פעמים מספר בשנים האחרונות רמז ראש הממשלה בנימין נתניהו על ברית חשאית בין ישראל ובין "מדינות ערב מתונות," הכוללות כנראה את סעודיה ומדינות המפרץ, ככוח נגד אזורי להשפעה הגוברת של איראן.
השבוע, בראיון למגזין האמריקאי-יהודי Tablet, חשף סגנו של נתניהו לשיתוף פעולה אזורי, איוב קרא, את הסיבה האמיתית ל"הפעלת" הציר הערבי בעיתוי הנוכחי: רצון לקבור את הסוגיה הפלסטינית.
"יחסינו עם שכנינו טובים מאי פעם […] אני לוטש עיניים לקואליציה הסעודית, למדינות המפרץ, ולצפון אפריקה. אני חושב שבזה אני עוקף את העניין הפלסטיני, שאני לא רוצה לגעת בו כל הזמן," הודה איוב קרא בפני אלחנן מילר, עמיתנו לפורום. "אין לנו פרטנר ואין לנו שום סיכוי להתקדם עם זה."
קרא אף טען כי גישתו הלעומתית של ממשל אובמה כלפי ישראל היא זו שמסכלת יחסים חמים יותר בין ישראל לבין מדינות ערב. הוא מאמין כי ישראל יכולה לנרמל את יחסיה עם מדינות ערביות תוך עקיפת הסוגיה הפלסטינית וארצות הברית, על בסיס הפחד המשותף מאיראן וכן בזכות סיוע שתעניק ישראל לשכנותיה במים ובתעסוקה.
אולם כמו ה"שלום הכלכלי" של נתניהו, זוהי אשליה. ביקורים ספורדיים בישראל של פקידים ערבים, בהווה ולשעבר, כמו אלה שהתרחשו בסוף החודש שעבר, אינם מבשרים על ויתור ערבי על הסוגיה הפלסטינית. ההפך הוא הנכון. גם הגנרל הסעודי אַנְוַר עשקי, שביקר בישראל בראש משלחת עסקית, שב והדגיש כי המפתח לנורמליזציה עם מדינות ערב עובר דרך יזמת השלום הערבית, שבה מסרבת ממשלת נתניהו אפילו לדון. תורכי אל-פייסל, ראש המודיעין לשעבר והסעודי השני שמוכן להצטלם בגלוי עם מנהיגים ישראלים, הביע לא פעם אכזבה עמוקה מהתעלמותה של ישראל מהיזמה, ומסירובה ולוּ להגיש הסתייגויות קונקרטיות ממנה.
נתניהו ואנשיו זורים חול בעיני הציבור כשהם מבטיחים מזרח תיכון חדש, עוקף פלסטינים. השתלבות ישראלית במרחב תלויה עדיין בוויתורים טריטוריאליים כואבים, ואמת זו צריכה להיאמר.