התפיסה הדתית הווהאבית הנוהגת בסעודיה הניבה מספר מנגנוני דיכוי כלפי נשים. אחד היעילים שבהם הוא ה-וִלַאיַה, האפוטרופסות הגברית. בבסיסו עמדה פרשנית-דתית שלפיה כל הנשים הן "קאסר", קטינות, דהיינו מוגבלות מבחינה מוסרית וערכית. כפועל יוצא מכך, הגברים מהווים לא רק אמת מידה למוסריות אלא גם שומרי המוסר ואחראים על הרבצת משמעת בנשים. בשנת 1932 התקבל בסעודיה חוק ה"ולאיה", המעגן רשמית את אחריותם המוסרית של גברים על נשים ואת הפיכתם לבעלי ה"קִניין", הנשים.
ההשלכות המעשיות לא אחרו לבוא. נשים סעודיות לא הורשו לצאת מהבית, לזכות בהשכלה גבוהה, לקבל טיפול רפואי, לפתוח חשבון בנק או לנסוע לחו"ל ללא הסכמה כתובה וחתומה של האפוטרופוס, שהוא כל גבר מהמעגל המשפחתי הראשון או השני, אף אם מדובר בילד בן חמש. מאחר שמוסריותו ומהימנותו של האפוטרופוס אינה מוטלת בספק, הוא יכול לנהוג בקרובות משפחתו כרצונו.
האלה אל-דוסרי, חוקרת אורחת במכון לחקר מדיניות המפרץ בוושינגטון, מצאה כי אחת מכל שתי נשים בסעודיה נחשפת לאלימות וכרבע מהנערות הסעודיות עד גיל 15 עוברות הטרדות מיניות. הנשים בסעודיה עניות יותר מנשים במדינות ערביות אחרות; רק חמישית מהן משולבת בכוח העבודה, ועד שנת 2020 תחול עליה של שמונה אחוזים בלבד בנתון זה. שבעים אחוז מהנשים הסעודיות תלויות מבחינה כלכלית בגברים שבמשפחה, משום שאינן מורשות לעבוד.
אף שהתנגדות עלולה לעלות ביוקר, נשים סעודיות לא מהססות לפעול לשינוי המצב. נשים כמו אלדוסרי ומנאל א-שריף, שמאבקה למען נהיגת נשים עורר הדים ואף גרר פעילוּת המשך בתקשורת הבינלאומית, מובילות יחד עם קומץ נשים אחרות מאבק בלתי נלאה לביטול החוק. בשנת 2013, לאחר לחץ מהאו"ם שנמשך מספר שנים, הודיעה ממשלת סעודיה על ביטול חוק האפוטרופסות.
ארבע שנים עברו מאז, והחוק עומד על כנו. בית המלוכה החליף בעורמה את ביטולו בסדרה של "תיקונים" קוסמטיים לשילוב נשים בשוק העבודה, השתתפות במרחב הציבורי, מאבק באלימות במשפחה והנפקת תעודות זהות לנשים, שמאפשרות להן לעשות מספר פעולות בסיסיות (כגון שכירת דירה) ללא נוכחותו של אפוטרופוס.
בשנת 2015 התמודדו נשים סעודיות לראשונה בתולדות הממלכה בבחירות לרשויות המקומיות, וזכו ב-21 מושבים מתוך 2106. כך נפרצה ההפרדה הפיזית בין המינים ונשים הונכחו במרחב הציבורי-פוליטי. אולם הסדק הקטן הזה אינו מספק אקטיביסטיות רבות, הרואות בהתפתחויות הללו תשלום מס שפתיים והתחמקות משורש הבעיה, שהוא מנגנון האפוטרופסות.
השיח הווהאבי מסוכן משום שהוא מקבע את הנשים במקום נחות ללא כל יכולת שינוי, שהרי מדובר בדברי אלוהים חיים שאינם יכולים להיות נתונים לפרשנות. למרות השינויים בשיח הדתי בסעודיה, מקור החקיקה הוא השריעה בלבד. לנאמני הדת אין עדיין את הרצון או את היכולת להציע פרשנות פתוחה למקורות ולערער את מנגנון האפוטרופסות מיסודו. זאת בשונה ממדינות ערביות אחרות, למשל תוניסיה ואף מצרים, שבהן חוק אזרחי נוהג במקביל לחוק הדתי וכך מתאפשרת גמישות משפטית.
אם כל זה לא מספיק, הנשים הסעודיות בודדות במערכה. התארגנות פוליטית אסורה בסעודיה, ושיח פמיניסטי אינו מקובל גם במישור החברתי-תרבותי. פעילותן של הנשים האמיצות הספורות היא אקראית, מגיבה ולא יוזמת, ונעדרת אסטרטגיה משולבת וארוכת טווח.
