקווי. הנשיא עצמו הבהיר כי הוא פתוח לרעיון למנות שרים צעירים, אפילו בני 25‑20, לממשלתו החדשה, בתנאי שניחנו בהבנה בניהול והם בעלי יכולת ליישם תוכניות.
=
ייתכן שהנשיא הרפורמיסט כיוון בדבריו דווקא לכוכבת עולה אחרת בשמי הפוליטיקה האינדונזית, צעירה אף יותר מגראס, בת 23, גם היא מהנהגת ה־PSI, שגם שמה נזכר כמועמדת לממשלה החדשה – תסאמרה אמאני אלאטאס (Tsamara Amany Alatas). אפשר אפוא שהבטחתה של גראס נטלי לאחר הבחירות: "אנחנו נשוב במהרה", לא תאחר להתגשם.
