בתחקיר שפרסם בעיתון הפאן־ערבי אל־ערבי אל־ג'דיד, מתאר עומר חלבי את הנכבה (אסון) של מחנה אל־ירמוכ שבפאתי דמשק. מחנה זה, בירתם הלא־רשמית של הפליטים הפלסטינים בסוריה, היה ביתם של כשליש מהפליטים הפלסטינים בסוריה לפני 2011. לאחר שכוחות של האופוזיציה ושל חמאס השתלטו על המחנה, כוחות המשטר הסורי ומיליציות פלסטיניות נאמנות לו הטילו עליו מצור, ובמהלכו עשרות מתושבי המחנה מתו ברעב. ב־2018 כוחות המשטר כבשו את המחנה בשלב שבו מרבית תושביו ברחו ממנו. מאז פחות מאלף משפחות הורשו לחזור אליו, תוך שהמשטר מתעתד לבצע תוכנית בינוי חדשה שבמסגרתה יוחרבו שכונות שלמות במחנה, ובמקומן אמורים להיבנות גורדי שחקים. תוכנית בינוי זו, המיושמת תחת חוק מס' 10 משנת 2018, מאפשרת למשטר להחרים נדל"ן, להחריב שכונות שלמות ולגרש את תושביהן, מבלי לספק להם דיור חלופי או פיצוי פיננסי נאות.
בשלהי יוני 2019, הרשויות המקומיות הכריזו על תוכנית בינוי חדשה למחנה תחת חוק מס' 10. על פי התוכנית, המחנה יחולק לשלושה חלקים. חלקו לא יעבור כל שינוי – כנראה החלק של "המחנה הישן" והמקורי שהוקם ב־1957; בחלק אחר ייבנו וילות, ובחלק שלישי – גורדי שחקים. תושבי המחנה הגישו כ־10,000 התנגדויות לתוכנית הפיתוח מחדש, והרשויות הקימו ועדה כדי לבדוק אותן, אך ניסיון העבר מעלה כי הן כנראה יזכו להתעלמות.
לדברי ראש עירייה לשעבר מפאתי דמשק שרואיין על ידי אל־ערבי אל־ג'דיד, "המשטר במצבו הנוכחי אינו מסוגל לשקם את האזור, תהליך שיעלה מליוני דולרים." אכן, התוכנית הראשונה שמבוצעת תחת חוק מס' 10 בדמשק, הידועה בשם מארותא סיטי נקלעה לקשיים פיננסיים, למרות השקעות של מיליונים מצד אנשי עסקים מקורבים למשטר. במסגרת פרויקט זה, עשרות אלפים מתושבי שכונת מעמד הפועלים בסאתין א־רזי גורשו מבתיהם ללא פיצוי הולם, ובמקום זאת נבנים באזור גורדי שחקים.
חלבי מתאר כי על פי הערכות מומחים 20% מהמבנים בשטח המחנה הוחרבו לחלוטין בהפצצות המשטר. על פי נציגי המשטר, כ־40% מתושבי המחנה יכולים לשוב אליו, ויתר המבנים אינם ראויים לשימוש כעת. חלבי מציין כי השיבה לירמוכ אינה מתאפשרת לאלו שבתיהם נחשבים על פי המשטר לחרבים, אך אינו מזכיר שני תנאים נוספים לשיבה: הוכחת בעלות על הנכס (שאין לרבים מהתושבים, שכן הבתים נבנו ללא אישורים או שהמסמכים אבדו בעת המלחמה) וקבלת אישור ביטחוני מהמשטרה החשאית הסורית.
חלבי משווה בתחקירו בין חוק מס' 10 לבין חוק נכסי נפקדים (1950) שהעביר לחזקתה של מדינת ישראל את רכושם של הפליטים הפלסטינים שברחו או שגורשו מישראל במהלך מלחמת העצמאות, שכן שניהם אינם מכירים בזכויות הבעלות של העקורים והפליטים. אכן, ישנן נקודות דמיון בין החוקים: שניהם נועדו לקבע שינוי דמוגרפי ולאפשר פיתוח של אזורים שמהם אוכלוסיות גורשו או ברחו. עם זאת, חוק מס' 10 אינו נועד לקבע שינוי אתני כפי שחוק נכסי נפקדים עשה. אף על פי שמרביתם של העקורים והפליטים הסורים הם סונים, המשטר הסורי (שהצמרת שלו כולה עלאווית) אינו מנסה לבצע טיהור אתני במדינה אלא טיהור אידיאולוגי. המשטר פעל באופן שיטתי כדי להרוג, להגלות ולמנוע את שיבתם של גורמים שנתפסים כלא־נאמנים, ללא קשר לדתם או למוצאם, אם כי סונים נתפסים כחשודים לעומת בני עדות אחרות שלא השתתפו בהמוניהם בהתקוממות. גם באזורים שאינם עוברים פיתוח מחדש תחת חוק 10, המשטר משתלט על רכוש ומחריב את בתיהם של מתנגדי משטר שהוגלו או נהרגו, ובכלל זאת פלסטינים.
כחלק ממדיניות זו לטיהור סוריה מגורמים מהפכניים או מכאלו שעלולים לערער את יציבות המשטר, שיבתו של כל פליט או עקור סורי לאזורים בשליטת המשטר דורשת אישור של המשטרה החשאית, שאוספת באופן אובססיבי מידע על נתיניה. אפילו תושבי אזורים שעברו לשליטת המורדים או דאעש ושברחו מבתיהם לאזורים אחרים בשליטת המשטר, למשל ממחנה ירמוכ לעיר דמשק, נדרשים לקבל אישור ביטחוני כדי לחזור. בשל כך, רק כ-900 משפחות קיבלו עד כה אישור לחזור למחנה, רבות מהן הן משפחותיהם של לוחמים במיליציות פלסטיניות נאמנות למשטר. בדומה לכך, נמנעת שיבתם של אלפי סורים לבתיהם בדאריא, באל־קציר, בתדמור, בחרסתא ובשכונות חג'ר אל־אסוד, קאבון ותדאמון שבדמשק.
במהלך שנת 2020, מצבם של הפלסטינים הסורים הידרדר משמעותית על רקע המצוקה הכלכלית הגוברת בסוריה והתפשטות וירוס הקורונה. על פי נתונים של קבוצת הפעולה למען פלסטינים בסוריה, כ־91% מהמשפחות הפלסטיניות בסוריה נמצאות מתחת לקו העוני התחתון של שני דולר ליום וכ־9,000 פלסטינים סורים נדבקו בווירוס. הפלסטינים שמתגוררים באזורים שבשליטת המשטר חיים תחת פחד תמידי ממעצר על ידי המשטרה החשאית, שב־2020 עצרה לפחות 1,797 פלסטינים. כ־7,500 פלסטינים שהוגלו מהמחנה ירמוכ חיים כיום במחנות עקורים בתנאים קשים בצפון-מערב סוריה, אזור שנמצא בשליטת האופוזיציה ושאונר"א מסרבת לעבוד בו.
מדיניות המשטר הסורי למניעת שיבתם של אלו הנתפסים כמתנגדים מבטיחה את יצירתו של דור חדש של פלסטינים שהפכו לעקורים בשנית, בין אם הם חיים בתוך גבולותיה של סוריה ובין אם הפכו לפליטים. הקריסה הכלכלית של סוריה, השחיתות הפושה בכול והסנקציות המערביות – כולן יבטיחו ששיקומה של סוריה לא יתרחש בעתיד הנראה לעין. גם אם שיקום זה יתרחש ביום מן הימים, כל עוד אסד יוותר בשלטון, מיליוני סורים ופלסטינים לא יוכלו לשוב לבתיהם.
